נפש דוד

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן (ד ד)

נֶפֶשׁ דָּוִד

רַבִּי דָּוִד טֶבְל מִלִּיסָא זצ"ל

הֶתֵּר הַקְרָבַת בַּעֲלֵי חַיִּים אַף שֶׁהָיוּ אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה

קַיִן הָיָה סוֹבֵר 'מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה', מִן הַמֻּתָּר לְיִשְׂרָאֵל (מנחות ו.), לְכָךְ לֹא רָצָה לְהָבִיא קָרְבָּן מִן הַחַי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻתַּר לָהֶם לֶאֱכֹל בַּעַל חַי עַד נֹחַ, אִם כֵּן אֵין זֶה מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ, וְהֶבֶל הָיָה סָבַר כֵּיוָן שֶׁהֻתַּר לִשְׁתּוֹת הֶחָלָב הַבָּא מִן הַחַי, שַׁפִּיר הָוֵי הַחַי מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ. וְזֶהוּ וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, פֵּרוּשׁ שֶׁהֵבִיא רְאָיָה כֵּיוָן שֶׁהֻתַּר 'חֶלְבֵיהֶן' שֶׁל הַצֹּאן שַׁפִּיר הָוֵי 'מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ'.