בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ו
(הנחה בלתי מוגה)
איתא במדרש רבה אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה וכו'. ובלשון רש"י: פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. וצריך להבין טעם הדבר, דהן אמת דמזה גופא ששיחתן של עבדי אבות הוכפלה כו' ואילו הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה מובן שיפה שיחתן כו', אבל הא גופא טעמא בעי, מהו הסבר הענין.
ובפרט שמהמאמר יפה שיחתן עצמו מובן שיש קא סלקא דעתך לומר באופן אחר, אלא ששוללים קא סלקא דעתך זה ואומרים שיפה שיחתן, וצריך להבין מהו הטעם שהמסקנא היא יפה שיחתן כו'. ואין לומר שהענין דיפה שיחתן כו' מתורתן כו' נאמר רק בנוגע לזמן שלפני מתן תורה (שאז היתה העבודה רק מצד שרש הנבראים כו'), שהרי [נוסף לכך שבמאמר דרבי אחא נאמר רק החילוק בין שיחתן כו' לתורתן כו', ולא נזכר שענין זה הוא לפני מתן תורה דוקא, ומה גם שמאמר רבי אחא הוא הוראה גם לאחר מתן תורה, שגם אז יפה שיחתן כו' מתורתן כו', שמזה מובן שהכוונה היא גם לתורתם של בנים שלאחרי מתן תורה, הרי] מעלת תורתו של הקב"ה [שעליה נאמר הלא כה דברי כאש, ולימודה הוא באופן של יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו וכערכו נמצא כלל] היתה גם לפני מתן תורה, שהרי אלפים שנה קדמה לעולם (אלא שאז לא האיר הענין בגלוי, ובהתגלות היתה רק עבודת הנבראים מצד שרשם כו'). ועד שענין זה היה כבר אצל אדם הראשון, כמו שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שהוא ענין העמל, והרי תכלית העמל הוא עמל תורה, כדאיתא בסנהדרין אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל תורה נברא. ואם כן צריך ביאור איך שייך לומר יפה שיחתן כו' מתורתן כו', שענין השיחה הוא למעלה מענין התורה (באיזה אופן שיהיה לימוד התורה). גם צריך להבין דיוק שלשת הלשונות, שיחתן, עבדי ואבות. ואף שהפירוש בזה הוא שיפה שיחתן וכל שכן תורתן, של עבדי אבות וכל שכן של אבות עצמן, אפילו מתורתן של בנים וכל שכן משיחתן, מכל מקום, צריך להבין מהו הדיוק בשלש לשונות אלו דוקא.
ב) וביאור הענין הוא, דכללות ענין השיחה (שיחתן) הוא ענין התפלה, כדאיתא בגמרא אין שיחה אלא תפלה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, שתיקן תפלת מנחה. והנה, כללות ההפרש בין תפלה לתורה הוא, שבתפלה העבודה היא מצד האדם, מה שאין כן התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ועליה כתיב הלא כה דברי כאש, שלכן התפלה היא למטה מהתורה. אמנם, ענין זה הוא רק כאשר התפלה היא באופן דבכל לבבך ובכל נפשך, מה שאין כן כאשר התפלה היא באופן דבכל מאדך, בלי גבול, אזי היא למעלה מהתורה, והיינו לפי שהתורה ענינה חכמה, וכמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם, חכמתו של הקב"ה, ולמעלה יותר, רצונו של הקב"ה, אבל ענין התפלה באופן דבכל מאדך הוא שעושים רצונו של מקום, שפועלים וממשיכים רצון חדש (כידוע בענין יהי רצון), ועל ידי זה ממשיכים בחינת הבלי גבול גם בתורה. וזהו שמצינו שגם בלימוד התורה ישנו הענין דעושים רצונו של מקום, כדאיתא בגמרא קדשא בריך הוא קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני, היינו שהענין דנצחוני בני פועל שהקב"ה חייך, שזהו תוכן הענין דעושים רצונו של מקום. וענין זה נעשה כאשר עבודת התפלה שלפני לימוד התורה היא כדבעי, באופן דבכל מאדך, שאז פועלת התפלה שלימוד התורה יהיה בשלימותו.
וכידוע במעלת התורה שלאחרי התפלה, כפי שמבאר רבינו הזקן בלקוטי תורה מה שאמר אבא בנימין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי.
אמנם בכדי שתהיה העבודה באופן דבכל מאדך, צריך להיות תחלה הענין דעבדי אבות (שיחתן של עבדי אבות). דהנה, האבות הן הן המרכבה, וכמבואר בתניא שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם. ובפרט כהלשון הנפלא (דער געוואלדיקער לשון) במאמר רבינו הזקן, שכל מעשה האבות שעשו לא היה כלל גשם כו', דכל מעשיהם היו בחינת רוחניות ולא גשם כלל (כלל דייקא, שלא היו גשמיות כלל). ועל ידי בחינה זו אפשר לבוא לעבודה באופן דבכל מאדך. וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות כו', שכאשר עבודתו היא באופן דעבדי אבות, שכל מציאותו בטלה לענין האבות שהן הן המרכבה, אזי שיחתן (תפלתו, שהיא בכל מאדך) יפה מתורתן של בנים.
ג) ועל פי זה יובן גם שענין יפה שיחתן של עבדי אבות הוא הקדמה לשידוך בין יצחק לרבקה, כי, החיבור דיצחק ורבקה הוא היחוד דתורה שבכתב ותורה שבעל פה (שזהו ענין שיחתן של עבדי אבות ותורתן של בנים כפי שהם בתורה עצמה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה), שזהו מה שנאמר ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, היינו, שרבקה, תורה שבעל פה, מקבלת מתורה שבכתב, עין המים, בחינת מעין החכמה, וזהו שנאמר ותרד העינה, שירדה לשאוב מי החכמה דתורה בכדה שעל שכמה, ותמלא כדה, הן עשרים וארבעה ספרים דאורייתא, שהמשיכה מבחינת המעין בעשרים וארבעה ספרים דאורייתא ובתורה שבעל פה (שערבים עלי דברי סופרים כו').
ויחוד זה דתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שיומשך המשכה פנימית מתורה שבכתב לתורה שבעל פה, הרי זה דוקא על ידי שיחתן של עבדי אבות, בחינת בכל מאדך.
ד) וזהו אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שפרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה ניתנו רק ברמיזה, שענין פרשה של אליעזר כפולה בתורה הוא לפי שבענין השיחה דעבדי אבות (בכל מאדך) נמשך ומתגלה בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, ואילו הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, דכיון שצריך להיות נמשך בתורה, בחינת החכמה (דאורייתא מחכמה נפקת), מבחינת המעין, האין, מרחב העצמי, שלמעלה ממדידה והגבלה, הנה ההמשכה מבחינת אריך אנפין בחכמה באה באופן דצמצום, שזהו שחכמה היא בחינת יו"ד של שם הוי', וידוע שהיו"ד הוא בחינת צמצום ונקודה קטנה, כי כדי לקבל הגילוי מאור אין סוף ברוך הוא צריך להיות צמצום כו', וזהו שהרבה גופי תורה ניתנו ברמיזה, כי די לחכימא ברמיזא. וכיון שהתורה צריכה לפעול בעולם, לכן צריך להיות הצמצום אחר כך ברמ"ח מצות עשה, שלימוד התורה נעשה מצוה פרטית מרמ"ח מצות עשה (שזהו ענין גופי תורה, שהרי רמ"ח פיקודין הם רמ"ח אברים דגופא דמלכא), ואחר כך גדול לימוד שמביא לידי מעשה.
ה) והנה הענין דיפה שיחתן כו' שבפרשת חיי שרה שקורין לאחרי חודש תשרי, יש דוגמתו בכללות בחודש תשרי. דהנה, חודש תשרי נקרא כן על שם תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך, והיינו שעיקר ענינו הוא עבודת התשובה, ובפרט בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים, שעבודה זו היא באופן דבכל מאדך, שלכן התשובה היא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא, שבכל עניני הזמן (ימים, שעות ורגעים) הרי זה באופן דחדא, למעלה מהתחלקות דזמן ולמעלה ממדידה והגבלה. וזהו ענין שיחתן של עבדי אבות, כי, תשרי נקרא ירח האיתנים, שבו נולדו האבות, ועל ידי התשובה בעשרת ימי תשובה נקראו נשמות ישראל עבדי אבות על כל פנים, כמאמר אם כבנים אם כעבדים (כמבואר בלקוטי תורה פרשת ברכה). וענין זה נמשך ופועל גם בתורתן של בנים, שזהו מה שנפעל אחר כך בשמיני עצרת ושמחת תורה [שענינו הוא הגילוי דביום חתונתו זה מתן תורה, יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות], שאז הוא היחוד דתורה שבכתב ותורה שבעל פה. ומחודש תשרי שהוא חודש כללי, נמשך אחר כך על כל השנה בעבודה דיעקב הלך לדרכו, שעוברים מהעבודה הבלתי מוגבלת לעבודה מסודרת כו'.
ו) אמנם תורתן של בנים עכשיו היא בבחינת אירוסין בלבד, ולעתיד לבוא דוקא תהיה בבחינת נישואין. וזהו מה שנאמר ישקני מנשיקות פיהו, דקאי על תורתו של משיח. אך גם עכשיו ישנו בדוגמא לזה, שזהו ענין פנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה, והיא בחינת עץ החיים, בחינת דרך חיים שלמעלה מנר מצוה ותורה אור [כמבואר כל זה בקונטרס עץ החיים לכבוד קדושת אדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן, בעל יום ההולדת דשבת שעברה (כ"ף מרחשון)]. ועל ידי הלימוד והפצת המעיינות חוצה עכשיו, באים ללימוד תורתו של משיח, בבחינת נישואין, כאשר משיח ילמד תורה את כל העם כולו, בקרוב ממש.