בשאלתי נפשי

המשפיע הרב דב מנחם דוברוסקין

שאלה: אני שומע שוב ושוב ששבת פרשת בראשית היא מיוחדת במינה. אשמח להבין במה ייחודה, אחרי כל החגים שעברנו, וכיצד ראוי לנצל אותה.

תשובה:

אכן, שבת בראשית היא מיוחדת מאוד [ראה גם במדור התוועדות בגיליון זה. המערכת], בהיותה מהווה מעין תפר בין חודש תשרי לבין כל השנה כולה. אצל יהודי, הכל מתחיל מהתורה – "אסתכל באורייתא וברא עלמא", כלשון הזוהר. לכן יש משמעות רבה בכך שהכניסה מחדש לחיי העולם, לאחר חגי תשרי, מתרחשת במקביל לקריאת פרשת בראשית.

פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בתורה, והיא גם פרשה עשירה ביותר בתוכנה. מבחינת מספר השנים המתוארות בה, היא מקיפה תקופה של כ־1,500 שנה. בפרשה הזו נמצאים עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, השבת הראשונה, מופיע בה עניין עץ הדעת ותיקונו – שהוא עניין עבודת התשובה והתיקון הכללי המלווה אותנו מאז ועד עתה, והיא מגיעה עד אחרית הימים, שהרי יש בה המאמר "יהי אור" – האור שהקב"ה גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכך גם מופיע בה הפסוק "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", שעליו נאמר כי זו רוחו של משיח.

אם מתבוננים בפרשה, רואים שבעצם נמצא בה סדר העבודה של ההיסטוריה כולה: העולם מתחיל באופן מתוקן ומואר, לאחר מכן מגיע מצב של תוהו ובוהו, לפעמים יש גם רגעים של חושך, אבל הבשורה היא שיש מקום לתיקון, והמטרה הכללית של הבריאה כולה היא ברוח המאמר הראשון, המשמש כעין הצהרת היעד: "יהי אור". זו תכליתה של הבריאה – להגיע לגילוי האור. משום כך, כאשר יהודי עומד בשבת הראשונה שבה קוראים את הפרשה הראשונה בתורה, הוא קרוב לכל הסודות והעניינים המרכזיים של מציאות העולם ותכליתו.

הרחבה של קדושה

במחיצת רבותינו אדמו"רי חב"ד, שבת בראשית הייתה למעשה המשך של שמחת תורה – ביתר שאת. כל העניינים של שמחת תורה – המהווה תמצית של חגי החודש כולו – המשיכו אל תוך שבת בראשית, שהייתה המשך לשמחה הגדולה של החג.

לא פלא, אפוא, כי מאז ומתמיד אצל חסידים הייתה חביבות מיוחדת לשבת בראשית, מתוך הידיעה שבפרשת בראשית ובסדר העבודה של שבת זו אפשר לתקן ולהשלים את מה שצריך. על כך נאמר משל נפלא מרכבת: הרכבת נוסעת ועוברת בתחנות רבות, אבל יש תחנה מיוחדת שהיא תחנה מאספת ומרכזית – תחנה שבה מעלים את כולם וממשיכים הלאה.

זו משמעות הפתגם שאמרו רבותינו: "אזוי ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית, אזוי גייט א גאנץ יאר" – כפי שיהודי מעמיד ומייצב את עצמו בשבת בראשית, כך נמשכת השנה כולה. כשיהודי נעמד בשבת בראשית בגאון ובהרחבה – רחבות רוחנית – הוא מבטא שהוא רוצה להאיר את העולם בשליחותו של הקב"ה. המסר המרכזי של השבת הוא שיהודי יכול וצריך להיות שותף בתיקון הבריאה. הקב"ה ברא את העולם, אבל נתן ליהודי שליחות: "אשר ברא אלוקים לעשות" – במשמעות של התיקון הנעשה על ידי האדם.

שבת בראשית צריכה להיות אפוא שבת שבה מתפללים אחרת, לומדים אחרת, סעודות השבת מקבלות אופי מיוחד, ובעיקר – מתוועדים. חסידים נהגו להתוועד בשבת בראשית "בחילא יתיר", בהתעוררות מיוחדת. יושבים "שבת אחים גם יחד", ומתעוררים מחדש למילוי השליחות שלנו: להביא את רוחו של משיח לעולם, להביא את האור אל תוך המציאות, והתעוררות זו פועלת על השנה כולה.

זוהי למעשה השליחות של יהודי במשך כל השנה כולה: אחרי חודש תשרי, עכשיו מתחילים לצאת לשליחות הזו בכוח שמקבלים מהתורה. משום כך אנו מתחילים מחדש ללמוד את התורה – אבל באופן אחר לגמרי. רבותינו הורו לתלמידיהם – ולכל יהודי באשר הוא – ללמוד מדי יום את החלק היומי של פרשת השבוע עם פירוש רש"י, מה שמאפשר לכל אחד "לחיות עם הזמן", במובנו הרוחני, בחיבור עם פרשת השבוע המהווה את מקור הכוח השבועי לנשמתו של יהודי. נוסף על כך עלינו לאמץ את המבט של "יינה של תורה" – היא פנימיות התורה השופכת אור חדש על הכתובים, וזאת על ידי הלימוד והעיון בקביעות בתורת החסידות לעומקה.

שבת בראשית, אם כן, היא לא רק התחלה של קריאת התורה מחדש. היא התחלה של השנה כולה. זו ההזדמנות להעמיד את עצמנו מחדש, להתחבר לאור של התורה, להתוועד יחד, לקבל החלטות טובות ולצאת אל השנה עם הכוחות שקיבלנו בחודש תשרי.