. סיפורי צדיקים שנשמעו מאת מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל [שס]
אלף תתכג. בשנות נעוריו כאשר נסע הרה"ק מלובלין זצ"ל בפעם הראשונה להרה"ק המגיד ממעזריטש זצ"ל על שב"ק, ובהגיעו לשם ערב שב"ק נכנס לבית התבשיל וראה אשר מכינים הדגים לכבוד שב"ק, לקח הרה"ק מלובלין חתיכת דג אחד ומלח אותו, כדי שיהי' חתיכה זו לעצמו בסעודת שב"ק, והניחו בחזרה בתוך קערת הדגים, ואיש אחד שהי' שם ולא הכיר עוד את הרה"ק מלובלין, ראה את מעשהו, ותמה שהיתכן שמכין לעצמו חתיכת דג שיגיע אליו בסעודת שב"ק, הלא זה מעורב בתוך שאר הדגים, וכן רגז עליו על בואו בבית התבשיל ומדבר לעצמו שמולח זה לצורך עצמו לכבוד שבת קודש, ע"כ עשה האיש הזה סימן בחתיכה זו לראות איך יפול דבר, באם אכן יגיע חתיכה זו להרה"ק מלובלין, ובליל שב"ק כאשר הביאו קערת הדגים להסעודה, לקח האיש הזה לעצמו את חתיכת הדג עם הסימן שמלח הרה"ק מלובלין לעצמו, אולם תומ"י אחזו יסורים גדולים ולא הי' יכול לאכול כלל, והבין שהלא דבר הוא, וזה בא לו על שלקח לעצמו חתיכה זו, ולא אמר דבר לשו"א, רק החזירו למקום שהיו מונחים הדגים על השלחן, ואז לקחו משם הרה"ק מלובלין לעצמו, ותיכף הלכו היסורים ממנו, והמגיד ממעזריטש קרא ואמר לעומת הרה"ק מלובלין: האברך הזה כיוון בעת שמלח הדגים לכבוד שבת, את הכוונות שכיוון רבא כשמלח שיבוטא לכבוד שב"ק (מס' קידושין דף מ"א ע"א).
אלף תתכד. הגה"ק רבי משולם איגרא זצ"ל אבד"ק פרעשבורג יצ"ו נהג שלא אכל רק מסעודת מצוה, ואם לא הי' לו סעודת מצוה לא אכל באותו יום, [כמובן שלא הי' בעירו בכל יום סעודת מצוה כמו נישואין, וברית מילה ופדיון הבן], ובאם הי' מוכרח לאכול ולא הי' לו סעודת מצוה, עשה סיום מסכת, ועי"ז הי' לו אפשריות לאכול מהסעודת מצוה של הסיום.
אלף תתכה. אירע פ"א כאשר הציבור דחפו עצמן אצל הרה"ק מצאנז זצ"ל לשמוע את הדברות קודש שהשמיע להציבור, והי' צפיפות גדולה, אמר להם הרה"ק מצאנז: למה תדחפו עמכם, הערן קען מען דארט אויך [מריחוק מקום], פארשטיין, ברויך דער אייבערשטער העלפן אז איך זאל אליינס פארשטיין.
אלף תתכו. הרה"ק מצאנז זצ"ל כותב בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סי' מ"ז) להגאון רבי דוד דייטש זצ"ל אבד"ק יארמוט: מכתבו קבלתי, ואת אשר שאל מחילה על דבר פלפולו בפשטי התורה, לא ידעתי, הלא זה חיינו לעסוק כל היום בגופי תורה והלכות ופלפול, ולהשיב לשואלי דבר, ואין אנו עוסקים בחכמת הקבלה מתורה הקדושה, רק בשעה שבני אדם על מטתם ואנחנו מנדדים שינה, אבל עיקר עסקינו בש"ס ופוסקים, לא כאשר הוציאו איזה בני בליעל ממדינתכם שם שבמדינתינו אין לומדין פשטי התורה ח"ו [וכו'] עכ"ל. היינו שתחת לישן בלילה, נידד הרה"ק מצאנז שינה מעיניו ולמד בלילה חכמת הקבלה. ואמר על זה גדול אחד, שהוא ג"כ לומד כמה פעמים בלילה, אבל החילוק בינו להרה"ק מצאנז הוא, שאולי הוא כאשר הוא ער כמ"פ בלילה, הוא ישן ביום כדי להשלים השינה של הלילה, אולם הרה"ק מצאנז, אכן שהי' ער בלילה ולמד חכמת הקבלה, אולם גם כל היום ישב ולמד, ולא שילם את שינתו מן הלילות, וזה אין ביכלתי לעשות.
אלף תתכז / בהיכלקדשו. ידענא מאיש אחד תלמיד חכם וירא ה', אשר עמל ויגע עצמו בעבודת השי"ת, והתענה תעניתים וכדומה, ולאחר זמן יצא מדעתו ל"ע, ושאלו המקורבים את מרן הרה"ק מסאטמאר זצ"ל בתמיהה האיך נעשה כדבר הזה, הלא עבד את השי"ת, והיתכן שיצא מדעתו על ידי זה, ענה מרן זצ"ל: אם איש ישראל עובד את השי"ת בתורה ותפלה, צריך לידע שכל מה שעושה הוא כדי לתקן את מידותיו, ואת מה שעיות וחטא לפניו ית', ויעשה על ידי עבודתו תשובה על חטאיו, ויכוין שלא יתגשם עוד, אבל באם חושב בעבודתו שכבר הוא צדיק בכל דרכיו, וצריך לעלות בכל יום על ידי עבודתו למדריגות יותר גבוהות כאיש צדיק, אז יכול לבוא למצב כזה שיצא רח"ל מדעתו.