שניים מקרא ואחד תרגום
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום.. שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו". ונפסק להלכה שחובה זו מוטלת כחיוב גמור על כל אדם, ואפילו על תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל היום.
בשאלת יסוד הדין ומטרתו נחלקו הראשונים, ולמחלוקת זו נפק"מ לדינא:
דעת הראב"ן (דעה יחידה) שחובת קריאת שמו"ת נאמרה רק לגבי יחיד שאינו נמצא בבית הכנסת, כדי שיקרא בביתו במקביל לזמן הקריאה של הציבור (וזה מה שאמרו "עם הציבור"). אולם רוב הפוסקים וביניהם הרי"ף, הרמב"ם ורבינו יונה חלקו על דבריו וכתבו שחובה זו מוטלת על כל אדם, אף אם שמע את הקריאה בבית הכנסת. וכן נפסק להלכה כדעת רוב הפוסקים.
טעמים נוספים:
הכנה לקריאת התורה בציבור: יש שכתבו שטעם הקריאה הוא כדי שיגיע האדם לבית הכנסת כשהוא מורגל ומבין את הפסוקים, ויפיק תועלת מרבית מזה ששומע את הקריאה מהבעל קורא.
במטה משה ביאר: כי קריאת שניים מקרא היא כנגד נתינת התורה – בסיני ובאוהל מועד שבהם ניתנה התורה בלשון הקודש, וקריאת התרגום כנגד נתינת התורה בערבות מואב שניתנה להם בלשון התרגום.
ובמהר"ל מפראג ביאר: כי הקריאה שלוש פעמים היא כנגד שלושת רובדי התורה – הנגלה, הנסתר, ותרגום כנגד הרובד הנעלם והנסתר מעיני כל אדם.
ובספרי המקובלים מבואר כי שתי הקריאות בלשון הקודש הן כנגד עם ישראל, והקריאה בארמית (תרגום) היא כנגד שבעים אומות העולם.
מהו הזמן המובחר ביותר לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, ועד מתי ניתן להשלים את הקריאה?
הזמן המובחר לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום הוא ביום שישי. ומצוה מן המובחר לקרוא מיד לאחר תפילת שחרית, וכן נהג רבנו האר"י ז"ל.
אך, מי שקשה לו יכול לקרוא את הפרשה מיום ראשון בשבוע, וי"א שיכול להתחיל כבר מזמן מנחה של השבת הקודמת (משעת קריאת הפרשה הבאה במנחה).
זמני ההשלמה בדיעבד: אם לא הספיק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי – יקרא עד סעודת שחרית של שבת. ואם לא הספיק קודם הסעודה – ישלים עד מנחה. אם לא הספיק עד מנחה של שבת – ישלים עד סוף יום שלישי של השבוע הבא. בשעת הדחק גדולה – יכול להשלים את הפרשיות שפספס עד חג שמחת תורה, שבו משלימים את כל התורה כולה.
מהו הסדר הנכון והמובחר בקריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום?
המנהג הרווח הוא לקרוא כל פסוק פעמיים מקרא, ומיד לאחר מכן פעם אחת תרגום. ויש שנהגו לקרוא את המקרא של כל הפרשייה (פתוחה או סתומה) או עניין שלם, ואחר כך את התרגום עליה, ויש שכתבו לקרוא את כל הפרשה כולה פעמיים מקרא, ולאחר מכן את כל התרגום ברצף, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
הנהגות נוספות בקריאת שמות:
- רצף והפסק: מצווה מן המובחר לקרוא את כל קריאת שניים מקרא ואחד תרגום ברצף ללא הפסק ודיבור. אולם אם צמא – רשאי לברך ולשתות באמצע. וכן מותר להפסיק לכל צורך מצוה.
- סיום הפרשה: בסיום קריאת הפרשה והתרגום כולן, יש לחזור ולקרוא את הפסוק האחרון פעם נוספת מקרא בלבד, כדי לסיים בדברי המקרא.
- קדימת המקרא לתרגום: אין לקרוא את התרגום לפני המקרא, אלא יקרא לכתחילה פעמיים מקרא ואחר כך תרגום.
- קריאה כסדר: אין לקרוא פסוק מאוחר לפני פסוק מוקדם, אלא כסדר הפרשה. אם טעה ודילג פסוק וכבר קרא פסוקים נוספים – יחזור לפסוק שדילג וימשיך ממנו כסדר. ובדיעבד אם השלים רק את הפסוק שפיספס – יצא.
האם יש להקפיד לקרוא את שניים מקרא בטעמים?
הקריאה במקרא: ראוי ונכון לקרוא את שניים מקרא בטעמים ובנקודות כראוי. על פי הקבלה מעלת הטעמים והנקודות גדולה מאוד – טעמי המקרא הם קבלה בידינו איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה שקיבלם מהקב"ה בהר סיני, ומעלתם גבוהה אף יותר ממהות הניקוד, התגים והאותיות (ומחמת גודל מעלתם לא ניתנו להיכתב בתוך ספר התורה עצמו). עם זאת, מי שאינו בקי בנגינת הטעמים – יקרא כפי יכולתו וידיעתו.
הקריאה בתרגום: את התרגום יש להקפיד לקרוא בלא טעמים.
מי שקשה לו לקרוא בלשון ארמית, או אינו מבין שפה זו, האם רשאי לקרוא פירוש רש"י במקום התרגום?
מי שקשה לו לקרוא את התרגום, או שאינו מבין ארמית, רשאי לקרוא את פירוש רש"י במקום התרגום. ובפסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, יקרא את הפסוק שלוש פעמים מקרא. לכתחילה יש עדיפות לקריאת התרגום. אולם ירא שמים יראים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י.
האם מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשעות הלילה?
על פי הקבלה עדיף להימנע מקריאת פסוקי תנ"ך בלילה, אך לימוד מקרא יחד עם פירוש מותר. על כן, הרוצה לקרוא שניים מקרא בלילה – יקרא יחד עם פירוש רש"י. ובלילות שבת מותר לקרוא מקרא גם ללא פירוש.
יש שכתבו שאפשר לקרוא שניים מקרא ביום שישי בהשכמה סמוך לזמן עמוד השחר קודם שיאיר היום, ויש חולקים וסוברים שאין לקרוא מקרא קודם שיאיר היום.
מי שלא הספיק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבוע שעבר ובא להשלים כעת, האם יקרא קודם את פרשת השבוע הנוכחית או שיקרא לפי סדר הפרשיות שבתורה?
בסדר הקריאה למי שבא להשלים פרשה שלא קרא, נחלקו הפוסקים: יש שכתבו שיקרא תחילה את הפרשה של השבוע הנוכחי, ורק לאחר מכן יקרא את הפרשה שצריך להשלים. ויש שכתבו שיקרא כסדר הפרשיות שבתורה, דהיינו שיקרא קודם את הפרשה שהחסיר בשבוע שעבר, ורק לאחר מכן יקרא את פרשת השבוע.
מתי קוראים שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת "וזאת הברכה"?
שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה, יקרא בהושענא רבה או בליל שמחת תורה. יש להשתדל להשלים את הקריאה קודם סיום קריאת התורה בבית הכנסת בשמחת תורה, כדי שייחשב כמשלים פרשיותיו עם הציבור ממש.
יש שכתבו שאף ביום שמחת תורה עצמו יכול לקרוא פרשת וזאת הברכה כל היום, משום שקריאת פרשת בראשית הוא רק אופן של סיום התורה, אולם יש חולקין וסוברים דאחר שכבר התחילו לקרוא פרשת בראשית שוב אינו יכול להשלים את פרשת וזאת הברכה.
האם נשים וקטנים חייבים בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום?
נשים: נשים פטורות מקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, מפני שמצווה זו נכללת בגדר מצוות תלמוד תורה, שנשים פטורות ממנה. עם זאת, אשה הרוצה לקרוא – אין בזה איסור, ותבוא עליה ברכה.
קטנים: יש שכתבו שמצוות חינוך שייכת גם בשניים מקרא, ויש לחנך את הקטן לקרוא שמו"ת עוד קודם שנעשה בר מצווה, ויש שכתבו שמאחר ועיקר המצווה אינה עצם הקריאה בלבד אלא הלימוד וההבנה, לפיכך, זמן החינוך לכך אינו משהגיע לגיל חינוך הרגיל, אלא משעה שהקטן מבין ומסוגל ללמוד את הפרשה ולהבינה מעצמו.
אם אבל הנמצא בתוך שבעת ימי אבלותו חייב בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום?
אף על פי שאבל בתוך השבעה אסור בלימוד תורה, מכל מקום חייב הוא לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. את הקריאה יקיים ביום שבת עצמו ולא ביום שישי. הטעם להיתר: מאחר והוא רגיל בכך בכל שבת, קריאה זו נחשבת כחלק מסדר התפילה (כדוגמת קריאת שמע) ולא כלימוד הרשות. ואם חל יום השביעי של האבלות בשבת, טוב שימתין לקרוא עד שבת בבוקר אחר שיוציאוהו מאבלותו.
קריאת פירוש רש"י לאבל: אבל שרגיל לקרוא פירוש רש"י בכל שבת, לא יקרא רש"י בשבת זו שבתוך אבלותו, אלא ישלים את פירוש רש"י לאחר שיקום מימי אבלותו. ויש שכתבו שמאחר והוא רגיל בכך בכל שבת ושבת, רשאי לקרוא גם את פירוש רש"י בשבת זו.
בזמנים שבהם קוראים בציבור בפרשיות המועדים (כגון בחגים ובחול המועד), האם חייבים לקרוא בהם שניים מקרא ואחד תרגום?
חובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נתקנה רק על פרשיות השבוע הנקראות כסדרן. על כן, הקריאות שקוראים במועדים (ימים טובים, חול המועד, ושבת חול המועד) – אין חובה לקוראן שניים מקרא ואחד תרגום.
פרשת "וזאת הברכה" שונה משאר קריאות המועדים, מפני שבה משלימים את כל התורה כולה. על כן חובה לקרוא אותה שניים מקרא ואחד תרגום. את הקריאה יש לקיים ביום הושענא רבה, ולהשלימה לכל המאוחר קודם קריאת התורה ביום שמחת תורה (שאז מסיים הציבור את התורה), או יחד עם קריאת התורה בבית הכנסת בשמחת תורה.
הלכות קריאת התורה
אם הוציאו מההיכל בטעות ספר תורה שאינו מגולל למקום הקריאה של אותו יום, האם מותר להחזירו לארון הקודש ולהוציא ספר אחר המכוון לקריאה, או שיגללו את הספר שכבר הוציאו?
הגבאי צריך להכין ולגולל את ספר התורה למקום הקריאה עוד קודם התפילה, כדי שלא יצטרכו לגוללו בפני הציבור משום 'טורח הציבור'.
אם אירעה טעות והוציאו ספר אחר: המנהג הרווח שאין מחליפים אותו, על אף שהציבור יצטרך להמתין עד שיגללוהו למקום הקריאה, אין מחזירים אותו להיכל מפני כבודו של ספר התורה. ויש אומרים שאם זמנו של הציבור דחוק מאוד, אפשר להקל להחזיר את הספר שהוציאו להיכל ולהוציא את הספר המכוון.
כמה אנשים צריכים לעמוד ליד ספר התורה בשעת הקריאה, וכיצד הם אמורים לעמוד על הבימה?
מעיקר הדין צריכים לעמוד ליד ספר התורה בזמן הקריאה לפחות שני אנשים (גם כאשר הבעל-קורא הוא בעצמו העולה לתורה). אך מנהג הציבור להקפיד שיהיו שלושה אנשים על הבימה. טעם המנהג הוא כנגד מעמד הר סיני שבו היו שלושה: הקב"ה, משה רבנו ועם ישראל.
סדר העמידה על הבימה: המנהג הרווח שהעולה עומד באמצע, אולם בקהילות אשכנז רבות נהגו שהבעל-קורא עומד באמצע.
האם מותר לעולה לתורה, לבעל-הקורא, לגבאי או לסומך להישען או להיסמך על התיבה בשעת הקריאה?
הבעל-קורא, העולה לתורה והגבאי חייבים לעמוד בזמן קריאת התורה, ואסור להם להישען על הבימה או על חפץ אחר. איסור זה כולל אפילו סמיכה במקצת (דהיינו השענות קלה, שאם ינטל החפץ שנעזרים בו האדם לא ייפול). לימוד זה סמכו חז"ל על הפסוק: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה, כז).
היתרים במקום הדחק ובצורך גדול: אדם שקשה לו לעמוד זמן ממושך כגון זקן או חולה – רשאי להיסמך מעט. אם אינו יכול לעמוד כלל בלי להיסמך סמיכה גמורה (שאם ינטל החפץ ייפול), מותר לו להיסמך גם סמיכה גמורה.
חשוב להדגיש כי בכל מקרה אסור להישען על המפה הפרוסה על הבימה. מכיוון שהמפה מיועדת להנחת ספר התורה עליה (בספר תורה אשכנזי), היא מוגדרת כ'תשמיש קדושה' שאסור לעשות בו תשמיש חול או להשתמש בו להנאה ונוחות אישית. בבימה המשמשת לספר תורה ספרדי (שבו הספר מונח בתוך תיק ואינו נוגע ישירות במפה) יש מקום להקל בזה.
האם העולה לתורה צריך להחזיק בספר התורה בזמן הברכות ובזמן הקריאה עצמה, וכיצד עליו לאחוז בו?
העולה לתורה בזמן הברכה הראשונה והאחרונה הוא צריך להחזיק בשתי ידיו את שני עצי החיים של הספר תורה. והספרדים נהגו להחזיק עם מפה בשתי יריעות הספר, ובשעת הקריאה העולה צריך להחזיק רק בידו הימנית את צד ימין של הספר תורה.
האם העולה לתורה צריך לקרוא בתורה מילה במילה עם הבעל קורא? ומה הדין אם העולה אינו יודע לקרוא?
בתקופת חז"ל היה כל עולה קורא בעצמו בתורה (וכך נוהגים כיום עדיין בקהילות התימנים). אולם מתקופת הראשונים נהגו ברוב הקהילות למנות 'בעל-קורא' קבוע הקורא עבור כולם, כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרוא.
עם זאת, חובה על העולה לקרוא בלחש מילה במילה מתוך הכתב יחד עם הבעל-קורא. הטעם לכך: מאחר והעולה הוא שבירך את ברכות התורה, אם לא יקרא בעצמו יש חשש שברכותיו לבטלה.
דין אדם שאינו יודע לקרוא או עיוור: לדעת השלחן ערוך, אין להעלות לתורה מי שאינו מסוגל לקרוא מתוך הכתב בעצמו יחד עם הבעל-קורא. אולם, הרמ"א פסק כדעת המקילים להעלות גם סומא או אדם שאינו יודע לקרוא. כיום נהגו בשעת הדחק להקל בזה אף בקהילות הספרדים, והעולה מקשיב לקריאת הבעל-קורא.
מי שכבר שמע קריאת התורה וכעת התחילו לקרוא בתורה האם הוא רשאי לצאת מבית הכנסת בזמן הקריאה? ומה הדין אם צריך לנקביו האם רשאי לצאת?
אסור לצאת מבית הכנסת משעת תחילת הקריאה בתורה ועד סופה. גם מי שכבר שמע את קריאת התורה אסור לו לצאת. ואם יצא, הרי הוא פוגע בכבוד התורה, ועליו נאמר (ישעיהו א, כח): "וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ".
אם דעתו לחזור מיד, או אם מוכרח לצאת, כגון שההסעה שלו עומדת לצאת, ואם ימתין לסיום הקריאה יפסיד את הנסיעה, רשאי לצאת בין קריאת עולה אחד לחברו, שאז ספר התורה סגור, והפגיעה בכבוד התורה פחותה. מי שצריך לנקביו באמצע קריאת התורה לא יצא באמצע הקריאה דגדול כבוד התורה, והוא צריך להמתין עד שיגמור העולה, אם יכול להתאפק.
האם מותר לעלות לתורה בן אחרי אביו, ומה הדין חתן אחר חמיו, ובנכד אחר סבו?
נוהגים שאין קוראים לתורה בן אחר אב או שני אחים (בין אחים מן האב ובין אחים מן האם) זה אחר זה משום עין הרע. וי"א שהטעם שאסור לקראם יחד, משום שפסולים הם לעדות, וכתוב 'עדות ה' נאמנה'. גם אם אחד מהם עולה לשביעי והשני עולה למפטיר שמפסיקים בקדיש בין העולים – אסור. ואם מוציאין ב' ספרי תורה מותר. כמו כן מותר ליתן לשני אחים אחד הגבהה ולשני גלילה ואין לחוש.
חתן אחרי חמיו – יש מחמירים בזה כמו בן אחר אביו, ויש מתירים וכן המנהג להקל בזה.
סב ונכד – יש מחמירים בבן בנו משום עינא בישא, ובפרט אם נקרא בשמו, ובמקום הצורך יש להקל בזה. אולם בבן בתו אין להחמיר כלל.