בעיר אשדוד התגוררו שני אחים ניצולי שואה, אריה ודניאל קלוג. אריה, האח הגדול, היה סגן ראש העיר, מוותיקי העיר אשדוד. אחיו הצעיר, דניאל, היה בעליה של חנות גדולה וותיקה למכשירי חשמל בשם 'סוכנויות דרום', שהייתה מוכרת היטב לתושבי אשדוד.
דניאל היה יהודי טוב ובעל לב רחב. אף שלא היה שומר מצוות כמובן המקובל, הוא הפקיד לקבוע עיתים לתורה. מדי יום רביעי היה מגיע לשיעור בפרשת השבוע שמסר הרב של רובע י"א, הרב מרדכי לאופר, בבית הכנסת 'ברכת עמיליה' שהאחים קלוג הקימו על שם אימם, שיעור שנמשך למעלה משלושים שנה.
היו אלה שנים לא פשוטות לעסקי החשמל. המשק היה נתון בתקופת מיתון. רשתות גדולות נכנסו לשוק החשמל, והמאבק על כל לקוח נעשה קשה יותר.
באחד מערבי יום רביעי, בסביבות השעה שמונה הגיע לחנות אדם מוכר באשדוד יחד עם בני משפחתו. בתו עמדה להינשא לאחר שנות המתנה ממושכות לשידוך, והמשפחה הגיעה כדי לרכוש את כל מוצרי החשמל הדרושים לבית.
דניאל שמח כמובן על העסקה, אך לאחר כמה דקות הביט בשעון ואמר להם: "אני מצטער, בשמונה וחצי יש לי שיעור, ואני צריך לסגור את החנות בעוד כמה דקות".
"אז נבוא מחר", הם השיבו לו.
אלא שהם לא הגיעו למחרת. גם לא ביום שלאחריו. הימים חלפו, ודניאל החל להצטער על העסקה שאולי הפסיד. מדי ערב היה שואל את אשתו: "מה את אומרת, עשיתי בשכל? אולי לא הייתי צריך לסגור?".
אשתו אמרה לו: "בשביל עקרונות צריך לשלם. יש מחיר לעקרונות. היית נאמן למה שחשוב לך, אז אין לך מה להתחרט".
כעבור כשבוע וחצי הופיע האיש שוב בחנות. אלא שהפעם הוא קנה את כל מה שהיה צריך. דניאל היה מופתע מאוד. ואז הוא סיפר לדניאל מדוע חזר.
"כשהגעתי אליך בפעם הראשונה ואמרת לי שאתה סוגר בגלל שיעור, מאוד נפגעתי. חשבתי לעצמי: אני בא דווקא אליך, למרות שיש לי אפשרויות אחרות, ואתה לא יכול לחכות עוד קצת? החלטתי שלא אחזור אליך.
"אבל אחר כך חשבתי לעצמי שאולי כדאי לבדוק את הדברים. ביררתי אם באמת יש בית כנסת בשם 'ברכת עמליה', והאם יש שיעור של הרב לאופר, וגיליתי שאכן כך. הבנתי שאתה באמת מקפיד על ההשתתפות בשיעור, אפילו כשזה גורם לך הפסד כספי.
"זה מאוד הרשים אותי. אמרתי לעצמי: אדם שמוכן להפסיד עסקה בשביל שיעור תורה הוא אדם שאני רוצה לקנות אצלו. ולכן חזרתי".
כעבור חודש או חודשיים סיפר דניאל את הסיפור לרב לאופר, כשהוא מתרגש מאוד. בעקבות הסיפור, החל גם הוא להניח תפילין ולהשתתף בשיעור נוסף ביום שבת.