הדרך לאושר הוא על ידי שמתרגלים למדוד הכל ב׳איכות׳
המחקרים למיניהם כבר הגיעו מזמן למסקנה המוחלטת: האושר אינו תלוי במצב הכספי, הפרטי, או המשפחתי של האדם. הכל תלוי בראש, בהסתכלות ובמבט על העולם ועל החיים.
יש אילי הון שברשותם כל מחמדי תבל ומטעמי העולם, אבל הם שקועים ביגונם. מתחבאים להם אי שם במרומי מגדלי העסקים, ורוטנים על כל העולם.
וברחובותינו מסתובבים להם אברכי משי, בקושי מכסים את הוצאות החודש, מתמודדים עם קשיים, מטופלים במשפחה ברוכה בלעה״ר, והשמחה קורנת על פניהם, רואים עליהם אושר, טוב להם בחיים.
כי יש כאן הסתכלות אחרת על העולם, לא הסתכלות של ׳כמות׳ אלא של ׳איכות׳. ריבוי ממון או נכסים אינם סיבה לאושר ושמחה, אלא אדרבה, מרבה נכסים מרבה דאגה. וכמו כן, כל אותם שלא חסר להם כלום מכל מנעמי ומטעמי העולם הזה - אין זה מוסיף להם כלום למילוי האושר והשמחה. כי הנשמה מחפשת ׳איכות׳, ואילו כל מה שנוגע ל׳כמות׳ לא ניכרת אצלה כלל.
ואת ההסתכלות הזאת – אנו לוקחים מהפרשיות שבספר בראשית, נספגים עם האמונה הפשוטה של האבות הקדושים, מתמלאים בהן עם אושר נצחי ועם הסתכלות טהורה ורחבה על החיים, על איכותם ועל תכליתם.
העולם התחתון שלנו מושפע רק מתוצאות ה׳חיצוניות׳, אף אחד לא מתחשב בהתאמצות הפנימית אלא מבקש לראות תוצאות חיצוניות בשטח. אם אין תוצאות, לא נחשב המאמץ ולא כלום.
אך בעולם העליון שולט רק ה׳פנימיות׳. שם משלמים על עבודה וטרחה, כמאמר חז״ל (אבות פ״ה מכ״ג) ׳לפום צערא - אגרא׳, ולא מתחשבים עם התוצאות למעשה.
בשמים לא מחשיבים את האדם לפי התוצאות, אלא מודדים אותו כמה ׳התאמץ׳ בעבודת השי״ת, ולפי זה מקבל שכרו. והלא כך אמרו חכמינו ז״ל (אבות דר״נ פ״ג מ״ו) מאה פעמים בצער מפעם אחת שלא בצער.
כללא דמילתא: בעולם הפנימי לא בודקים ׳מה׳ אני עושה, אלא ׳למה׳ אני עושה (עי׳ פרי הארץ פר׳ ויקרא). ולכן, אין הבדל במה מתעסק האדם, ברוחניות או בגשמיות, בריבוי או במיעוט, אלא אחר כוונת הלב - הן הן הדברים (ברכות טו.), האם רצונו לעבוד את בוראו [שנמדד לפי איכות - איכות וחוזק הקשר עם השי״ת] או את עצמו [שנמדד לפי כמות - כמה למדתי וכמה הספקתי].
זה הסוד של ה׳מטבעות׳ שטבעו לנו האבות הקדושים, כמו שנזכר ׳מטבע של אברהם אבינו׳ (ב״ק צז:), וכן אמרו לגבי יעקב (שבת לג:) ׳מטבע תיקן להם׳, כי האבות הקדושים לקחו את הממון, אשר כל עניינו הוא לפי ריבוי הכמות וחשיבותו הוא לפי יחס, והפכו אותו ל׳צורה׳ שהוא ענין של מהות וערך בפני עצמו.
כי הנה כאשר יש לאדם רבבות אלפי דינרים, הרי זה נחשב עשיר גדול. ואם יפול לכולם מן השמים רבבות אלפי דינרים, מיד מתבטל אותו עשיר מכל עשירותו ונהפך בבת אחת לאדם מן השורה. נמצא שהכסף אין בו ערך מצד עצמו אלא נחשב באופן של כמות ביחס לאחרים שאין להם כסף. אבל אם יש צורה למטבע, אזי יש לכל מטבע חשיבות עצמית מצד הצורה (ב״מ מה:), וכמבואר רבות בדברי המהר״ל (ראה גבורות ה׳ פרק מא).
זו היתה עבודתם של האבות הקדושים, להפוך חומר לצורה, להפוך את הצעצועים של העולם הזה - ׳בני חיי ומזוני׳ - לדברים ערכיים ומהותיים של העולם הבא.
ולצורך כך נאלצו לעבור נסיונות קשים, בהם למדו על עצמם לבוא אל היכל המלך ולמצוא כאן בעולם את האוצרות האדירים שאפשר לחטוף רק כאן בעולם הזה.
על פי ״אש הפרשה״