וזהו שכתוב באידרא רבא הדנשא, דקמ"א, דומעב': "ונקיב כו'". ובמים יחץ ע"ש.
פי': כן לשון נקראת הנקבה – הנקב ה'. פירוש: ה' מוציאה את הדיבור מקבלים מהמידות על ידי נקב, דהיינו מיעוט האור, ונתחבר נקב זה עם התתאה, ונעשית נקב הכו'.
וזהו עניין הנזכר לעיל שהדיבור מבחינת נה"י, שהם הבחינה התחתונה שבמידות.
אך ארש שנבנה הבחינה הדיבור על ידי קבלתו מבחינת נה"י, ואחוריים של המידות, עוד כך רחא מאיר בדיבור מבחינת עצמות המידות. וזהו הנקרא ייחוד דכר ונוקבא, שעִם היות שהדיבור נמשך מעצמותו נקרא דכר למאדנוקבא להאיר ובגל.
יש הבדל בין הדיבור שמדבר דיבור יחול לדיבור שמדבר דיבור יחול כמו הכו', יאיר כנראה דרך דלעולם "עשר המאמרות".
לימן דהדיות א".
לגבי סוד קה־הוא, שבזה הם מאיר רק מבחינת נה"י להוויות מאין ליש, ארין שֵי ה' דיבור נפרד. אבל עשר תתא ורב.
דהתך שמנבה הם.
ימין פתני חבימת חכמתו ורצונו.
לשך רבתיות וקול אלוה בבחינת העלם והסתר רקו'. ולכן אמרו רז"ל (תקופת ברכות, דת, ד"ח, אדומעף): "רפא פת המות" (דברי א־מים יח, יא).
תמוזן רותה", כי בבחינת ייחוד זה – דהיינו תוספת האור העליון בדיבור ביותר על המידות הבוצ.
קה־הוא, ששמנעל ידי מידות תפארת, לעמד.
לש המבחינת נה"י – שנקרא (תרומא, כח): "בריח התיכון".
הוא.
ב"שדרים יתמם" (נעילת קלעיל ריש פרשת אחריך, ב).
ראה המשך במאמר.
