רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע"א
לא רק התורה והמצות צריכים להיות לשם שמים אלא אף כל המעשים הגשמיים
ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן (א ט). נראה לי על דרך רמז מוסר, ובזה נבין ענין מים שעל השמים, מהו ענינו על דרך זה.
והוא בהקדם להבין מאמר חז"ל (ב"ק פב.) על הפסוק 'הוי כל צמא לכו למים' (ישעיה נה א) אין מים אלא תורה וכו'. כי שם 'מים' עקרו הנח על התורה וכו', רומז לתורה שבכתב ושבעל פה, כי היו"ד הפנימי רומזת לתורה שבכתב, והמ"ם פתוחה שבראשו ומ"ם סתומה שבסופו לתורה שבעל פה, וזה עקר שם מים על התורה.
גם להיות כי התורה מצמיח כל מיני תאוות וחשקות לעבודת הבורא, וכאמרם ז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) המאור שבה מחזירו למוטב, כמו כן מי גשמים מצמיח כל מיני תאוות ותענוגים, לכך השאל לקרא 'מים', וגשמים גם כן בשם 'מים' יקרא, אבל עקרו על התורה.
'מים שעל השמים' תורה, 'מים שמתחת השמים' תענוגי בני אדם ותאות
ובכן נאמר כי 'מים שעל השמים' הוא התורה, על דרך אמרם (שבת ל:) ז"ל על הפסוק 'מה יתרון גו' שיעמל תחת השמש' (קהלת א ג) אבל למעלה מהשמש, הינו תורה, יש יתרון, עין שם. ו'מים שתחת השמים' הינו תענוגי בני אדם ותאותם ועסקיהם, המכנה בשם מים כידוע.
וידוע אמרם ז"ל (אבות פ"ב מי"ב) כל מעשיך יהיו לשם שמים, וכתיב 'בכל דרכיך דעהו' (משלי ג ו), לא מבעיא בשעת תורה ותפלה שהן צרך גבוה, אלא אפלו אכילה ושתיה ומשא ומתן וכדומה, בכל פנות שיפנה, הכל יהיה למען יהיה בריא וחזק לעבודתו יתברך. ובשעת משא ומתן, לשמר את עצמו מהלאוין התלוין בו כמו אונאה וגזל אסור רבית ומשקולות, ולמען יחזיק בניו לתלמוד תורה ויגמל חסד וצדקה עם ממונו.
כללו של דבר, שיהא כונתו שיהא זאת המעשה נחת רוח לפניו יתעלה, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום 'אשר גו' אם אבא באהל ביתי וגו' עד אמצא מקום לה'' (תהלים קלב ב-ה), לשמו יתברך. וכבר כתבו בספרי יראים שזה שאמר דוד 'אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי' (תהלים כז ד), רצה לומר שכל פעלותיו יהיו לתכלית אחד, והוא 'שבתי בבית ה'' וגו'.
באור הפסוקים על פי הנ"ל
וזהו שנאמר יקוו המים וג', כלומר, לא מבעיא 'מים שעל השמים', הינו התורה והמצות, הן ודאי לשמו יתברך כי אין לעולם הזה שיכות בם, אלא אפלו כל תענוגות בני אדם, המכנים 'מים שמתחת השמים', יקוו אל מקום אחד, שיהיה הכונה לשמו יתברך, וסבה אחת לכלן, אז ותראה היבשה, דא ה' תתאה, כך איתא בזהר הקדוש (ח"א יח.), עין שם דרכו בקדש.
ולפי דרכנו נאמר, כי נודע שבכל דבר יש ניצוץ הקדוש המחיה אותו דבר, וזה נקרא גלות השכינה בעונותינו הרבים, וכשעוסק בדבר הזה למען שמו יתעלה להחיות הניצוץ הקדוש שבו, אז מתעלה לשרשו ואתגלי חלק השכינה שבו, ואז ותראה היבשה, כלומר ה"א יבשה, הינו שכינה שהיא יבשה בגלות בעוונותינו הרבים, כמה דאת אמר 'ונהר יחרב ויבש' (ישעיה יט ה).
ובעשות איזה דבר בעסקי גשמיות הארץ לשם שמים, אז ותראה ותתגלה שכינתו יתברך ויהי כן, אז ויקרא אלקים ליבשה ארץ, רצה לומר על דרך שאמרו (ב"ר ה ח) למה נקרא 'ארץ' על שם שרץ לעשות רצון קונו, על דרך אני רץ לעשות רצון קוני (ראה חולין ז.), והינו 'ארץ', שהריצה לשם אלופו של עולם: