בערב חג הסוכות לפני כארבעים שנה, צלצל פעמון הדלת בבית הורי, הרב והרבנית של כפר חב"ד. בפתח עמדה אישה מרושלת עם סיפור חיים קשה וביקשה לקבל הכרעה הלכתית דחופה. היא נמצאת בתחילת היריון, ונתונה בפחד נורא שמא אביה יידע מכך. הוא עלול לפגוע בחייה ולא כמליצה. היא קבעה תור קרוב להפסקת ההיריון, אבל מבקשת הסכמה של רב.
אבי הבין שהיא עצמה חפצה בהמשך ההיריון וחוששת מאימת אביה. הוא הציע לה לטוס לחוץ לארץ ולהמשיך את ההיריון שם, ללדת ילד בריא, והם יסייעו לה למצוא משפחה שתאמץ אותו. היא הסכימה, אבל להיכן תיסע?
במקום לחזור אל הסירים בערב חג, אימי התיישבה ליד הטלפון וחייגה אל שליחות חב"ד ברחבי אירופה בתחינה לאמץ את האישה לחודשי ההיריון. כולן חששו מהסיפור הקשה וסירבו. הורי נכנסו לחג בעננה כבדה.
באחד מימי חול המועד, אבי פגש שליח מצרפת, שבא לבקר את בני משפחתו בארץ. הוא הבטיח בשמו ובשם רעייתו ליטול את המשימה על עצמם. האישה המריאה לשם, עברה את היריון וילדה בת מקסימה. משפחה חשוכת בנים אימצה את הנולדת בחום וגידלה אותה באהבה כיולדה ביולוגית.
חלפו שנים רבות ופרצה מגפת הקורונה. בתי הכנסת המרכזיים נסגרו, ואחד מאחיי, שגר אלפי קילומטרים מצרפת, נדד אל בית כנסת חילופי קטן. אחי שקע בשיחה עם אברך שישב לידו והזכיר כי אביו היה הרב של כפר חב"ד. האברך החוויר ושינה את כיוון השיחה.
למוחרת סיפר כי רעייתו קוראת לעצמה 'בת הרב של כפר חב"ד'. התברר כי היא הבת שנולדה אז, גדלה להיות אישה יראת שמיים והקימה בית של תורה.
חלפו עוד כמה שבועות והאישה התקשרה להזמין את אחי לשמש כ'סנדק' בברית מילה, לבנה שנולד עתה. בשיאה של מגפת הקורונה, בברית מילה כמעט מחתרתית, זכה אחי להניח על ברכיו, 'נכד' רוחני של הוריי – תוצר של מסירות נפש חובקת עולם.