ליקוטי גידולי אברהם - מו“ה ר' גדלי' האפמאן שליט“א
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל (יח, א)
אברהם אבינו היה כל כך שפל בעיני עצמו, עד כי חשב שכשלעצמו איננו ראוי כלל להשראת השכינה, ורק בזכותו של ה"צדיק" ממרא נראה אליו ה' יתברך; אבל "והוא יושב פתח האהל" - הוא גופו עדיין יושב ליד פתח הקדושה ועוד לא התחיל להיכנס פנימה... (אוהב ישראל)
והוא יושב פתח האוהל (יח, א) לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו (רש"י)
לעניים הנודדים הקבועים, הרגילים ללחם חסד ואינם מתביישים בכך, אין צורך לחכות להם בפתח הבית. הם בין כך ייכנסו. אולם יש עני שמתבייש ובלבטים נפשיים הוא ניגש לדלת וחוזר בו. לעני כזה יש צורך להמתין בחוץ ולהכניסו הביתה. (אמרי מהרא"ך)
וישא עיניו וירא... וירא לקראתם (יח, ב)
סימן יש בידו של צדיק להבחין בין טוב לרע. בהסתכלו בפני אדם, אם רואה הוא אור עליון השורה עליו, מוכח שאותו אדם גם נושא חן בעיני ה'. וזהו שאמר הכתוב "וישא עיניו וירא" ראה בהם "האור", מיד "וירץ לקראתם". (קדושת לוי)
ויאמר... אל נא תעבור מעל עבדך (יח, ג)
גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה (שבת קכ"ז). גדולה עבודת הכנסתם של זרים תחת כנפי השכינה, מעבודת ההתעלות העצמית בקבלת פני השכינה - בהשגות האלוקות. לכן הקריב אברהם את "קבלת פני השכינה" של עצמו למען מצוות "הכנסת אורחים". (אבני אזל)
אל נא תעבור מעל עבדך (יח, ג)
גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה (שבת קכז). אם כה גדולה מצווה זו, מדוע לא ציוותה התורה על מצוות הכנסת אורחים? אילו הייתה מצווה זו תלויה ב"מצוות עשה" היו אנשים מסוגלים לסחוב אורחים בעל כרחם, להאכיל אותם בעל כרחם, ולשלח אותם בעל כרחם - כדי שיוכלו לקיים מצווה נוספת ולהכניס את האורח הבא...
ויאמרו כן תעשה כאשר דברת (יח, ה)
יודעים היו המלאכים דרכו של אברהם אבינו לאמור מעט ולעשות הרבה, ולפיכך אמרו: כן תעשה כאשר דברת, אבל לא יותר!
וימהר אברהם... ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת (יח, ו)
התורה באה ללמדנו בזה, כי מידת הכנסת אורחים צריכה גם מהירות "וימהר... מהרי"... לבל יצטרך הרעב לחכות זמן רב לאוכל.
ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (יח, ז)
וברש"י, "הנער זה ישמעאל ונתן לו כדי לחנכו במצוות". ולכאורה צריך ביאור, מדוע 'ואל הבקר רץ אברהם' בעצמו ולא שלח את ישמעאל שיביא את הבקר - כדי לחנכו למצוות. אלא בעצם דבר זה ש'אל הבקר רץ', בזה עצמו חינכו במצוות, כאשר הבן רואה את אביו רץ לדבר מצווה בהתלהבות וחביבות למצווה, נכנסים בו רגשות הקודש, ואף הבן ינהג כמעשה אביו. ויש שביארו, כי זה גופא היה 'לחנכו מצוות' שבחור צעיר איננו מסתובב ברחובה של עיר גם לא לצורך מצווה...
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל (יח, ט)
וברש"י: "הנה באוהל - צנועה היא". מה הראיה מכך ששרה באוהל שהיא צנועה, והרי באותו יום הוציא השי"ת חמה מנרתיקה, אף אחד לא הולך ברחוב. וכי אפשר ללכת ברחוב ביום לוהט שכזה? ועונה, שהעובדה שעם היותה של שרה בתוך האוהל, המלאכים לא ראו אותה - זו הראיה על צניעותה, כי גם בתוך הבית היא מסתתרת כאשר מגיעים אנשים זרים. (פרדס יוסף)
ותכחש שרה... ויקומו האנשים (יח, טו-טז)
"ויקומו" הוא לשון זריזות. מכיוון ששמעו המלאכים איך כיחשה שרה, מיד נעשה צר להם המקום ולא רצו להתעכב אף רגע, כי אין המלאכים יכולים לסבול אף מעט שקר. (חפץ חיים)
ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט (יח, יט)
יהודי שלם הוא מי שמקיים את שני הדברים — ״צדקה ומשפט״. הוא מקיים הן את המצוות שבין אדם למקום, והן את המצוות שבין אדם לחברו, ולא כפי שלפעמים רואים שעושי צדקה פוטרים את עצמם מ״משפט״, ועושי ״משפט״ מתחמקים מצדקה. (מאוצרנו הישן)
אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר (יח, כד)
אילו היה זה בעיר אחרת היה זה בלתי אפשרי שימצאו שם חמשים צדיקים ואברהם לא ידע מהם, אבל בסדום ייתכן שישנם צדיקים אלא שהם נאלצים להסתתר מעין כל! ולכן שאל: אולי יש... (שושנת אברהם)
סורו נא אל בית עבדכם (יט, ב)
למה אמר אברהם "אל נא תעבור מעל עבדך" ולא הזכיר "בית"? מכיוון שכשהיה אורח בא אל אברהם אבינו, מיד חדל אברהם מלהיות בעל הבית, כי אם היה מעמיד את כל הבית לרשותו של האורח והופך להיות משרת בלבד...
אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט (יט, יז)
לוט היה בעל צדקה ביחס לאנשי סדום שהיו רחוקים מן הצדקה, והיה לוט סבור שדי לו בזה שהוא צדיק ביחס אליהם, ועל כן לא ראה צורך לשפר ולתקן עצמו עוד יותר, והתיר לעצמו להשאר במצבו. אמר לו המלאך: "אל תביט אחריך" - אל מעשי סדום הגרועים ממך ואל תסתפק להיות צדיק ביחס אליהם, אלא "ההרה המלט" - הבט אל אברהם הצדיק והשתדל להתעלות כמעלותיו. (שפתי דעת לבעל הכלי יקר)
רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי (כ, יא)
אל ישא אדם את עצמו לחשוב, כי גם מבלי יראת אלוקים אפשר לו לאדם להיות אציל אופי ובעל מידות טובות, מתוך אנושיות גרידא. לא! במקום שאין יראת אלוקים, גם אנושיות אין שם. בגלל תאווה כלשהי עלולים להגיע עד למעשי רצח ופעולות בלתי אנושיות כל עיקר... רק אמונה ויראת שמים הינן קיר המגן היחידי בפני מעשים רעים, אפילו ביחס לבני אדם... (מלבי"ם)
כי ביצחק יקרא לך זרע (כא, יב)
שרה רצתה לגרש את ישמעאל, כדי שלא ישפיע על יצחק וילמד מעשיו, ואברהם חשב להיפך, שכדאי שיהיו יחדו כדי שיצחק ישפיע על ישמעאל לטובה, והשי"ת הכריע כי שרה צודקת, "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", כי יותר יש לחשוש שישמעאל ישפיע על יצחק מאשר להיפך. רואים מכאן כמה צריך להיזהר מלחשוף עצמנו לדברים לא טובים גם כאשר כל כוונתנו היא לטובה. (צוף דבש)
ויקח את שני נעריו אתו (כב, ג) אליעזר וישמעאל (רש"י)
ולכאורה הרי אברהם שילח את ישמעאל ממנו בכדי שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים, והיאך בא ישמעאל לכאן, אלא מכיון ששמע ישמעאל שהולכים לשחוט יהודי, מיד בא בריצה ברגעים אחדים...
ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים (כב, יא)
מה טעם ניתנה המצווה לשחוט את יצחק מפי ה' יתברך עצמו ואילו המצווה שלא לשחטו ניתנה מפי מלאך? אלא רמז גדול יש בדבר, ללמדך כי כדי לעשות רעה לאדם, אין לשמוע בקול איש ואפילו מלאך, כי אם רק לקול ה' יתברך עצמו. ואילו לגבי שלא לעשות רעה לאדם, אפשר לשמוע גם בקול מלאך! (דבש השדה)
בי נשבעתי... כי ברך אברכך (כב, טז-יז)
וכי לא די בהבטחת השי"ת? ולשם מה היה צריך להישבע? אלא כי גלוי וידוע לפניו ית' שעתידים ישראל לחטוא ומידת הדין תעמוד ותקטרג על ההבטחה שאינם ראויים לה, לפיכך נשבע השי"ת לאברהם אבינו בכדי שלא תופר ההבטחה למרות כל הקיטרוגים והקב"ה ייטיב לישראל תמיד. (הרה"ק מהר"ש מבעלזא זצ"ל)