בנין דוד

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (ג יב)

בִּנְיַן דָּוִד

רַבִּי דָּוִד דֹּב בֶּערישׁ מַיְיזְלִישׁ זצ"ל

אִסּוּר לְחַוָּה לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת מֵאַחַר שֶׁהָיְתָה חֵלֶק מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן

וּמְדַקְדְּקִים תֵּבַת 'עִמָּדִי'. וְנִרְאֶה לִי דְּכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְּטָעוּת אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שֶׁרָאָה שֶׁחַוָּה אָכְלָה וְלֹא מֵתָה, לָכֵן חָשַׁב דְּלֵיכָּא אִסּוּרָא עַל הַפְּרִי, עכ"ד. וְכָל זֶה אִי נֵימָא דְּגַם לְחַוָּה נֶאֱסַר, אֲבָל אִם נֵימָא דְּרַק לְאָדָם נֶאֱסַר, אִם כֵּן אֵין רְאָיָה מֵחַוָּה דְּלֹא מֵתָה, דְּהָא לֹא נֶאֱסַר עָלֶיהָ.

וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי זְקֵנִי הַמַּהַרְשָׁ"א זַ"ל (סוטה ט.) דְּצִוּוּי הַקָּבָּ"ה לְאָדָם שֶׁלֹּא יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת הָיָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרֵאת חַוָּה, מִכָּל מָקוֹם גַּם עָלֶיהָ נֶאֱסַר, דְּבֵין לְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף הָיָה וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר זָנָב הָיָה (ברכות סא.), עַל כָּל פָּנִים הִיא הָיְתָה בְּיַחַד עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִיא חֵלֶק מִמֶּנּוּ, לָכֵן גַּם עָלֶיהָ נֶאֱסַר הָעֵץ הַדַּעַת, עַיֵּן שָׁם.

וּלְפִי זֶה מוּבָן מַה שֶּׁאָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הֲרֵי הָיְתָה עִמִּי בְּיַחַד וְנֶאֶסְרָה גַּם כֵּן, וְכֵיוָן דְּלֹא מֵתָה וְנָתְנָה לִּי לָכֵן 'וָאֹכֵל'.