שמות לג, ח – והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה
ע
ביאור המדרש (שמו"ר פנ"א, ד) "חמי קדל דברי' עמרם" – שהראהו הקב"ה קשר של תפילין, בחי' לאה, וביאורו
שמות רבה פרשה נא, ו
(פקודי לח, כא) אלה פקודי המשכן, ולמה עשה עמהם חשבון, הקב"ה יתברך שמו מאמינו שנא' (בהעלותך יב, ז) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה באו ונעסוק במשכן ונחשוב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנא' (תשא לג, ח-ט) והי' כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודיבר עם משה והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים, רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה עמרם, וחבירו א"ל אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כששמע משה כך, א"ל משה חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם באו ונעשה חשבון, הוי, ואלה פקודי המשכן משכן העדות.
יפה תואר הארוך
ומה היו אומרים, אע"ג דודאי עיקר הבטתם כדי לראות בבואו האהלה, שיעמוד עמוד הענן פתח האוהל, כדי להשתחות לנגדו כמפורש בכתובים. מ"מ מדהוה סגי למימר והביטו עד בואו האהלה, וכתב אחרי משה, למימר שמדברים במשה . . ור' חמא דריש לגנאי, דאחרי משה משמע לי' מרננים אחריו אומרים שערפו שָׁמֵן ודשן, כדקאמר חמי קדל.
עץ יוסף
היו אומרים חמי קדל כו'. פי', אחד אמר לחבירו בא וראה צוארו וערפו של בן עמרם כמה הוא שָׁמֵן, וחבירו משיב לו שכל זה הוא ממה שלקח משלנו, מכיון שכל כך עושר מנדבת המשכן תחת ידו אי אפשר שלא יקח, ומה אתה מבקש ושואל על עשרו.
באו ונעשה חשבון הוי אלה פקודי המשכן משכן העדות. דָּרִישׁ "העדות" לשון (בלק כג, יח) האזינו עדי, והיינו מה שהיו מדברים במשה.
חידושי הרש"ש
חמי קדל. קדל הוא תרגום של ערף (ראה תרגום לכי תשא לב, ט).
במד"ר1 פ' פקודי חמי קדל דברי' עמרם ע"ש. שהעורף שלו דהיינו אחורי הראש שָׁמֵן, ומשה2 זכה לבחי' לאה3 שהראהו הקב"ה4 קשר דתפילין של ראש5, ולאה מקומה בערף6.
תורת לוי יצחק, חידושים וביאורים לש"ס עמוד תכו
1) בסימן זה יבואר:
א) מהי הכוונה שנקט לשון "קדל" (העורף) דוקא, מכל שאר חלקי הגוף?
ב) מהו הענין דה"ערף" הוא "שָׁמֵן"?
ג) גם יבואר הלשון, "דברי' עמרם".
2) לבחי' לאה: ראה מאמר ד"ה בזוהר חיי שרה כו' תקס"ה (יצא לאור בקונטרס בפ"ע – עש"ק שופטים תשפ"א) וז"ל: יובן ע"פ הידוע דבחי' רחל היא ה"א אחרונה דשם הוי', סופא דכל דרגין שבאצי', והיינו בחי' כח הפועל בנפעל, בה"א ברא"ם, מאין ליש כו'. ובחי' לאה היא ה"א הראשונה דשם הוי', כמ"ש ושם* הגדולה לאה כו' כמ"ש במ"א. והן ב' עלמין, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, כמ"ש מן העולם ועד העולם.
וביאור הדברים, הנה ידוע עד"מ אותיות הדבור שמקבלים מאותיות המחשבה תמיד. והנה אותיות המחשבה הם סוף כל המדריגות שבבינה, דהיינו לאחר שנתגשם השכל כבר בהשגה ממש, ואז יבא לכלל אותיות מחשבה לחשוב ולתפוס את השכל מבחי' אותיות מחשבה ממש הגשמיים, והוא מבחי' אחוריים** דאימ"א, ונק' ג"כ בחי' מלכות דתבונה, שהוא סוף כל המדריגות שבבינה כידוע, והיינו בחי' לאה, והוא בחי' נוקבא, להיותה מקבלת השפע של השכל בתוכה ממש כדוגמת הנקבה שמקבלת שפע מהזכר עיי"ש.
*( ושם הגדולה לאה כו' כמ"ש במ"א: ויצא כט, טז. ראה זח"ג יז, א. תורה אור וישב כט, ד. תורת חיים פ' ויצא קסז, ג הערה 38. סידור עם דא"ח (הוצאת תשע"ט) צז, ד ובהנסמן שם. אור התורה חנוכה (בראשית כרך ב) רחצ, ב וש"נ. מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ע' רכב. וש"נ.
**( אחוריים דאימ"א . . לאה: ראה ע"ח שער לו (שער יעקב ולאה) פ"ד. לקו"ת להאריז"ל ס"פ לתולדות ופ' ויצא. וראה ג"כ מאמרי אדה"ז פרשיות ח"א בהוספות ע' 8 ובהנסמן לשם. אמרי בינה (הוצאת תשס"ט) קג, ד. ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי (הוצאת תשע"ה) קמה, ג.
ושם קו, ג, וז"ל: וידוע דבחי' אותיות המחשבה נק' לאה ושרשה מבחי' אחוריים דאימא והוא בחי' מלכות דתבונה, פי' מלכות דתבונה, מה שהשכל נתפס ומושג שאז מתלבש באותיות המחשבה, ופי' אותיות ידוע שהוא ענין גילוי ההעלם בכל מקום . . אותיות המחשבה לחשוב את המושג באותיות המחשבה ממש שנק' לאה. עיי"ש.
וראה תורת חיים פ' נח נז, א. ויצא קע, ב. מאמרי אדמו"ר האמצעי עקב ע' רפג.
3) מבאר, דמשה זכה לבחי' "לאה הגדולה", בחי' שָׁמֵן ודָשֵׁן.
4) מנחות לה, ב. "והסרותי את כפי וראית את אחורי (כי תשא לג, כג). אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין". ראה הביאור בהערה 5 לקמן סי' עא.
5) ראה אור התורה דרושים לשבועות (במדבר כרך א) ע' קיט וז"ל: ארז"ל מלמד שהראה לו קשר של תפילין שמאחוריו, וזה פלא לכאורה למה קשר של תפילין ולא תפילין עצמם, אך הענין כידוע בשרש ענין התפילין שהן ד' מוחין דז"א שמתחלקים מצד הארת קוצא דשערי דאריך אנפין המכה באחורי הדעת כו' (וכמ"ש בזהר פ' ואתחנן ומבואר במ"א) ויש בזה ב' מדריגות.
הא' בחי' פנימי' הארה המאיר בבחי' הפנימי' דמוחין חו"ב שבפנים לחלק לד' מוחין והן ענין ד' הפרשיות דתפלין כידוע דחו"ב הן פ' קדש והי' כי כו', ובפ' קדש יאיר מבחי' פנימי' ח"ע דמ"ס דא"א כו' ומלובש באותיות הללו הכתובי' בקלף זה בלא נגיעת אות בחברתה כו', וכן בפ' והי' כי יביאך כו' מבחי' פנימי' בינה עילאה דאריך אנפין ועתיק יומין כו',
אבל ברצועות שנמשכי' מתפילין ש"ר אחורי הראש עד קשר של תש"ר הוא רק בחי' חיצוניות ההארה מחיצוניות המוחין דז"א שהן ד' בתים דתפילין שנמשך ג"כ מבחי' אחוריים דדעת שנחלק מצד הארת קוצא דשערי הנ"ל, והוא מדריגה הב' שבחיצוני',
(וכמ"ש במ"א שהרצועות שנמשכים בקשר של תש"ר הוא בחי' חיצוניות השפע שנמשך מהמוחין לצורך הנהגת העולמות בבחי' המדות דז"א שיוצאים מן השכל שבראש אם לזכות או לחוב ע"כ נמשכים עד כנגד הלב כו'),
וזהו שאמר וראית את אחורי דוקא שהוא רק קשר של תפילין שנמשך מחיצוניות ח"ע שבמוחין דתפילין אבל בחי' פנים שהוא בחי' פנימי' ח"ע שבפ' קדש כו' לא יראו לפי שפנימי' ח"ע שבתורה לא נגלה גם למשה. עיי"ש.
6) ראה לעיל סי' סד. ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סי' צז – הרמז בגי' "ערף" המרמז לבחי' אחוריים דחו"ב עיי"ש.
ואולי עפי"ז יומתק הלשון "דברי' עמרם" – "עמרם" בגי' "ערף". ראה ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סימן מט.