תניא ליקוטי אמרים פרק א
תניא [בספ"ג דנדה] משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע וצריך להבין דהא תנן [אבות פ"ב] ואל תהי רשע בפני עצמך וגם אם יהיה בעיניו כרשע ירע לבבו ויהיה עצב ולא יוכל לעבו' ה' בשמחה ובטוב לבב ואם לא ירע לבבו כלל מזה יכול לבוא לידי קלות ח"ו. אך הענין כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות. צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ובינוני. ופירשו בגמרא צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור.
ביאור משולב
א - האם צריך האדם לראות את עצמו כרשע
האם צריך האדם להחזיק עצמו לרשע
תַּנְיָא שנינו בברייתא [בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דמסכת נִדָּה (ל ע"ב)] מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ - את הולד, קודם שיוצא לאוויר העולם, תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע - היה צדיק ואל תהיה רשע, ובכדי שתצליח הנשמה לקיים שבועה זו מוסיפים לומר לה, וַאֲפִלּוּ אם כפי ראות עיני כל העולם כולו הינך צדיק, שלכן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ - עליך צַדִּיק אַתָּה, אף על פי כן הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ תביט על עצמך בעיני שכלך כְּרָשָׁע, ותחזיק את עצמך כרשע. מברייתא זו מבואר שהאדם צריך לראות את עצמו תמיד כרשע, עד כדי כך שאפילו שלפי ראות עיני כל העולם כולו הוא צדיק, בכל זאת צריך הוא להיות בעיני עצמו כרשע.
שאלה א - משנה מפורשת סותרת לסיפא דברייתא
וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְּהָא תְנַן הרי שנינו במשנה [במסכת אָבוֹת פֶּרֶק ב' (משנה יג)] וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ, שאין לו לאדם להחזיק עצמו רשע, לכאורה המבואר בברייתא שאומרים לנשמה 'היה בעיניך כרשע', סותר ונוגד את הוראת המשנה 'ואל תהי רשע בפני עצמך'.
שאלה ב - אם יהיה בעיניו כרשע לא יוכל לעבוד את השם כראוי
וְגַם, בנוסף לסתירה ל-'היה בעיניך כרשע' מדברי המשנה 'ואל תהי רשע בפני עצמך', עצם האמירה לנשמה 'היה בעיניך כרשע' אינו מובן גם על פי ההיגיון השכלי, כי אִם יִהְיֶה האדם בְּעֵינָיו כְּרָשָׁע - היינו שיחזיק עצמו לרשע תמיד, ולאו דווקא אם נכשל בעבירה, הרי זה ישפיע עליו לרעה ולא יוכל לעבוד את ה' כראוי. כי אם יתייחס בכובד ראש לכך שהוא בעיני עצמו כרשע, למרות שהינו מתייגע רבות בתורה ובמצוות, אם כן יֵרַע לְבָבוֹ וְיִהְיֶה עָצֵב על כך שעבודתו נחשבת לריק, ומאחר שיהיה עצב וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד את ה' בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, והרי נצטוינו לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב (ראה דברים כח מז, תהלים ק, ב). אלא שעדיין יתכן שאכן האדם יהיה בעיניו כרשע ואף על פי כן יוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, והוא, על ידי שיחליט בעצמו להתעלם מכך שהוא רשע, עד כדי שהוא לא יתפעל ולא יתרגש מכך שהוא רשע, וממילא לא ירע לבבו מזה ולא יהיה עצב, ויוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.
על כך ממשיך רבינו שאין זו עצה נכונה, כי וְאִם לֹא יֵרַע לְבָבוֹ כְּלָל מִזֶּה שהוא רשע, אמנם לא יהיה לו מניעה לבוא לשמחה וטוב לבב, אבל יהיה לו מניעה אחרת לעבודת ה' כראוי, כי הוא יָכוֹל לָבוֹא - הוא עלול להגיע על ידי זה, לִידֵי קַלּוּת הדעת חַס וְשָׁלוֹם, כי מי שלא איכפת לו מזה שיש בו רע, עד כדי שהוא בעיני עצמו כרשע, לא ישתדל כלל לבטל הרע ולהפטר ממנו.
נמצא שבכל מצב שהוא, אם האדם יהיה בעיני עצמו כרשע לא יוכל לעבוד את ה' כראוי, כי אם הוא יתייחס לכך בכובד ראש, הוא לא יוכל לקיים את התורה והמצוות מתוך שמחה וטוב לבב, ואילו אם הוא לא יתייחס בכובד ראש לכך שהוא בעיני עצמו כרשע, אמנם הוא יוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אבל הוא עלול לבוא לידי קלות הדעת חלילה.
כדי ליישב שאלה הנ"ל, יש להקדים כמה מאמרי חז"ל העוסקים בחלוקת מדרגות צדיקים, בינונים ורשעים, ומתוך כך נבין מהו מהותן של צדיקים, בינונים ורשעים ויתורץ גם שאלה הנ"ל.
ב - חמש דרגות בעבודת ה'
אַךְ העִנְיָן הוא, כִּי הִנֵּה מָצִינו בכמה מקומות בִּגְמָרָא (ברכות ז. שם סא:) שישנם ה' חֲלֻקּוֹת - חמש דרגות בעבודת ה': א. צַדִּיק וְטוֹב לוֹ - שטוב לו בעולם הזה ואין לו שום ייסורים. ב. צַדִּיק וְרַע לוֹ - שרע לו בעולם הזה מחמת שיש לו ייסורים. ג. רָשָׁע וְטוֹב לוֹ - שטוב לו בעולם הזה ואין לו שום ייסורים למרות שהוא רשע. ד. רָשָׁע וְרַע לוֹ שיש לו ייסורים בעולם הזה. ה. וְכן מצינו בגמרא שיש סוג וחלוקה נוספת בכלל ישראל של בֵּינוֹנִי.
וְהטעם למה יש צדיק שטוב לו בעולם הזה ויש צדיק שרע לו בעולם הזה, פֵּירְשׁוּ בִּגְמָרָא (ברכות ז.) שצַדִּיק וְטוֹב לוֹ הוא משום שהוא צַדִּיק גָּמוּר, שאין בו חטא ועון כלל, והטעם למה יש צדיק ואע"פ שהוא צַדִּיק וְרַע לוֹ, הוא משום שהוא צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, שעדיין יש בו חסרונות, ולכן נותנים לו משמים יסורים בעולם הזה כדי לנקותו מחסרונותיו ומעט העוונות שיש לו, בכדי לזכותו לעולם הבא. מבואר א"כ שיש שני מדרגות בצדיקים: א. צדיק גמור. ב. צדיק שאינו גמור.
והנה לפי פירוש הנ"ל בגמרא המושגים 'טוב לו' ו'רע לו' מתאר את מצבו הגשמי של הצדיק שבעולם הזה, האם הצדיק מקבל רק טוב או שיש לו גם ייסורים.
ילקוט ביאורים
מאמר 'משביעים אותו תהי צדיק' וכו' הוא דרשה של רבי שמלאי, ובפנים הובא מאמר זה בשם ברייתא
תניא בספ"ג דנדה משביעים אותו וכו'. הובא בפנים מאמר הגמרא (נדה ל:) 'משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע'. ויש להעיר על מה שרבינו הביא למאמר זה בשם ברייתא, בעוד שבגמרא, הוא דרשה של רבי שמלאי, שהיה אמורא. ונתבאר בכמה אופנים:
א. בבית רבי ציין, שבמסכת יבמות (עא:) הובא מאמר זה של 'דרש ר' שמלאי', בלשון 'והתניא'. הרי לנו שזה ברייתא. ומה שבמסכת נדה הובא זה בשם רבי שמלאי הוא משום שרבי שמלאי דרש למאמר זה בצבור, לכן הובא מאמר זה בשמו.
ב. בהערות על תניא ציין, למה שמצינו ששייך לנקוט 'תניא' גם על דברי אמורא, ולכן אע"פ שמאמר 'משביעים אותו' וכו', הוא מאמר של אמורא, שייך לומר עליו 'תניא'.
ג. עוד ביארו, כיון שרבי שמלאי היה קרוב לזמן התנאים, אפשר לכתוב על מימרא שלו הלשון 'תניא', ועל דרך הנאמר לגבי רב, שאף הוא היה אמורא, 'רב תנא ופליג'.
המשביעים הם הקדוש ברוך הוא ובית דין של מעלה
בתורת מנחם דייק ללשון 'משביעים', לשון רבים, והיינו שהכוונה לבית דין של מעלה, ועפ"ז השבועה היא על דעת בית דין, ומכיון שכן אף אם כשעורך חשבון נפש, רואה שאינו כדבעי, אל יפול לבבו, משום שהשבועה 'תהי צדיק ואל תהי רשע', אינו על דעת האדם למטה, אלא על דעת בית דין, וב"ד של מעלה יודע מצבו של האדם בעת עשיית המצוה או בעת שנכשל ח"ו בחטא, או בהנהגות לא טובות, את הקשיים המיוחדים שלו וכו' ולכן יתכן שמצוה אחת אפילו מצוה קלה נחשבת אצלו מאוד הרבה יותר מכמה עבירות או הנהגות שאינן טובות. ועוד ב"ד של מעלה יודע שכאשר יהודי נכשל ח"ו בעבירות וכדו', הרי זה רק לשעה בלבד, ובודאי שסופו לחזור בתשובה כמו שכתוב (שמואל ב' יד, יב) 'לא ידח ממנו נדח', ואז אפילו הזדונות נהפכים לזכיות. ועוד ב"ד של מעלה יודע, שגם באותה שעה שנכשל ח"ו בחטא, אין זה מצד רצונו האמיתי, ומכיון שכן הרי השבועה 'תהי צדיק ואל תהי רשע', היא מלכתחילה על דעת הידיעה דכל הענינים הנ"ל, ולכן גם כשיעמוד לדין לפני בית דין של מעלה, וידונו אותו, הרי שלוקחים בחשבון כל הנ"ל, שהרי על דעת זה השביעו אותו.