הלכה יומית לעיון ברמב"ם - בנוסף לשיעורים היומיים ג"פ ליום, פ"א ליום, וסהמ"צ
יום ראשון כ"א מרחשון
טעות במחיר או בגודל הקרקע
הלכות מכירה פרק כח, הלכה ה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל' – אִם פִּחַת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים; וְאִם הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר לוֹ.
כלומר, אם המוכר פיחת ללוקח מהמקח אפילו בשיעור הקטן ביותר ('כל שהוא'), עליו לנכות מן המחיר כנגד מה שהחסיר, וכן להיפך – אם הלוקח קיבל אפילו מעט יותר, הרי הוא חייב להחזיר.
ובכך שונה דין זה מדין המוכר לחברו במחיר גבוה או נמוך מהמחיר המקובל בשוק, שאם הפער הוא בשיעור של פחות משישית, אין המוכר או הקונה יכולים לתבוע זה את זה (קידושין מב, ב).
ובטעם הדבר יש המפרשים על פי דברי הגמרא (שם, וברמב"ם לעיל פט"ו ה"א) "כל דבר שבמידה במשקל ובמנין – אפילו פחות מכדי אונאה, חוזר", דהיינו, כאשר הטעות אינה בגובה התשלום אלא בכמות או גודל שטח הקרקע שהם בשיעור שונה מזה שסוכם עליו, לא נאמרו בזה כללי אונאה, אלא בכל מקרה המוכר חייב להשלים ללוקח אם נתן לו מעט מדי, ולאידך הלוקח חייב לשלם על היתרה במקרה שקיבל יותר (רשב"א ב"ב קג, ב, מגיד משנה כאן).
אך יש המפרשים כלל זה באופן אחר: כאשר הטעות היתה במידה, במשקל או במנין ואין אפשרות להשלים את החסר – המכירה בטלה לגמרי, וכגון אם המוכר נתן ללוקח קרקע קטנה מכפי שסוכם, יכול הלוקח לבטל את העסקה לגמרי בטענה שאין זו הקרקע שאותה ביקש לקנות, ולא רק לבקש החזר על ההפרש (ראה כסף משנה לעיל פט"ו ה"א).
ולפי זה, יש לפרש הלכה זו שלא מדובר באופן שסיכמו ביניהם על גודל מסוים של 'בית כור', אלא הסיכום הוא לגבי מחיר השדה שהוא בשיעור סך מסוים עבור בית כור – בהתאם לגודל השדה, אך לא נאמר כלל שהיא בגודל של בית כור, אולם אם אכן נאמר ללוקח שהשדה היא בגודל בית כור ונמצאה פחות מזה, הרי זו עילה לביטול העסקה (רמב"ן ב"ב שם, וראה מגיד משנה).
יום שני כ"ב מרחשון
מתי קונה ידו של אדם שלא מדעתו?
הלכות זכיה ומתנה פרק א, הלכה ט: הַמַּחֲזִיק בִּשְׁטָר מִנִּכְסֵי הַגֵּר כְּדֵי לִקְנוֹת הַקַּרְקַע הַכְּתוּבָה בְּאוֹתוֹ הַשְּׁטָר – לֹא קָנָה אֶלָּא הַשְּׁטָר בִּלְבַד, לָצוּר אוֹתוֹ עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ.
הקשה ה'לחם משנה':
בגמרא (בבא קמא מט, ב) שאל רב ייבא סבא: המחזיק שטר קנין או שטר מתנה של קרקע שהיתה של גר (שאין לו יורשים) – האם הוא מחזיק בו רק כדי לקנות את הקרקע והשטר ישמש לו כראיה, אבל אין בדעתו לקנות את השטר עצמו, וכיון שאינו קונה את הקרקע (כי לא החזיק בה) אינו קונה את השטר (להשתמש בו "לצור ע"פ צלוחיתו"), או שמא דעתו גם על נייר השטר וזוכה בו? ומזה משמע שאם אכן דעתו רק על הקרקע ולא על הנייר לא קנה את השטר, ואם כן מדוע כתב הרמב"ם שהמחזיק בשטר "כדי לקנות הקרקע" קנה את השטר "לצור אותו על פי צלוחיתו"?
ומבאר הש"ך (חו"מ סי' ערה סק"ג):
לכאורה יש לשאול מהו ספיקו של רב ייבא האם דעתו של מחזיק השטר היא גם על נייר השטר או שמא אין דעתו עליו – הרי גם אם אין דעתו על השטר יקנה אותו כי ידו כחצרו (תוס' ב"ב נד, א. פו, א), וכשם שחצר קונה לאדם שלא מדעתו (ב"מ יא, א) כך ידו קונה לו שלא מדעתו? אלא צריך לומר שרב ייבא אינו סובר שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ולכן הוא מסתפק, אבל כיון שלהלכה חצר קונה שלא מדעתו וידו כחצרו, המחזיק בשטר קונה את השטר אף שלא התכוון תחילה לקנותו.
וב'נתיבות המשפט' (שם סק"ב) הביא את דברי התוספות (ב"ב נד, א) שחצרו קונה את מה שמונח בה אף בלא ידיעתו, רק כשלא ידע שהדבר מונח בחצרו, ואילו היה יודע היה מתכוון לקנותו, אבל כאן שהשטר בידו ואף על פי כן אינו מתכוון לקנותו – לא קנה.
אבל הש"ך נקט בדעת הרמב"ם שאפילו אם ידע שהשטר בידו ולא התכוון לקנותו – ידו קונה לו, ולכן אף שהחזיק בשטר רק כדי לקנות הקרקע, קנה את השטר.
יום שלישי כ"ג מרחשון
מזכים לאדם בעל כורחו?
הלכות זכיה ומתנה פרק ד, הלכה ב: הַמְזַכֶּה לַחֲבֵרוֹ בְּמַתָּנָה עַל יְדֵי אַחֵר – כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ הָאַחֵר... זָכָה חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעָה מַתָּנָה לְיָדוֹ... וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו; וּזְכוּת הִיא לוֹ שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ מַתָּנָה, אִם יִרְצֶה, אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה, אֵין נוֹתְנִין לְאָדָם מַתָּנָה בְּעַל כָּרְחוֹ.
וכתב ה'מחנה אפרים' (הל' זכיה ומתנה סי' ו):
בדבר שהוא זכות גמורה למקבל, זכין לו בעל כורחו – אפילו אם כשיודיעו לו על כך יטען שאינו רוצה בדבר וחוב הוא לו, כי יש לומר שבתחילה היה רוצה ועכשיו חזר בו. ומה שכתב הרמב"ם שאין נותנים מתנה לאדם בעל כורחו, מדובר במתנה ואין זו זכות גמורה אלא יש בה צד חובה שנאמר "ושונא מתנות יחיה" (משלי טו, כז).
והביא ראיה מדברי הגמרא (סוטה כה, א) שהאשה שנסתרה לאחר שבעלה קינא לה בפני עדים נאסרת על בעלה, ואם הבעל אינו יכול לקנא לה – בית דין מקנאים לה ואם נסתרה נאסרת על בעלה. ובית דין יכולים לקנא לאשה משם ש'זכין לאדם שלא בפניו', וכיון שהאשה עוברת על דת – קינוי בית דין הוא זכות לבעל. ולכאורה, הרי הבעל יכול לומר שאין רצונו לקנא ואם לא נתרצה 'אין זכין לאדם בעל כורחו', אלא מכאן שכאשר הכריעו חכמים דעתו של אדם שזכות גמורה היא לו – זכין לו אף בעל כורחו.
וה'עין יצחק' (אהע"ז סי' א) הביא כן גם מדברי הרשב"א (קידושין כג, א) שכתב כי לדעת חכמים, האדון יכול לשחרר את עבדו בנתינת שטר שחרור על ידי אחרים, מדין 'זכין לאדם שלא בפניו', אף בעל כורחו של העבד. וביאר שאין זה דומה למתנה שאין מזכים אותה לאדם בעל כורחו כי מתנה אינה זכות גמורה ויש בה גם חוב משום 'שונא מתנות יחיה', אבל שחרור עבד שמתירו בבת חורין ומכניסו לכלל מצוות כישראל – הרי זו זכות גמורה ומזכים אותו בעל כורחו ודעת העבד בטלה אצל כל אדם.
יום רביעי כ"ד מרחשון
האם מותר לעבור על איסור כדי ליישב דעתו של חולה?
הלכות זכייה ומתנה פרק ח, הלכה ג: לְפִיכָךְ, אִם אָמַר: 'קְנוּ מִמֶּנִּי' – אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, קוֹנִין מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ צָרִיךְ.
מדברי הרמב"ם משמע שההיתר לקנות מהחולה בשבת הוא משום שממילא אין צורך בקנין שהרי נכסי שכיב מרע נקנים באמירה בלבד. ומאחר ומעשה הקנין אינו פועל מאומה, אין בו איסור קנין בשבת. ולפי זה, במקום שצריך קנין מן הדין, כגון אם כתב את כל נכסיו במתנה ופירש שאפילו אם יעמוד מחוליו לא יוכל לחזור בו (שעל כך מוכרח קנין), אסור לעשות זאת בשבת (טור חו"מ סי' רנד).
אך יש הסוברים כי ההיתר נאמר אף כאשר הקנין נדרש מן הדין, כי חכמים חששו שתיטרף דעתו של החולה מחשש שלא יקיימו את צוואתו ללא קנין, וכדי לפייס את דעתו התירו את האיסור דרבנן של קנין בשבת (רשב"ם ותוספות ב"ב קנו, ב).
והתוספות (שם) הוכיחו כן מדברי הגמרא (גיטין עז, ב) לגבי חולה שכתב גט לאשתו בערב שבת ולא הספיק ליתנו לה, והתירו לו להקנות לאשה בשבת את מקומו של הגט, ועל ידי כך את הגט המונח בו כדי שתתגרש, הרי שמותר לקנות משכיב מרע בשבת.
אך לדעת הרמב"ם יש לומר כי דווקא לגבי גט הקילו חכמים לטובת האשה כדי שלא תישאר מנועה מלהינשא ללא חליצה או ייבום (כאשר הבעל מת ללא בנים), אך משום עוגמת הנפש של החולה בלבד, לא התירו (פני שלמה ב"ב שם ד"ה קונין).
ובשולחן ערוך (חו"מ סי' רנד ס"א) נפסק כדעת הרמב"ם שרק אם הקנין אינו נצרך מן הדין, מותר לעשותו בשבת. אך מאידך נפסק שחולה הנוטה למות המבקש שישלחו לקרוא לקרוביו בשבת, מותר לומר לנכרי לצאת חוץ לתחום כדי לקרוא להם (שו"ע או"ח סי' שו ס"ט). ולכאורה, הרי לדעת הרמב"ם אין היתר לעבור על איסור דרבנן לשם יישוב דעתו של החולה!
ויש לבאר: לדעת הרמב"ם עשיית איסור דרבנן על ידי היהודי עצמו אכן לא הותרה מחשש טירוף דעתו של החולה, אולם איסור אמירה לנכרי קל יותר כי היהודי עצמו אינו עושה מאומה, ואת זה התירו לצורך שכיב מרע (ראה שו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' קפט, מנחת יצחק ח"ד סי' ח).
יום חמישי כ"ה מרחשון
שליטת המוריש בתהליך הירושה
הלכות זכיה ומתנה פרק יב, הלכה א: שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'בְּנִי פְלוֹנִי יִירָשֵׁנִי' – הֲרֵי זֶה יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא יִירְשׁוּ שְׁאָר הַבָּנִים.
מלשון הכתוב "והיה ביום הנחילו את בניו" למדים שהמוריש יכול ליטול חלק פעיל בתהליך הירושה ובאפשרותו לשנות אותה כראות עיניו ולהחליט שאחד הבנים יהיה היורש הבלעדי (ב"ב קל, א וברשב"ם שם).
ואם מלכתחילה הכתיר את אחד מהבנים כיורש יחיד, ולאחר מכן שינה את דעתו ואמר שהירושה תתחלק בין כולם, לדעת ה'קצות החושן' (סי' רפא, ג) תלוי באיזו לשון אמר זאת. אם אמר שהבן שהיה אמור לרשת הכל לא ירש הכל, אין בדבריו כלום, כי מאחר וכבר השתמש בכוח שנתנה לו תורה להפוך אותו ליורש בלעדי, אין באפשרותו לשלול זאת ממנו והרי זה כ'מתנה על מה שכתוב בתורה'.
אך אם השתמש בלשון שאינה שוללת מהראשון את זכותו הקודמת אלא מקנה זכות לאח אחר, כגון 'שמעון ירש חצי מנכסי', הרי זה מועיל שהרי משתמש באותה זכות של הנחלת הירושה גם כלפי השני.
אך לדעת ה'נתיבות המשפט' (שם, ב) יכול לחזור בו בכל צורה, כי ההנחלה אינה פועלת על גוף הבן אלא על גוף הנכסים ואין היא חלה בפועל עד שעת המיתה (שהרי עד אז הנכסים עדיין בבעלות המוריש) ומאחר ועדיין לא חלה בפועל, יכול לחזור בו בכל שעה (ראה שיעורי ר' שמואל ב"ב שם, פז).
ומכך נובעת מחלוקת נוספת:
לדעת ה'קצות' (סי' רנג, ח) ההנחלה פועלת אפילו על נכסים שעדיין לא באו לעולם, למרות שהקנייה רגילה אינה חלה על דבר שלא בעולם, כי הקנייה רגילה פועלת על הנכסים ולכן אינה חלה כאשר אינם בעולם, אך הנחלה פועלת על הבן (שיהפוך להיות יורש) והרי הוא קיים.
אך לדעת ה'נתיבות' (סי' רפא שם), גם הנחלה איננה חלה על דבר שאינו בעולם, וזאת בהתאם לשיטתו שאף ההנחלה חלה על הנכסים ובהכרח שיהיו קיימים (שיעורי ר' שמואל שם).
יום שישי כ"ו מרחשון
מתי יש דין 'גוד או אגוד'?
הלכות שכנים פרק א, הלכה ג: אֶחָד הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵרוֹ מִקְצָת חָצֵר, אוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵין בָּהֶן דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ שְׁנַיִם שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת – כָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אוֹ שְׂכֹר מִמֶּנִּי חֶלְקִי, אוֹ הַשְׂכֵּר לִי חֶלְקְךָ'.
הראב"ד השיג וכתב שדין זה של 'גוד או אגוד' (שותף הרוצה לבטל את השותפות בנכס שאין בו כדי חלוקה יכול לומר לשותפו: מכור לי חלקך או קנה את חלקי) אינו אלא ביורשים או שקיבלו מתנה בשותפות, אבל אם קנו או שכרו בשותפות בית או שדה שאין בו כדי חלוקה, אין בו דין 'גוד או אגוד' כי השותף יכול לומר "על דעת כן קנינו (או: שכרנו) שנהיה שותפים ולא ניחלק".
והביא ה'מגיד משנה' את דברי הרשב"א המבאר את דעת הרמב"ם:
גם אם השתתפו בקניה או בשכירות יש דין 'גוד או אגוד' כי יכול השותף לטעון – מתחילה כששכרתי סבור הייתי שאוכל להיות שותף אתך ועכשיו נתברר לי שאיני יכול.
וטעם נוסף כתב ה'מגיד משנה': יכול השותף לומר בתחילה השתתפנו בקניה (או בשכירות) כדי שלא להרבות בדמי המקח, שאם אני הייתי רוצה בה וגם אתה, היינו מעלים את המחיר אחד על השני, אבל עכשיו גם אם תעלה את המחיר – ההפסד הוא רק במחצית המקח. וכן יכול השותף לומר – מלכתחילה סמכתי שביכולתי לפעול על פי דין 'גוד או אגוד', ולכן השתתפתי אתך.
וב'דגל ראובן' (ח"ב סי' מד) ביאר את פלוגתת הרמב"ם והראב"ד שלדעת הראב"ד דין 'גוד או אגוד' (בדבר שאין בו כדי חלוקה לכל אחד) הוא כעין פעולת חלוקה, ורק ביורשים או במקבלי מתנה אפשר לעשות 'חלוקה' זו, אבל בקניה או בשכירות בשותפות, כיון שנעשתה על דעת ששניהם ישתמשו בשותפות, לא שייך לומר שיפעלו באופן של 'גוד או אגוד'.
ואילו לדעת הרמב"ם דין 'גוד או אגוד' הוא תקנת חכמים מיוחדת כדי למנוע מחלוקת בין השותפים, ואם כן הוא שייך בקונים או שוכרים בשותפות כמו ביורשים ומקבלי מתנה.
שבת קודש כ"ז מרחשון
זכויות הדייר בבית משותף
הלכות שכנים פרק ו, הלכה יב: חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יְכוֹלִין הַשְּׁכֵנִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין'... אֲבָל אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ אוֹ מִקּוֹל הָרֵחַיִם', שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן.
האם דיירים בבניין משותף יכולים למנוע משכן לנגן בביתו?
מדברי הרמב"ם כאן עולה שהדיירים יכולים למחות בשכן הגורם רעש על ידי ריבוי נכנסים ויוצאים לביתו, אך אינם יכולים להתנגד לקול הפטיש והריחיים משום שכבר החזיק לעשות כן.
ובטעם הדבר שהחזקה מועילה לגבי קול הפטיש ולא לגבי קול הנכנסים והיוצאים מבאר הסמ"ע (חו"מ קנו, י) שהוא משום שהכאת הפטיש נעשית בביתו, ואילו ההפרעה מהנכנסים והיוצאים נעשית בחצר המשותפת.
והקשה ה'נתיבות המשפט' (שם, א): אם הסיבה היא משום שרעש הפטיש נעשה בתוך הבית מדוע צריך 'חזקה' כדי להתיר זאת והרי בלאו הכי אי אפשר למחות באדם העושה בתוך ביתו?
ומבאר: הנכנסים והיוצאים מתחלפים בכל יום ולכן יכול השכן לטעון: יכולתי לסבול את הרעש מאלו שנכנסו אתמול, אך איני יכול לעמוד ברעש של הבאים היום, אבל קול הפטיש והרחיים הוא קול אחיד שאינו משתנה מיום ליום, ולכן אינו יכול לחזור בו מההסכמה שבשתיקה שנתן לכך אתמול.
ולפי זה, אם השכן ניגן בכלי נגינה מסוים ולא מחו במשך זמן, זכותו להמשיך לעשות כן, אך אינו רשאי להחליף לכלי אחר (ראה ערוך השולחן קנו, ב).
וכל זה לדעת הרמב"ם, אך יש סוברים שלעולם אין אדם יכול למחות על רעש שחברו עושה בתוך ביתו, ויכול למחות על ריבוי הנכנסים מחמת הצפיפות הנגרמת על ידי כך בחצר המשותפת (רשב"א ב"ב כ, ב).
וב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קנו, ב) נפסק כדעת הרמב"ם שהשכנים יכולים למחות ביד השכן המרעיש אלא אם כן החזיק בכך. ואילו הרמ"א פוסק כדעת שאר הראשונים שכל מה שעושה בביתו או ברשותו אי אפשר למחות בידו, אולם אם אחד השכנים חולה והקול מזיק לו, יכול למחות.
אגרות קודש
ב"ה, ז' מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
מסר לי... שי' אודות הדאגה שלו אשר בהיותו במדינתנו חושש שנכשל פעם או פעמיים בשגגה ע"י שנודע לו אשר המקוה לא היתה כשרה אבל אינו יודע הפרטים בזה, ואמרתי ל... שי' שלדעתי קרוב הדבר שאין זה אלא דמיון וכיון שכלשון רבנו הזקן באגה"ק ואגרת התשובה כל החרדים לדבר ה' נוהגים עכשיו להרבות מאד מאד בצדקה הרי הוא וזוגתו שיחיו יפרישו בל"נ כמובן בימי החול לפני התפלה או הברכות וזוגתו תחי' גם לפני הדלקת הנרות בעש"ק וערב יום טוב איזה פרנק נוספים על מה שנהגו עתה להפריש לצדקה עד שיתקבץ סכום של לערך נ"ג וחצי דולר, וישכחו על כל הענין הנ"ל, והשי"ת יאריך ימיהם ושנותיהם בטוב ויראו נחת אמיתי נחת חסידותי בכל יו"ח שיחיו מתוך בריאות הנכונה הן בגשמיות והן ברוחניות.
בברכה.
שיעורי רמב"ם ג' פרקים ליום
יום ראשון כ"א מרחשון
ספר קנין – הלכות מכירה
פרק כחמידת הקרקע הנמכרת.
א. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר [– מידת שטח] עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ', וְהָיוּ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה גֵּאָיוֹת קְטַנִּים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַיִם, אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין נִמְדָּדִין בִּכְלַל הַבֵּית כּוֹר; שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן מְעוֹתָיו בְּמָקוֹם אֶחָד, וְיֵרָאֶה לוֹ כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. וְלוֹקֵחַ אֵלּוּ הַגֵּאָיוֹת וְהַסְּלָעִים בִּכְלַל הַבֵּית כּוֹר, בְּלֹא דָמִים. הָיוּ פְּחוֹת מִכָּאן [– מעשרה טפחים] – נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים [שנמדדים עמה]? בְּשֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶלָּא בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין, וְהָיוּ הָאַרְבַּעַת קַבִּין מֻבְלָעִין [– פרוסים יחד] בְּתוֹךְ [שטח של] חֲמֵשֶׁת קַבִּין [ולא פחות] וּמֻבְלָעִין בְּרֻבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה [– פרוסים ברוב השדה]. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין, אוֹ שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין הַרְבֵּה, אוֹ אֵינָן מֻבְלָעִין – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עֲשָׂרָה, אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
הָיוּ מֻבְלָעִין רֻבָּן בִּמְעוּטָהּ, אוֹ מִעוּטָן בְּרֻבָּהּ, אוֹ שֶׁהָיוּ מַחֲלִיקִין כְּמוֹ חוּט שָׁוֶה, אוֹ כְּמוֹ עִגּוּל, אוֹ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ, אוֹ שֶׁהָיוּ בַּצְּדָדִין, אוֹ שֶׁהָיוּ דֶּרֶךְ עֲקַלְקַלּוֹת – כָּל אֵלּוּ סָפֵק; וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם הָיָה עָפָר מִלְּמַעְלָה וְסֶלַע מִלְּמַטָּה, אוֹ סֶלַע מִלְּמַעְלָה וְעָפָר מִלְּמַטָּה – הֲרֵי זֶה סָפֵק.
ג. הָיָה בָהּ סֶלַע יְחִידִי, אֲפִלּוּ בֵּית רֹבַע לְכוֹר – אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ; וְאִם הָיָה סָמוּךְ לַמֶּצֶר [– אפילו גודלו כל שהוא] – אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. הִפְסִיק עָפָר בֵּין סֶלַע לַמֶּצֶר, הֲרֵי זֶה סָפֵק.
ד. אָמַר לוֹ: 'כְּבֵית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ' – אֲפִלּוּ הָיוּ בָהּ גֵּאָיוֹת עֲמֻקּוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
ה. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ מִדָּה בַּחֶבֶל' [– בדיוק] – אִם פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים; וְאִם הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר לוֹ.
ו. אָמַר לוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ' – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁפֵּרַשׁ וְאָמַר 'בֵּית כּוֹר עָפָר, בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר'; וְאִם פָּחַת מִן הַמִּדָּה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, שֶׁהוּא רֹבַע לְכָל סְאָה, אוֹ הוֹתִיר כָּךְ [– רובע לכל סאה] – הִגִּיעוֹ [– זכה ביתרה]. יָתֵר עַל כֵּן, יַחְשֹׁב עִמּוֹ עַל כָּל הָרְבָעִים כֻּלָּן שֶׁחָסְרוּ אוֹ הוֹסִיפוּ; וְכָל שֶׁפָּחַת מִבֵּית כּוֹר, יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים, וְכָל שֶׁהוֹסִיף עַל בֵּית כּוֹר, יַחֲזִיר לוֹ.
ז. וּמַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ? אִם הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת פְּחוּתָה מִתִּשְׁעַת קַבִּין – מַחֲזִיר לוֹ דָּמִים כִּשְׁעַת הַמְּכִירָה, לִזְכוּת כֹּחַ הַמּוֹכֵר; וְאִם הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת סְמוּכָה לְשָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁל מוֹכֵר, מַחֲזִיר לוֹ אוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת קַרְקַע, שֶׁהֲרֵי סוֹמֵךְ אוֹתָהּ לִשְׁאָר שְׂדוֹתָיו, וְאֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם.
הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת יְתֵרָה עַל תִּשְׁעַת קַבִּין, נוֹתֵן לוֹ רֹבַע לְכָל סְאָה וּסְאָה, וְהַנִּשְׁאָר יָתֵר עַל כָּל הָרְבָעִים – אִם יֵשׁ בּוֹ תִּשְׁעַת קַבִּין, נוֹתֵן לוֹ כָּל הָרְבָעִים כֻּלָּן עִם הַיָּתֵר מִן הַקַּרְקַע, וְנוֹתְנוֹ לוֹ כִּשְׁעַת שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה בְּזוֹל בִּשְׁעַת מִמְכָּר וְהוֹקִירָה בִּשְׁעַת הַחֲזָרַת הַיָּתֵר. אֲבָל אִם הָיְתָה בְּיוֹקֶר וְהוּזְלָה – אוֹמְרִים לַלּוֹקֵחַ: 'אִם רָצִיתָ לִתֵּן לוֹ דְּמֵי הַתּוֹסֶפֶת כֻּלָּהּ, תֵּן לוֹ דָמִים לְפִי הַמִּמְכָּר; וְאִם רָצִיתָ לִתֵּן לוֹ קַרְקַע, תֵּן לוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה עַתָּה'.
ט. וְדִין חֲצִי קַב בְּגִנָּה, כְּדִין תִּשְׁעַת קַבִּין בְּשָׂדֶה: שֶׁאִם הוֹתִיר בַּגִּנָּה פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב עַל הָרְבָעִים, אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא דָּמִים; הוֹתִיר חֲצִי קַב, מַחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל הָרְבָעִים עִם הַיָּתֵר, דָּמִים, אוֹ קַרְקַע כְּשַׁעַר הַזּוֹל שֶׁל עֵת הַחֲזָרָה.
י. מָכַר שָׂדֶה וְנַעֲשֵׂית גִּנָּה בְּיַד לוֹקֵחַ, אוֹ גִּנָּה וְנַעֲשֵׂית שָׂדֶה בְּיַד לוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מְחַשֵּׁב לוֹ כַּדִּין שֶׁהָיְתָה בִּשְׁעַת הַמֶּכֶר, אוֹ כַּדִּין שֶׁהִיא עַתָּה.
יא. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ מִדָּה בַּחֶבֶל, בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ, בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר מִדָּה בַּחֶבֶל' – הֲרֵי זֶה סָפֵק, הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת; וְאֵין לוֹ אֶלָּא כַּדִּין שֶׁל 'הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ', אִם יָתֵר [או אם חָסֵר].
יב. מָכַר לוֹ בֵּית כּוֹר, וְאָמַר לוֹ: 'בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו' – פָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת, הִגִּיעוֹ; פָּחַת יָתֵר עַל שְׁתוּת, יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים; הוֹסִיף יָתֵר עַל שְׁתוּת, יִתֵּן לוֹ דָּמִים אוֹ קַרְקַע, הַכֹּל לְפִי הַשִּׁעוּר. אִם הָיָה הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה פָּחוֹת מִתִּשְׁעַת קַבִּין, וּבַגִּנָּה פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב, וְלֹא הָיָה סָמוּךְ לִשְׂדֵה הַמּוֹכֵר – מַחֲזִיר לוֹ דָּמִים.
יג. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה שֶׁהַלּוֹקֵחַ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ וְאֶת מְצָרֶיהָ, וּכְבָר הֻרְגַּל בָּהּ – אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: 'יֵשׁ בִּמְשִׁיחָתָהּ מָאתַיִם', וְנִמְצֵאת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים – הִגִּיעַתּוּ, שֶׁהֲרֵי יְדָעָהּ וְקִבֵּל עָלָיו. וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר לוֹ הַחֶשְׁבּוֹן, כְּלוֹמַר שֶׁהִיא יָפָה כְּמוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בִּמְשִׁיחָתָהּ מָאתַיִם.
יד. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר פְּלוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ' – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּמְשִׁיחָתוֹ אֶלָּא לֶתֶךְ, הִגִּיעוֹ; שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא מָקוֹם הַנִּקְרָא 'בֵּית כּוֹר'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא נִקְרָא 'בֵּית כּוֹר'. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'כֶּרֶם שֶׁלִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ' – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְּפָנִים, הִגִּיעוֹ; וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ 'כֶּרֶם'. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'פַּרְדֵּס אֲנִי מוֹכֵר לָךְ' – אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ רִמּוֹנִים, הִגִּיעוֹ; וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא 'פַּרְדֵּס'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג – הַלֵּךְ אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה, וְאַחַר לְשׁוֹן רֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַיְּדוּעָה לָהֶן.
פרק כט
א. שְׁלֹשָׁה – אֵין מִקָּחָן מִקָּח וְאֵין מִמְכָּרָן מִמְכָּר, דִּין תּוֹרָה: הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן. אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵרֵשׁ וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּמְטַלְטְלִין וּמַעֲשָׂיו קַיָּמִין, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.
ב. הַחֵרֵשׁ כֵּיצַד נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן? חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר, אוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם – מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ בִּרְמִיזָה בִּמְטַלְטְלִין, אֲבָל לֹא בְּקַרְקַע. אַף בִּמְטַלְטְלִין, לֹא יִתְקַיְּמוּ מַעֲשָׂיו, עַד שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּבְדִיקוֹת רַבּוֹת, וּמִתְיַשְּׁבִין בַּדָּבָר.
ג. אִלֵּם שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, אוֹ מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק – מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וּמַתְּנוֹתָיו קַיָּמוֹת בַּכֹּל, בֵּין בִּמְטַלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקַע; וְהוּא שֶׁיִּבָּדֵק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין, אוֹ יִכְתֹּב בִּכְתָב יָדוֹ.
ד. הַשּׁוֹטֶה – אֵין מִקָּחוֹ מִקָּח, וְאֵין מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וְאֵין מַתָּנָה מִמַּתְּנוֹתָיו קַיֶּמֶת. וּבֵית דִּין מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַשּׁוֹטִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲמִידִים לִקְטַנִּים.
ה. מִי שֶׁהוּא עֵת שׁוֹטֶה וְעֵת שָׁפוּי, כְּגוֹן אֵלּוּ הַנִּכְפִּין – בְּעֵת שֶׁהוּא שָׁפוּי, כָּל מַעֲשָׂיו קַיָּמִין, וְזוֹכֶה לְעַצְמוֹ וּלְאַחֵרִים, כְּכָל בֶּן דַּעַת. וּצְרִיכִין הָעֵדִים לַחְקֹר הַדָּבָר הֵיטֵב, שֶׁמָּא בְּסוֹף שִׁטּוּתוֹ עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה.
ו. קָטָן עַד שֵׁשׁ שָׁנִים, אֵין הַקְנָיָתוֹ לַאֲחֵרִים כְּלוּם. וּמִשֵּׁשׁ שָׁנִים עַד שֶׁיַּגְדִּיל, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ: אִם יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה, בֵּין בְּדָבָר מֻעָט בֵּין בְּדָבָר מְרֻבֶּה, בֵּין מַתְּנַת בָּרִיא בֵּין מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטֵל וְלֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהַכֹּל בִּמְטַלְטְלִין; אֲבָל בְּקַרְקַע – אֵינוֹ מוֹכֵר וְלֹא נוֹתֵן עַד שֶׁיַּגְדִּיל.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָטָן שֶׁאֵין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס; אֲבָל אִם הָיָה לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס – אֵין מַעֲשָׂיו כְּלוּם אֲפִלּוּ בִּמְטַלְטְלִין, אֶלָּא מִדַּעַת הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס; שֶׁאִם רָצָה לְקַיֵּם מִקָּחוֹ וּמִמְכָּרוֹ וּמַתְּנָתוֹ בִּמְטַלְטְלִין, מְקַיֵּם.
ח. בּוֹדְקִין אֶת הַקָּטָן לֵידַע אִם יוֹדֵעַ טִיב מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ, עַד שֶׁיַּגְדִּיל; לְפִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם קָטָן נָבוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְהוּא בֶּן שֶׁבַע, וְיֵשׁ אַחֵר, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה – אֵינוֹ יוֹדֵעַ טִיב מַשָּׂא וּמַתָּן. קָטָן הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁאֵין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בִּמְטַלְטְלִין, וְטָעָה – דִּינוֹ כְּדִין הַגָּדוֹל: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, מְחִילָה; שְׁתוּת, קָנָה וְתַחְזֹר הַהוֹנָיָה; יָתֵר עַל שְׁתוּת, בָּטֵל הַמִּקָּח, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאֵין מִקַּח הַקָּטָן וּמִמְכָּרוֹ קַיָּמִין בִּמְטַלְטְלִין, אֶלָּא בְּמִשְׁכּוֹשׁ אוֹ בִּמְשִׁיכָה; אֲבָל אִם נָתַן מָעוֹת עַל הַמִּקָּח, וְחָזַר בּוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'; וַאֲחֵרִים שֶׁחָזְרוּ בּוֹ, עוֹמְדִין בְּ'מִי שֶׁפָּרַע'.
ט. וְכֵן אִם קָנָה מִיַּד הַקָּטָן, אוֹ הִשְׂכִּיר מְקוֹם הַמִּטַּלְטְלִין, וְחָזַר בּוֹ – לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ; שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַקָּטָן בַּדִּין, וְאֵין הַקִּנְיָן מִיַּד הַקָּטָן כְּלוּם – שֶׁהַקִּנְיָן כִּשְׁטָר, וְאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא עַל שְׁטַר אָדָם גָּדוֹל.
י. וְכֵן קָטָן שֶׁקָּנָה מִטַּלְטְלִין מֵאֲחֵרִים, וְקָנוּ מִיָּדוֹ, אוֹ שָׂכַר מֵהֶן הַמָּקוֹם – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בִּדְרָכִים שֶׁזּוֹכִין בָּהֶן הַגְּדוֹלִים. רְאָיָה לַדָּבָר – שֶׁאֵין חֲצֵרוֹ שֶׁל קָטָן וְלֹא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ קוֹנִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבּוּ מִדִּין שְׁלִיחוּת; וְלֹא מִדִּין יָדָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְלֹא יִהְיֶה הַקִּנְיָן אוֹ שְׂכִירוּת הַמָּקוֹם גָּדוֹל מֵחֲצֵרוֹ. אֲבָל הַקְּטַנָּה שֶׁנִּתְרַבְּתָה חֲצֵרָהּ מִיָּדָהּ, תִּקְנֶה הַמִּטַּלְטְלִין מֵאֲחֵרִים, אִם קָנוּ מִיָּדָהּ, אוֹ בִּשְׂכִירוּת מָקוֹם.
יא. יֵרָאֶה לִי, שֶׁקָּטָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע וְנָתַן דָּמִים וְהֶחֱזִיק – נַעֲמַד בְּיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִמְכָּרוֹ בְּקַרְקַע כְּלוּם; שֶׁהַקָּטָן כְּמִי שֶׁאֵינוֹ בְּפָנֵינוּ הוּא; וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.
יב. קָטָן שֶׁהִגְדִּיל, וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהַבַּת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה בִּמְטַלְטְלִין; אֲבָל בְּקַרְקַע, אֵין מַעֲשָׂיו קַיָּמִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן אַחַר שֶׁיַּגְדִּיל.
יג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקַרְקַע שֶׁלּוֹ. אֲבָל בְּקַרְקַע שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו, אוֹ מִשְּׁאָר מוֹרִישָׁיו – אֵין מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן; שֶׁמָּא יִמְכֹּר בְּזוֹל, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה אַחַר הַמָּעוֹת, וַעֲדַיִן לֹא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם.
יד. מַתְּנָתוֹ כְּשֶׁהוּא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים – בֵּין מַתְּנַת בָּרִיא בֵּין מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, הֲרֵי זוֹ קַיֶּמֶת; שֶׁאִלּוּ לֹא הִגִּיעָה לוֹ הֲנָאָה גְּדוֹלָה, לֹא נָתַן; וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי תָּמִיד. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: 'תִּתְקַיֵּם מַתְּנָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין'.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהוּא מוֹכֵר בְּקַרְקַע אָבִיו כְּשֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים? כְּשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אוֹ כְּשֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא, וְלֹא נַעֲשָׂה סָרִיס – עֲדַיִן קָטָן הוּא, וְאֵין מִמְכָּרוֹ בְּקַרְקַע מִמְכָּר וַאֲפִלּוּ בִּנְכָסָיו, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְרֹב שְׁנוֹתָיו.
טז. מִי שֶׁמָּכַר בֵּין בִּנְכָסָיו בֵּין בְּנִכְסֵי אָבִיו, וָמֵת, וּבָאוּ קְרוֹבָיו וְעִרְעֲרוּ שֶׁהָיָה קָטָן בְּעֵת שֶׁמָּכַר, וּבִקְשׁוּ לְבָדְקוֹ – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן לְנַוְּלוֹ; וְעוֹד, שֶׁהַסִּימָנִין עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת בַּמִּיתָה. וְחֶזְקָה הִיא, שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, אֶלָּא אִם כֵּן יָדְעוּ בְּוַדַּאי שֶׁהַמּוֹכֵר גָּדוֹל.
יז. פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁמָּכַר קַרְקַע אָבִיו – חוֹזֵר וּמוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, בֵּין קֹדֶם עֶשְׂרִים בֵּין אַחַר עֶשְׂרִים; וּמוֹצִיא מִן הַלּוֹקֵחַ כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וְאִם הוֹצִיא הוֹצָאוֹת, אוֹ שֶׁנָּטַע וְזָרַע – שָׁמִין לוֹ, וּמַחֲזִיר אֶת הַשְּׁאָר. כְּדִין זֶה הוֹרוּ רַבּוֹתַי. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ קָטָן שֶׁמָּכַר קַרְקַע מִנִּכְסֵי אָבִיו, וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בֶּן עֶשְׂרִים לֹא מִחָה – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר; שֶׁכֵּיוָן שֶׁלָּקַח הַמָּעוֹת, וְנִשְׁתַּמֵּשׁ הַלּוֹקֵחַ בְּקַרְקַע זוֹ בְּפָנָיו כְּשֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים וְלֹא מִחָה – נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי רָצָה בְּמִמְכָּרוֹ.
יח. הַשִּׁכּוֹר – מִקָּחוֹ מִקָּח, וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וּמַתְּנוֹתָיו קַיָּמוֹת. וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, וְהוּא הַשִּׁכּוֹר שֶׁעוֹשֶׂה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה – אֵין מַעֲשָׂיו כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה אוֹ כְּקָטָן פָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ.
פרק ל
מכירה שלא מדעת
א. הַמּוֹכֵר שֶׁמָּכַר קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין, וְזָכָה בָּהֶן לַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה: וְאִם רָצָה לָקַח, אֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא רָצָה, מַחֲזִיר לַבְּעָלִים. לְפִיכָךְ, כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ; וּלְעוֹלָם הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר, וַאֲפִלּוּ מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ.
ב. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁמָּכַר אוֹ קָנָה אוֹ נָתַן מַתָּנָה, אוֹ נִתְּנָה לוֹ – יַד הָאָדוֹן עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם רָצָה לְקַיֵּם מַעֲשָׂיו, הֲרֵי אֵלּוּ קַיָּמִין וְקָנָה; וְאִם לֹא רָצָה, בָּטְלוּ כָּל מַעֲשָׂיו. וּבִדְבָרִים בִּלְבַד הוּא שֶׁמְּקַיֵּם הָאָדוֹן אוֹ מְבַטֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם.
ג. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה מַתָּנָה, בֵּין בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ, בֵּין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, בֵּין בְּנִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין בִּקְרָקָעוֹת, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין, וְכֵן אִם לָקְחָה אוֹ נִתְּנָה לָהּ מַתָּנָה – יַד הַבַּעַל עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָה, לְקַיֵּם; רָצָה, לְבַטֵּל הַכֹּל. אֲבָל הַבַּעַל שֶׁמָּכַר אוֹ שֶׁנָּתַן – בֵּין קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ, אוֹ קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לוֹ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ, אוֹ קַרְקַע שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ – אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה אַחַר שֶׁקִּיְּמָה מַעֲשָׂיו, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל; מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: 'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי'.
ד. מָכַר אוֹ נָתַן נִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין מִקַּרְקָעִין בֵּין מִטַּלְטְלִין – יַד הָאִשָּׁה עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצְתָה לְבַטֵּל, מְבַטֶּלֶת; וְאִם קִיְּמָה מַעֲשָׂיו, קָנוּ הַלּוֹקְחִין.
ה. בַּעַל שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין שֶׁל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁנָּתַן לָהּ מִשֶּׁלּוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אִם עָבַר וּמָכַר אוֹ נָתַן – קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת, וְאֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לְהוֹצִיאָם מִיָּדָם. וְכֵן יֵשׁ לוֹ לַבַּעַל לִמְכֹּר כָּל נְכָסָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת שִׁעְבּוּד הַכְּתֻבָּה; וְאִם תָּבוֹא לִטְרֹף, טוֹרֶפֶת, אֶלָּא אִם כָּתְבָה לַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה, וְקָנוּ מִיָּדָהּ.
ו. הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל לְבַעְלָהּ, לֹא קָנָה; וְיֵשׁ לָהּ לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת.
בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ אוֹ שֶׁלָּקְחוּ בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין, וְכֵן הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִין, בֵּין שֶׁמִּנּוּ אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם אֲבִי יְתוֹמִים – מִקָּחָן מִקָּח, וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר. אֲבָל מַתְּנָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
ז. הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב – אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ, מַעֲשָׂיו קַיָּמִין. וְכֵן כָּל מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּשַׁבָּת – הַקִּנְיָן קַיָּם, וְכוֹתְבִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין.
הלכות זכיה ומתנה
עִנְיַן אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת, לֵידַע דִּין זוֹכֶה מִן הַהֶפְקֵר, הֵיאַךְ יִקְנֶה וּבַמֶּה יִקְנֶה, וְדִין נוֹתֵן מַתָּנָה וּמְקַבֵּל, וְאֵיזוֹ מַתָּנָה חוֹזֶרֶת וְאֵיזוֹ מַתָּנָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. וּבֵאוּר כָּל הַדִּינִין הָאֵלּוּ – בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
פרק א
א. הַהֶפְקֵר – כָּל הַמַּחֲזִיק בּוֹ, זָכָה. וְכֵן הַמִּדְבָּרוֹת וְהַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, כָּל שֶׁבָּהֶן הֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה, כְּגוֹן הָעֲשָׂבִים וְהָעֵצִים וּפֵרוֹת שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁל יַעַר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ב. הַצָּד דָּגִים מִן הַיַּמִּים וְהַנְּהָרוֹת, אוֹ שֶׁצָּד עוֹפוֹת אוֹ מִינֵי חַיָּה – הוֹאִיל וְאֵין לָהֶן בְּעָלִים, זָכָה; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָצוּד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ; וְאִם צָד שָׁם, קָנָה. וְאִם הָיוּ הַדָּגִים בְּבֵיבָא שֶׁל בְּעָלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבְּבֵירִיבִין – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּירִיב גָּדוֹל וְהוּא מְחֻסַּר צֵידָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעֲלֵי הַבֵּירִיבִין; וְהַצָּד מִשָּׁם, הֲרֵי זֶה גָּזְלָן.
ג. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ דָּגִים מִתּוֹךְ מְצוֹדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַיָּם, אוֹ שֶׁלָּקַח חַיָּה מִמְּצוֹדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהִיא פְרוּסָה בַּמִּדְבָּר – הֲרֵי זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; וְאִם הָיְתָה הַמְּצוֹדָה כְּלִי, וְלָקַח מִתּוֹךְ הַמְּצוֹדָה – הֲרֵי זֶה גָּזְלָן.
ד. הַפּוֹרֵשׂ מְצוֹדָה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְצָד בָּהּ חַיָּה אוֹ עוֹף – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, קָנָה. וְאִם הָיָה בַּעַל הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּצַד שָׂדֵהוּ, וְאָמַר: 'זָכַת לִי שָׂדִי' – קָנָה בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְאֵין לְבַעַל הַמְּצוֹדָה כְּלוּם.
ה. דָּגִים שֶׁקָּפְצוּ לְתוֹךְ הַסְּפִינָה, קָנָה בַּעַל הַסְּפִינָה; שֶׁזּוֹ כְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת הִיא, וְאֵינָהּ חָצֵר הַמְּהַלֶּכֶת, שֶׁהַמַּיִם הֵן שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָהּ, וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מֵחֲמַת עַצְמָהּ.
ו. גֵּר שֶׁמֵּת, וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר – אֵין לוֹ יוֹרְשִׁין; אֶלָּא כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בִּנְכָסָיו, זָכָה בָּהֶן. וְאֵין בַּעַל הַמֵּצַר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים, שֶׁזּוֹ כְּמַתָּנָה הִיא.
ז. שְׁתֵּי שָׂדוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּמֵצַר אֶחָד בֵּינֵיהֶן, הֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹתָהּ – קָנָה. הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹת אוֹתָהּ וְאֶת חֲבֶרְתָּהּ, זוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ קָנָה; אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ, לֹא קָנָה. הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ, לֹא קָנָה אַחַת מֵהֶן: חֲבֶרְתָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ; וְזוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹתָהּ. הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ וְלִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַמֵּצַר שֶׁבֵּינֵיהֶן, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בַּמֵּצַר לִקְנוֹת אֶת שְׁתֵּיהֶן – הֲרֵי זֶה סָפֵק; וְאִם בָּא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ, זָכָה הָאַחֲרוֹן.
ח. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, שֶׁהֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן לִקְנוֹתוֹ וְלִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי – לֹא קָנָה אֶלָּא זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ בִּלְבַד. הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי, אַף זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לֹא קָנָה.
ט. הַמַּחֲזִיק בִּשְׁטָרוֹת מִנִּכְסֵי הַגֵּר כְּדֵי לִקְנוֹת הַקַּרְקַע הַכְּתוּבָה בְּאוֹתוֹ הַשְּׁטָר – לֹא קָנָה אֶלָּא הַשְּׁטָר בִּלְבַד, לָצוּר אוֹתוֹ עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ.
י. שָׂדֶה הַמְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁהִכִּישׁ בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד, קָנָה כֻּלָּהּ. וְאִם אֵינָהּ מְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ – קוֹנֶה מִמֶּנָּה בְּאוֹתוֹ מַכּוֹשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ צֶמֶד בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְיַחֲזֹר. וְהַמֵּצַר וְהֶחָצָב שֶׁבּוֹ מַתְחִילִין הַתְּחוּמִין, מַפְסִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר; וְכָל הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה, לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַמֵּצַר אוֹ עַד הֶחָצָב.
יא. כָּל הַמַּפְסִיק לַפֵּאָה, מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם נַחַל אוֹ אַמַּת הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַנַּחַל אוֹ עַד הָאַמָּה. וְכָל הַמַּפְסִיק רְשׁוּת שַׁבָּת, מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ כַּרְמְלִית; אַף אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחוֹלֶקֶת לְגִטִּין.
יב. כָּל דָּבָר הַמַּפְסִיק לְטֻמְאָה, מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס אָדָם לַבִּקְעָה זוֹ, וְטֻמְאָה בְּבִקְעָה אַחֶרֶת בְּצִדָּהּ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה אִם לֹא – כָּל מָקוֹם שֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ לְטֻמְאָה, הֲרֵי הוּא כִּמְקוֹם אַחֵר מֻפְלָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
יג. בִּקְעָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת הַרְבֵּה, וְכֻלָּן שֶׁל גֵּר אֶחָד, וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן לֹא מֵצַר וְלֹא חָצָב וְלֹא דָּבָר מִדְּבָרִים הַמַּפְסִיקִין, וּבָא אֶחָד וְהֶחֱזִיק בְּמִקְצַת הַבִּקְעָה לִקְנוֹת אֶת כֻּלָּהּ – כָּל הַנִּקְרָא עַל שֵׁם אוֹתוֹ הַגֵּר, קוֹנֶה אוֹתוֹ.
יד. גּוֹי שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ קָנָה מִטַּלְטְלִין מִיִּשְׂרָאֵל – קוֹנֶה בִּמְשִׁיכָה, וּמַקְנֶה בִּמְשִׁיכָה אוֹ בִּדְמֵיכֶם. אֲבָל הַקַּרְקַע – אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתָהּ מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵינוֹ מַקְנֶה אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁטָר; שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת אֶלָּא עַל הַשְּׁטָר.
לְפִיכָךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח שָׂדֶה מִן הַגּוֹי, וְנָתַן הַדָּמִים, וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק בָּהּ בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר – זָכָה הָאַחֲרוֹן, וְנוֹתֵן לָרִאשׁוֹן אֶת הַדָּמִים; מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹי, מֵעֵת שֶׁלָּקַח הַדָּמִים, סִלֵּק רְשׁוּתוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיָדוֹ; וְנִמְצְאוּ נְכָסִים אֵלּוּ כְּנִכְסֵי הַגֵּר – כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן, זָכָה.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִשְׁפַּט יָדוּעַ לַמֶּלֶךְ; אֲבָל אִם דִּין אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ וּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁלֹּא יִזְכֶּה בַּקַּרְקַע אֶלָּא לְמִי שֶׁכּוֹתֵב שְׁטָר, אוֹ הַנּוֹתֵן דָּמִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – עוֹשִׂין כְּפִי מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ; שֶׁכָּל דִּינֵי הַמֶּלֶךְ בְּמָמוֹן, עַל פִּיהֶן דָּנִין.
פֶּרֶק ב
דיני קניין הפקר על ידי חזקה
א. נִכְסֵי גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, וְנִכְסֵי הַהֶפְקֵר, וְשָׂדֶה שֶׁמְּכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ – כֻּלָּן דִּינָן שָׁוֶה: כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְכִירָה – קָנָה, חוּץ מֵאֲכִילַת הַפֵּרוֹת.
ב. כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ קַרְקַע מֵחֲבֵרוֹ, וְהֶחֱזִיק בָּהּ בַּאֲכִילַת פֵּרוֹתֶיהָ – קָנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; אֲבָל בְּנִכְסֵי הַהֶפְקֵר, אוֹ בְּנִכְסֵי הַגֵּר – אֲפִלּוּ אָכַל פֵּרוֹת הָאִילָן כַּמָּה שָׁנִים, לֹא קָנָה לֹא גּוּף הָאִילָן וְלֹא גּוּף הַקַּרְקַע, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הָאָרֶץ, אוֹ יַעֲבֹד בָּאִילָן עֲבוֹדָה.
וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת דֶּקֶל שָׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבָא אֶחָד וְהֶחֱזִיק בָּאִילָן בַּעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד בְּגוּף הָאִילָן; וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: זֶה הָאַחֲרוֹן קָנָה.
ג. יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאִם הֶחֱזִיק בָּהֶם הַלּוֹקֵחַ, לֹא קָנָה עֲדַיִן; וְאִם הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶם בְּנִכְסֵי הַגֵּר, אוֹ נִכְסֵי הֶפְקֵר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – קָנָה. כֵּיצַד? הַמּוֹצֵא פַלְטְרִין גְּדוֹלִים בְּבִנְיָן בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ בְּנִכְסֵי הַהֶפְקֵר, וְסָיַד בָּהֶן סִיּוּד אֶחָד, אוֹ כִּיֵּר בָּהֶן כִּיּוּר אֶחָד, כְּגוֹן אַמָּה אוֹ יָתֵר כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – קָנָה.
ד. הַצָּר צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, קָנָה. הַמַּצִּיעַ מַצָּעוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר, קָנָה. הַנָּר [=החורש] אֶת הַשָּׂדֶה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, קָנָה.
הַמְּפַסֵּל זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן אוֹ שָׂרִיגֵי הָאִילָנוֹת וְכַפּוֹת הַתְּמָרִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר – אִם דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאִילָן, קָנָה; וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַאֲכִיל הָעֵצִים לַבְּהֵמָה, לֹא קָנָה.
ה. כֵּיצַד? הָיָה כּוֹרֵת מִכָּאן וּמִכָּאן, הֲרֵי חֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן; הָיָה כּוֹרֵת מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לָעֵצִים.
וְכֵן הַמְּלַקֵּט עֵצִים וַעֲשָׂבִים מִן הַשָּׂדֶה – אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה; וְאִם לָעֵצִים, לֹא קָנָה.
ו. כֵּיצַד? לִקֵּט הַגַּס וְהַדַּק, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ; לִקֵּט הַגַּס וְהִנִּיחַ הַדַּק – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָעֵצִים.
וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הָאָרֶץ – אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה; וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁווֹת מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ גֹּרֶן, לֹא קָנָה.
ז. כֵּיצַד? הָיָה לוֹקֵחַ עֲפַר הַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ וְנוֹתְנוֹ לַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ, הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן הָאָרֶץ. רְאִינוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה, אֶלָּא מַשְׁלִיךְ הֶעָפָר וְהַצְּרוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּלֹא הַקְפָּדָה – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁווֹת מָקוֹם לָדוּשׁ.
וְכֵן הַפּוֹתֵחַ מַיִם לְתוֹךְ הָאָרֶץ – אִם לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה; וְאִם לָצוּד הַדָּגִים, לֹא קָנָה.
ח. כֵּיצַד? עָשָׂה מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ הַמַּיִם בִּלְבַד, הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן הָאָרֶץ; עָשָׂה שְׁנֵי פְתָחִים, אֶחָד לְהַכְנִיס וְאֶחָד לְהוֹצִיא, הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לָצוּד דָּגִים.
ט. הַבּוֹנֶה פַלְטְרִין גְּדוֹלִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא אַחֵר וְהֶעֱמִיד לָהֶם דְּלָתוֹת – קָנָה הָאַחֲרוֹן; שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא עָשָׂה בְּגוּף הָאָרֶץ כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁעָשָׂה גַּל אֲבָנִים עַל גַּב הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל בְּגָדֵר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחָב בְּיוֹתֵר וּמְפֻלָּשׁ; וְאֵין צוּרַת אוֹתוֹ הַבִּנְיָן מוֹעֶלֶת לוֹ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד דְּלָתוֹת.
נקודות משיחות קודש
"וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁעָשָׂה גַּל אֲבָנִים עַל גַּב הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה"
צריך להבין היאך מסתבר לומר שזה שהעמיד "פלטרין גדולים" ובנה בו כל הדלתות הפנימיות והעמיד בו כל שאר כלים ורהיטים חוץ מהשערים החיצוניים שנעשו בידי אחר, אין לו כל זכות בהם, אבל זה שהעמיד השערים החיצונים זכה בכל הפלטרין. לכך מאריך כאן הרמב"ם בהסבר לשון הגמרא מדוע לא קנה הראשון כי "לבני בעלמא הוא דאפוך".
במגיד משנה כאן הביא בשם הרמב"ם דברי רבו – ר' יוסף אבן מיגש שכל הדין הוא רק במקרה שהראשון לא בנה יסודות הפלטרין בקרקע, ולא עשה בו מקום ראוי לצאנו או לעצמו, שכיון שלא עשה דבר בקרקע, ולא עשה דבר לעצמו, לכן קונה האחר. אבל אם חפר יסודות בקרקע בוודאי קנה ואינו צריך לשים השערים בכדי לקנות הפלטרין.
ואף שהאבנים, הכלים, וכל שאר הדברים שייכים לראשון, קונה האחר, כיון שהפלטרין שבנה הראשון הם בנכסי הגר שהם הפקר וכשהעמיד שם את אבניו וכליו הפקירם כנכסי הגר, ובביאור דברי הר' יוסף מיגש כתב הרמב"ם בקיצור: "שהראשון לא עשה בגוף הארץ כלום וכו'".
בהסבר זה יש לבאר פסק הרמב"ם בהלכות מלכים שמשיח "יבנה בית המקדש במקומו" והרי הדבר תלוי ב"זכו" ו"לא זכו" וכשם שב"זכו" יבוא משיח עם ענני שמי כך גם ירד ביהמ"ק בנוי מלמעלה, והלא חוץ מזה שבדורנו נמצאים ישראל באופן של "זכו" כיון שאינם מתייחסים לחושך כפול ומכופל של העולם ועומדים ביסורי הגלות, ובפרט בדורנו שגם מקיימים "אל יבוש מפני המלעיגים" והרי זהו הזיכוך של "זכו" באופן הכי נעלה, הרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים" הרי לא תתכן מחלוקת במציאות ומדוע פסק הרמב"ם שבית המקדש יבנה בידי אדם – משיח.
והוסבר בזה באחרונים על יסוד הפסוק "טבעו בארץ שערי'" ששערי בית המקדש נטבעו בארץ וממילא לא היתה בהם שליטה לאוה"ע, ואף שלדעה אחת בית המקדש יהי' בנוי בידי שמים והרי הוא מוכן ובנוי בשמים, אבל כדי שתהי' לישראל שליטה ואחיזה בבית המקדש שיקרא בית המקדש שלהם, יהיו השערים בנויים בידי ישראל שבנאום עוד בזמן בית שני ועל ידי זה קונים ישראל את כל הפלטרין – בית המקדש.
ובזה נראה דבר פלא בשייכות לבית המקדש השלישי דווקא, שהרי הדין בבית המקדש שאבן התלוי' באויר באפן שיש הפסק בין ובין הקרקע הרי זה חציצה, וכהן שעשה עבודה על אבן זו אין זה עבודה. ונמצא, שכל זמן שבית המקדש למעלה ואפילו אם ירד לארץ למטה מעשרה טפחים עדין יהי' זה הפסק שהוא חציצה בעבודה ואי אפשר להקריב בו קרבנות עד שיהי' מונח על הקרקע. בנוסף, תנאי בבית המקדש שיהי' מזהב גשמי ואבנים גשמיות ולא מזהב ואבנים של נס מלמעלה.
והביאור בזה: קרקע בית המקדש מצ"ע היא קרקע של הפקר כנכסי הגר, שהרי "ירושלים לא נחלקה לשבטים" ובפרט אחרי ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" ובנוגע לכמה ענינים יש לעכו"ם ע"פ דין (לדעת אחת) קנין בא"י להפקיע מידי מעשר, ולכן גם ישנו איסור "לא תחנם" – לא תתן להם חני' בארץ ומזה שיש איסור בדבר משמע שאפשר לתת לגוי חני' בארץ.
כיון שקרקע בית המקדש היא כנכסי הגר, כשירד בית המקדש בנוי מן השמים על קרקע הפקר אינו ראוי עדין להקריב בו קרבנות כי כשם שקנה דוד המלך את קרקע המקדש מידי ארוונה, וכשם שהביאו ישראל מממונם כל צרכי המשכן, כך צריכה להיות בעלות לישראל על קרקע בית המקדש ועל כלי המקדש שירדו מן השמים, ובשעה שישראל מעמידים השערים עם הדלתות – מעשה אדם – קונים כל הפלטרין עם כל הדברים שירדו עמו מן השמים מדין "הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר, ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה האחר".
(שיחות קודש ער"ח מנ"א תשל"ו ס"ב, מתוך רמב"ם "פרדס המלך")
י. הַמַּצִּיעַ זֶרַע לְתוֹךְ הַתְּלָמִים, לֹא קָנָה; שֶׁבְּעֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ הַזֶּרַע, לֹא הִשְׁבִּיחַ כְּלוּם, וּבְעֵת שֶׁצָּמַח וְהִשְׁבִּיחַ – שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא, וְאֵינוֹ קוֹנֶה.
יא. הָיְתָה מְחִצָּה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא זֶה וְעָשָׂה מְחִצָּה אַחֶרֶת עַל גַּבָּהּ – לֹא קָנָה, וַאֲפִלּוּ נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה; שֶׁבְּעֵת שֶׁבָּנָה לֹא הוֹעִיל, וּבְעֵת שֶׁהוֹעִיל מֵאֵלָיו בָּא הַמַּעֲשֶׂה.
יב. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבַהֶפְקֵר, וְהוּא אֵין דַּעְתּוֹ לִקְנוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁבָּנָה וְגָדַר, לֹא קָנָה.
יג. הָעוֹדֵר בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וְכָסָבוּר שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ – לֹא קָנָה; עָדַר בְּנִכְסֵי גֵּר זֶה, וְכָסָבוּר שֶׁל גֵּר אַחֵר – הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו אֵלּוּ לִקְנוֹת מִן הַהֶפְקֵר, הֲרֵי זֶה קָנָה.
יד. הָיָה מַשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר, וּכְשֶׁמֵּת הַגֵּר בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בַּמַּשְׁכּוֹן – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדָיו; שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר, בָּטַל שִׁעְבּוּדוֹ.
טו. הָיָה מַשְׁכּוֹן הַגֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ – לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו, וְהָאַחֲרוֹן קוֹנֶה אֶת הַשְּׁאָר.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בַּחֲצַר הָרִאשׁוֹן; אֲבָל אִם הָיָה בַּחֲצָרוֹ – חֲצֵרוֹ קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מְצִיאָה, וְאֵין לָזֶה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם.
יז. גֵּר שֶׁמֵּת, וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶם עֲבָדִים גְּדוֹלִים – קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. אֲבָל הָעֲבָדִים הַקְּטַנִּים – הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמָה, וְכָל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן זָכָה; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁיִּקְנוּ בָּהּ אֶת הָעֲבָדִים.
יח. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו, וְשָׁמְעוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן, אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת – כֻּלָּן חַיָּבִין לְהַחֲזִיר. הֶחֱזִירוּ כֻּלָּן, וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁשְּׁמוּעָה רִאשׁוֹנָה אֱמֶת הָיְתָה, וּבָרִאשׁוֹנָה מֵת, אוֹ מֵת בְּנוֹ מִקֹּדֶם, אוֹ הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ – כָּל הַמַּחֲזִיק בַּשְּׁנִיָּה, קָנָה; וּבָרִאשׁוֹנָה, לֹא קָנָה.
פרק ג
א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ – אֵין הַמְקַבֵּל זוֹכֶה בָּהּ, אֶלָּא בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁהַקּוֹנֶה זוֹכֶה בָּהֶן בְּמִקָּחוֹ: אִם מִטַּלְטְלִין רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ – עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ, אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ, אוֹ יִקְנֶה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהֶן. וְאִם קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים נָתַן לוֹ – עַד שֶׁיַּחֲזִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר מַתָּנָה לְיָדוֹ. אֲבָל בִּדְבָרִים – לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
ב. מָחַל לַחֲבֵרוֹ חוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו, אוֹ נָתַן לוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה מֻפְקָד אֶצְלוֹ – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה הַנִּקְנֵית בִּדְבָרִים בִּלְבַד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לָזֶה' – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ; בֵּין שֶׁנָּתַן הַמָּנֶה לָזֶה בְּחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַמָּנֶה חוֹב אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין צְרִיכִין עֵדִים לְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר אֶלָּא לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד, אִם הָיְתָה שָׁם טַעֲנָה וּכְפִירָה – כָּךְ בְּמַתָּנוֹת וּבִמְחִילוֹת, אֵין צְרִיכִין עֵדִים אֶלָּא מִפְּנֵי הַמְשַׁקְּרִין.
ה. כְּשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְסַיֵּם הַמִּמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כָּךְ הַנּוֹתֵן. כֵּיצַד? הַכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ: 'קַרְקַע מִנְּכָסַי נְתוּנָה לָךְ', אוֹ שֶׁכָּתַב לוֹ: 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לָךְ חוּץ מִמִּקְצָתָן' – הוֹאִיל וְלֹא סִיֵּם הַדָּבָר שֶׁנָּתַן לוֹ, וְאֵינוֹ יָדוּעַ – לֹא קָנָה כְּלוּם; וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'תֵּן לִי פָּחוֹת שֶׁבִּנְכָסֶיךָ', עַד שֶׁיְּסַיֵּם לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'חֵלֶק כָּךְ וְכָךְ בְּשָׂדֶה פְלוֹנִית' – הוֹאִיל וְסִיֵּם הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיֵּם הַחֵלֶק, נוֹטֵל אוֹתוֹ חֵלֶק מִן הַפָּחוֹת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה.
ו. כָּל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה הַנּוֹתֵן בֵּין שֶׁהִתְנָה הַמְקַבֵּל, וְהֶחֱזִיק הַמְקַבֵּל וְזָכָה בָּהּ – אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, נִתְקַיְּמָה הַמַּתָּנָה; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, בָּטְלָה הַמַּתָּנָה, וְיַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל; וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי כָּרָאוּי.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּל הַתְּנָאִין שֶׁיֵּשׁ בְּמַתָּנוֹת אוֹ בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תְּנַאי כָּפוּל, וְהֵן קוֹדֵם לַלָּאו, וּתְנַאי קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, וְיִהְיֶה תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ; וְאִם חָסַר אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, הֲרֵי הַתְּנַאי בָּטֵל, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי.
ח. וְכָל הָאוֹמֵר 'עַל מְנָת' – הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר 'מֵעַכְשָׁיו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל הַתְּנַאי. כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים, וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפֹּל אֶת הַתְּנַאי וּלְהַקְדִּים הֵן לַלָּאו, אֶלָּא בְּגִטִּין וּבְקִדּוּשִׁין בִּלְבַד; וְאֵין לְדָבָר זֶה רְאָיָה.
ט. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר, הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה; בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ מִיָּד, בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ עַד זְמַן קָצוּב, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל פְּלוֹנִי – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה, בֵּין בִּמְטַלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקַע; וְאוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה.
י. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שׁוֹר זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ', הִקְדִּישׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – הֲרֵי זֶה מְקֻדָּשׁ וּמֻחְזָר. אָמַר לוֹ: 'עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי' – אֵינוֹ קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא הִתְנָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן מַתְּנַת חִנָּם לְגוֹי, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" – בִּמְכִירָה, לֹא בְּמַתָּנָה. אֲבָל לְגֵר תּוֹשָׁב – בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בִּנְתִינָה, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ", כְּלוֹמַר: לֹא יִהְיֶה זֶה הֶעָנִי פָּחוֹת מִגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא חַי עִמָּךְ.
יב. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעֶבֶד אוֹ לְאִשָּׁה – קָנָה הַבַּעַל וְהָאָדוֹן; אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן קוֹנֶה הַגּוּף, וְהַבַּעַל קוֹנֶה אוֹתָהּ לַפֵּרוֹת.
יג. נָתַן מַתָּנָה לָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ בָּהּ רְשׁוּת, וּלְעֶבֶד עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ בָּהּ רְשׁוּת – קָנָה הַבַּעַל, וְקָנָה הָאָדוֹן. אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לָאִשָּׁה אוֹ לְעֶבֶד, וְהִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ – לֹא קָנָה הָאָדוֹן וְלֹא קָנָה הַבַּעַל.
יד. כֵּיצַד? הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָיִךְ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁתֹּאכְלִי בָּהֶן וְתִשְׁתִּי בָּהֶן', אוֹ 'עַל מְנָת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶן', אוֹ 'עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשִׂי בָּהֶן מַה שֶּׁתִּרְצִי בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלָךְ' – לֹא קָנָה הַבַּעַל. וְכֵן אִם אָמַר לְעֶבֶד: 'עַל מְנָת שֶׁתֹּאכַל בָּהֶן וְתִשְׁתֶּה', 'עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת' – לֹא קָנָה הָאָדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. הַנּוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ מַתָּנָה – קָנָה עַצְמוֹ וְיָצָא בֶּן חוֹרִין, וְקָנָה שְׁאָר הַנְּכָסִים. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין – לֹא קָנָה כְּלוּם; שֶׁאֵין זֶה גֵּט חֵרוּת גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר בּוֹ בַּגֵּט; וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר, לֹא קָנָה כְּלוּם.
יום שלישי כ"ג מרחשון
פרק ד
דיני קניין מתנה נוספים
א. הַמְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה, וְזָכָה בָהּ, וְאַחַר שֶׁבָּאת לְיָדוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק, חָזַר בּוֹ וְאָמַר: 'אֵינִי רוֹצֶה בָהּ', אוֹ 'אֵינִי מְקַבְּלָהּ', אוֹ 'הֲרֵי הִיא בְּטֵלָה', אוֹ שֶׁאָמַר: 'מוּם זֶה נִרְאָה לִי בָהּ' – לֹא אָמַר כְּלוּם. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין הַנּוֹתֵן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, כָּךְ הַמְקַבֵּל אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר אַחַר שֶׁזָּכָה.
זוֹ מַתָּנָה שֶׁאָמַר הַמְקַבֵּל 'אֵינִי רוֹצֶה בָהּ' אַחַר שֶׁבָּאת לְיָדוֹ, הֲרֵי הִיא הֶפְקֵר, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהּ זָכָה, שֶׁהֲרֵי הִפְקִירָהּ הַמְקַבֵּל אַחַר שֶׁזָּכָה בָהּ. אֲבָל אִם הָיָה צוֹוֵחַ מֵעִקָּרוֹ – לֹא קָנָה הַמְקַבֵּל, וְחוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים.
ב. הַמְזַכֶּה לַחֲבֵרוֹ בְּמַתָּנָה עַל יְדֵי אַחֵר – כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ הָאַחֵר, כְּגוֹן שֶׁמָּשַׁךְ הַמִּטַּלְטְלִין, אוֹ הִגִּיעַ שְׁטַר קַרְקַע לְיָדוֹ, אוֹ הֶחֱזִיק בַּקַּרְקַע – זָכָה חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעָה מַתָּנָה לְיָדוֹ; וְאֵין הַנּוֹתֵן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
אֲבָל הַמְקַבֵּל, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם רָצָה, מְקַבֵּל; וְאִם לֹא רָצָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל, שֶׁזּוֹכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו; וּזְכוּת הִיא לוֹ שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ מַתָּנָה, אִם יִרְצֶה, אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה, אֵין נוֹתְנִין מַתָּנָה לְאָדָם בְּעַל כָּרְחוֹ.
ג. זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמְקַבֵּל שָׁתַק, וְאַחַר כָּךְ צָוַח וְאָמַר: 'אֵינִי מְקַבְּלָהּ' – הֲרֵי זֶה סָפֵק, אִם זֶה שֶׁשָּׁתַק, כְּבָר רָצָה, וְזֶה שֶׁחָזַר וְצָוַח, חָזַר בּוֹ, אוֹ זֶה שֶׁשָּׁתַק, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְיָדוֹ כְּלוּם, וְזֶה שֶׁצָּוַח, הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם קָדַם אַחֵר, וְזָכָה בָהּ לְעַצְמוֹ – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ; שֶׁמָּא הַמְקַבֵּל זָכָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר 'אֵינִי רוֹצֶה בָהּ', הֲרֵי הִפְקִירָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה שֶׁקָּדַם וּלְקָחָהּ, מִן הַהֶפְקֵר זָכָה. וְאִם חָזְרוּ הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים וּתְפָסוּהָ מִיַּד זֶה שֶׁקָּדַם וְזָכָה בָהּ – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָן; שֶׁמָּא הַמְקַבֵּל הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, וְלֹא קָנָה אוֹתָהּ; וּבִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים הִיא קַיֶּמֶת עֲדַיִן.
ד. רְאוּבֵן שֶׁרָצָה לִתֵּן מֵאָה דִּינָרִין לְשִׁמְעוֹן, וְשָׁלַח לוֹ הַמָּנֶה עַל יְדֵי לֵוִי – אִם אָמַר לוֹ: 'זְכֵה בְּמָנֶה זוֹ לְשִׁמְעוֹן', אוֹ: 'תֵּן מָנֶה זוֹ לְשִׁמְעוֹן' – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ; אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'הוֹלֵךְ מָנֶה זוֹ לְשִׁמְעוֹן' – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַמָּנֶה לְיַד שִׁמְעוֹן.
ה. הָלַךְ לֵוִי בְּמָנֶה זוֹ שֶׁנִּשְׁתַּלַּח בְּיָדוֹ לְהוֹלִיכָהּ לְשִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ שִׁמְעוֹן וְלֹא מְצָאוֹ – יַחֲזִיר לִרְאוּבֵן. מֵת שִׁמְעוֹן בְּחַיֵּי רְאוּבֵן – יַחֲזִיר לִרְאוּבֵן אוֹ לְיוֹרְשָׁיו; מֵת רְאוּבֵן בְּחַיֵּי שִׁמְעוֹן – יִתֵּן הַמָּנֶה לְשִׁמְעוֹן אוֹ לְיוֹרְשָׁיו; שֶׁמִּצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַדְּבָרִים וְהוּא בָּרִיא, שֶׁהֲרֵי הַמָּנֶה בְּיָדוֹ שֶׁל שָׁלִיחַ עֲדַיִן.
ו. אֵין אָדָם זוֹכֶה בְּמַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזּוֹכֶה גָּדוֹל וּבֶן דַּעַת, אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה, וַאֲפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲפִלּוּ עֶבֶד וְשִׁפְחָה. אֲבָל הַגּוֹי אֵינוֹ זוֹכֶה; הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁלִיחוּת לְעוֹלָם, כָּךְ אֵינוֹ זוֹכֶה לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְגוֹי, כָּךְ אֵינוֹ זוֹכֶה לְגוֹי.
ז. קָטָן שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ צְרוֹר – וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז – וְנוֹטְלוֹ – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. פָּחוֹת מִזֶּה – לֹא לְעַצְמוֹ, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְכֵן הַשּׁוֹטֶה אֵינוֹ זוֹכֶה, לֹא לְעַצְמוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים; וְהַמְזַכֶּה לְשׁוֹטֶה עַל יְדֵי בֶּן דַּעַת, זָכָה. אֲבָל הַחֵרֵשׁ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה.
ח. זָכִין לְקָטָן, אֲפִלּוּ בֶּן יוֹם אֶחָד, וּלְגָדוֹל, בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וַחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה הַמַּתָּנָה לַחֲצֵרוֹ, כְּאִלּוּ זָכָה לוֹ בָהּ אַחֵר.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת. אֲבָל בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת, כְּגוֹן שָׂדֵהוּ וְחָרְבָתוֹ – עַד שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בְּצִדָּהּ וְיֹאמַר: 'זָכְתָה לִי שָׂדִי'. וְכֵן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדָּן, קוֹנִין לוֹ בְּסִמְטָא, אוֹ בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵין לָהּ בְּעָלִים. אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ – אֵינוֹ זוֹכֶה, עַד שֶׁתַּגִּיעַ מַתָּנָה לְיָדוֹ. קְטַנָּה, תִּזְכֶּה לָהּ חֲצֵרָהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ; אֲבָל הַקָּטָן אֵינוֹ זוֹכֶה, עַד שֶׁתַּגִּיעַ מַתָּנָה לְיָדוֹ אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ אַחֵר.
י. הַמַּתָּנָה כְּגֵט, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְסוֹר דְּבָרִים לְשָׁלִיחַ. כֵּיצַד? אָמַר לִשְׁלֹשָׁה: 'אִמְרוּ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתְּבוּ וַיַחְתְּמוּ בִּשְׁטַר מַתָּנָה, וְיִתְּנוּהוּ לִפְלוֹנִי' – אֵין זֶה כְּלוּם; וְאִם אָמְרוּ לְאוֹתָן הָעֵדִים, וְכָתְבוּ וְנָתְנוּ לַמְקַבֵּל – לֹא קָנָה. וְכֵן אִם אָמַר לִשְׁנַיִם: 'כִּתְבוּ וַחֲתֹמוּ בִּשְׁטַר מַתָּנָה, וּתְנוּהוּ לִפְלוֹנִי' – אֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר לַסּוֹפֵר לִכְתֹּב, אֶלָּא הֵן עַצְמָן כּוֹתְבִין, כְּמוֹ הַגֵּט.
יא. הַכּוֹתֵב בִּשְׁטָר: 'נָתַתִּי שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי', אוֹ שֶׁכָּתַב: 'נְתַתִּיהָ לִפְלוֹנִי', אוֹ: 'הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ' – הֲרֵי זֶה זָכָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיָדוֹ. אֲבָל אִם כָּתַב בַּשְּׁטָר: 'אֶתְּנֶנָּה לוֹ' – אַף עַל פִּי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים – לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל, עַד שֶׁיֹּאמַר לָעֵדִים: 'כִּתְבוּ שְׁטַר מַתָּנָה וּתְנוּ לוֹ', וְכוֹתְבִין וְנוֹתְנִין; שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל זוֹכֶה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר מַתָּנָה לְיָדוֹ, אוֹ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ בָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
שֶׁתִּהְיֶה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת. אָמַר לָעֵדִים: 'כִּתְבוּ בַּסֵּתֶר וּתְנוּ לוֹ' – אֵינָהּ כְּלוּם; שֶׁזֶּה מַעֲרִים הוּא, כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיד מָמוֹן אֲחֵרִים, שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִמְכּוֹר אַחַר שֶׁיִּתֵּן.
יב. לְפִיכָךְ, כָּל שְׁטַר מַתְּנַת קַרְקַע שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ: 'וְאָמַר לָנוּ פְּלוֹנִי הַנּוֹתֵן, שְׁבוּ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, וּכְתֹבוּ לוֹ מַתָּנָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת', וְכַיּוֹצֵא בָּעִנְיָנִים אֵלּוּ – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת הִיא, וְלֹא זָכָה הַמְקַבֵּל.
יג. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת, הָרִאשׁוֹנָה מְסֻתֶּרֶת וְהָאַחֲרוֹנָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת – אַחֲרוֹן קָנָה. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה סְתָם, וְאֵין בָּהּ לֹא עִנְיַן סְתִירָה וְלֹא עִנְיַן גִּלּוּי אֶלָּא מַתָּנָה סְתָם – הָאַחֲרוֹן קָנָה.
יד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ, שֶׁהַמּוֹסֵר מוֹדָעָה, וְאַחַר כָּךְ נָתַן מַתָּנָה – הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֹנֶס; שֶׁאֵין הוֹלְכִין בְּמַתָּנָה, אֶלָּא אַחַר דַּעַת הַנּוֹתֵן; וְהוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָהּ, מַתְּנָתוֹ בְּטֵלָה.
לְפִיכָךְ, מִי שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים מוֹכִיחִין שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לִתֵּן מַתָּנָה זוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנָהּ גְּלוּיָה, וְנִמְצָא שֶׁנְּתָנָהּ מִקֹּדֶם מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת – הֲרֵי שְׁתֵּי הַמַּתָּנוֹת בְּטֵלוֹת: הָרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסֻתֶּרֶת; וְהַשְּׁנִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר מוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה, וַהֲרֵי קְדָמַתָּהּ זוֹ הַמַּתָּנָה, שֶׁנִּמְצֵאת כְּמוֹ מוֹדָעָה לָהּ.
ה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָצָה לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאָמְרָה לוֹ: 'אֵינִי נִשֵּׂאת לָךְ, עַד שֶׁתִּכְתֹּב לִי כָּל נְכָסֶיךָ'; שָׁמַע בְּנוֹ הַגָּדוֹל, וְצָוַח עַל שֶׁמַּנִּיחוֹ רֵיקָן; אָמַר לָעֵדִים: 'לְכוּ וְהֵחָבְאוּ וְכִתְבוּ לוֹ כָּל נְכָסַי מַתָּנָה', וְאַחַר כָּךְ כָּתַב לָזוֹ כָּל נְכָסָיו, וְנִשָּׂאָהּ. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: 'לֹא הַבֵּן קָנָה וְלֹא הָאִשָּׁה קָנְתָה; שֶׁהֲרֵי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ כָּתַב לָהּ, וּכְאָנוּס בְּיִצְרוֹ הוּא, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בַּמַּתָּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּטֵלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסֻתֶּרֶת'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.
ו. שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁזְּמַנָּן יוֹם אֶחָד, וְהֵן כְּתוּבִין עַל שָׂדֶה אַחַת, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה – אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לִכְתֹּב שָׁעוֹת, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה. וְאִם אֵין דַּרְכָּן לִכְתֹּב שָׁעוֹת, הֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַדַּיָּנִים: כָּל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ נָטְתָה לְהַעֲמִיד שָׂדֶה זוֹ בְּיָדוֹ, יַעֲמִידוּהָ.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ קִנְיָן, אֶלָּא קָנָה שָׂדֶה זוֹ בִּשְׁטָר זֶה, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הוּא מִשְּׁנֵיהֶם שֶׁהִגִּיעַ שְׁטָרוֹ לְיָדוֹ תְּחִלָּה. אֲבָל אִם הָיָה בְּכָל שְׁטָר מֵהֶן קִנְיָן – כָּל שֶׁקָּדַם לוֹ הַקִּנְיָן, זָכָה; וְיִשְׁאֲלוּ הָעֵדִים. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה הִגִּיעַ לְיָדוֹ שְׁטַר מַתָּנָתוֹ תְּחִלָּה, קָנָה הָרִאשׁוֹן.
ח. שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין עַל שָׂדֶה אַחַת בְּשֵׁם קוֹנֶה אֶחָד, וְאֵין זְמַנָּם שָׁוֶה, אִם הָיָה שְׁטָר אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מֶכֶר וְאֶחָד מַתָּנָה: אִם הָיָה הַשְּׁטָר הָרִאשׁוֹן מַתָּנָה, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאַחֲרָיו מֶכֶר – לֹא בִּטֵּל הָאַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁהוֹסִיף לוֹ אַחֲרָיוּת; חָזַר וְכָתַב בְּשֵׁם מֶכֶר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כָּתוּב שָׁם אַחֲרָיוּת, שֶׁאַחֲרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא. וְכֵן אִם הָרִאשׁוֹן מֶכֶר וְהַשֵּׁנִי מַתָּנָה – קָנָה הַשָּׂדֶה מִזְּמַן רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא כָּתַב לוֹ שְׁטַר הַמַּתָּנָה אֶלָּא לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֵּצַר.
ט. הָיוּ שְׁנֵי הַשְּׁטָרוֹת בְּמֶכֶר אוֹ שְׁנֵיהֶם בְּמַתָּנָה – אִם הוֹסִיף בַּשֵּׁנִי כְּלוּם, הֲרֵי הָרִאשׁוֹן קַיָּם; שֶׁלֹּא כָּתַב הַשֵּׁנִי אֶלָּא מִפְּנֵי הַתּוֹסֶפֶת. וְאִם לֹא הוֹסִיף – בִּטֵּל הַשְּׁטָר הַשֵּׁנִי אֶת הָרִאשׁוֹן, וְאֵין לוֹ אַחֲרָיוּת אֶלָּא מִזְּמַן שֵׁנִי. לְפִיכָךְ, כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל הַלּוֹקֵחַ מִזְּמַן רִאשׁוֹן עַד זְמַן שֵׁנִי, מַחֲזִיר אוֹתָם. וְאִם הָיָה עַל אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה חֹק לַמֶּלֶךְ בְּכָל שָׁנָה – הַנּוֹתֵן אוֹ הַמּוֹכֵר נוֹתֵן אוֹתוֹ הַחֹק, עַד זְמַן הַשְּׁטָר הַשֵּׁנִי.
פֶּרֶק ו
דִּינֵי הַשְׁעָרַת רְצוֹן נוֹתֵן הַמַּתָּנָה
א. לְעוֹלָם אוֹמְדִין דַּעַת הַנּוֹתֵן: אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מַרְאִין סוֹף דַּעְתּוֹ – עוֹשִׂין עַל פִּי הָאֹמֶד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּת, וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר מַתָּנָה גְּלוּיָה גְּמוּרָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת; שֶׁהַדְּבָרִים מוֹכִיחִין, שֶׁאִלּוּ יָדַע שֶׁבְּנוֹ קַיָּם, לֹא הָיָה נוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לָזֶה. לְפִיכָךְ, אִם שִׁיֵּר מִנְּכָסָיו כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ב. וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו מַתָּנָה לְאֶחָד מִבָּנָיו, בֵּין שֶׁהָיָה בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, אֲפִלּוּ הָיָה הַבֵּן קָטָן הַמֻּטָּל בַּעֲרִיסָה – לֹא עֲשָׂאוֹ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וַהֲרֵי הוּא בְּכָל הַנְּכָסִים כְּאֶחָד מֵאֶחָיו; אָמְדַן דַּעַת הוּא, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת אֶחָיו נִשְׁמָעִין לוֹ. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – זָכָה הַבֵּן בַּמַּתָּנָה.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁכָּתַב לַבֵּן בֵּין הַבָּנִים. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לַבֵּן בֵּין הַבָּנוֹת, אוֹ לַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת, אוֹ לְאֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁיֵּר כְּלוּם, מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ד. וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מְרַע – אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ, לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפָּא עַל יוֹרְשָׁיו; בֵּין שֶׁהָיוּ יוֹרְשָׁיו בָּנָיו מִמֶּנָּה, אוֹ מֵאַחֶרֶת, אוֹ אֶחָיו, אוֹ שְׁאָר יוֹרְשָׁיו. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – קָנַת כָּל שֶׁכָּתַב לָהּ.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּנְשׂוּאָה. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה, אוֹ גְּרוּשָׁה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁיֵּר כְּלוּם, הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל אָדָם וּמַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ו. הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד מִבָּנָיו וּלְאַחֵר – קָנָה הָאַחֵר חֲצִי הַנְּכָסִים בְּמַתָּנָה, וְנִשְׁאַר הַחֲצִי לְבָנָיו; וְהַבֵּן שֶׁנָּתַן לוֹ, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל שְׁאָר אֶחָיו.
ז. וְכֵן אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ וּלְאַחֵר – הָאַחֵר קָנָה מַחֲצִית, וְאִשְׁתּוֹ אַפּוֹטְרוֹפָּא עַל הַמַּחֲצִית.
ח. הָאִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה כָּל נִכְסֵי בַּעְלָהּ בְּמַתָּנָה – אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ, וְנִקְרַעַת; לְפִיכָךְ, אִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב, וְהָלְכוּ כָּל הַנְּכָסִים בְּחוֹבוֹ שֶׁקָּדַם הַמַּתָּנָה – תִּשָּׁאֵר הִיא בְּלֹא כְּלוּם, וְלֹא תִּקַּח בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁקָּדְמָה הַחוֹב; שֶׁאֹמֶד דַּעַת הוּא, שֶׁבַּהֲנָאָה הַזֹּאת שֶׁיָּצָאת לָהּ שְׁמוּעָה שֶׁכָּתַב לָהּ כָּל נְכָסָיו, אִבְּדָה כָּל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בִּנְכָסִים חוּץ מִמַּתָּנָה זוֹ.
ט. וְכֵן הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מְרַע, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ עִמָּהֶן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – הוֹאִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ שֻׁתָּף בֵּין הַבָּנִים, וְלֹא מָחָת – אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם. אֲבָל מִנְּכָסִים שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ אַחַר אֵלּוּ, נוֹטֶלֶת מֵהֶן כְּתֻבָּתָהּ.
י. כָּתַב לָהּ עִמָּהֶן מִטַּלְטְלִין בִּלְבַד, אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת. וּמִנְהַג הַגְּאוֹנִים הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ שִׁיֵּר מִטַּלְטְלִין כָּל שֶׁהוּא – כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת: 'מִמַּה שֶּׁשִּׁיֵּר אֲנִי גּוֹבָה'; וּמִתּוֹךְ שֶׁיָּרַד לְמַה שֶּׁשִּׁיֵּר, תֵּרֵד לִשְׁאָר נְכָסִים וְתִטְרֹף.
יא. הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ חֵלֶק עִמָּהֶן, וּמֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים – הֲרֵי זוֹ גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ מֵחֵלֶק זֶה שֶׁמֵּת, שֶׁלֹּא אִבְּדָה זְכוּתָהּ אֶלָּא מִלִּטְרֹף מֵהֶן.
יב. הָרוֹצָה לְהִנָּשֵׂא, וְכָתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ בֵּין לִבְנָהּ בֵּין לְאַחֵר, וְאַחַר כָּךְ נִשְׂאֵת, וְנִתְגָּרְשָׁה, אוֹ מֵת בַּעְלָהּ – מַתְּנָתָהּ בְּטֵלָה; שֶׁזּוֹ מַבְרַחַת הִיא, וְלֹא כָּתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִבַּעְלָהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה, וּכְשֶׁתִּהְיֶה צְרִיכָה לָהֶן יַחְזְרוּ לָהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה הִיא בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, קָנָה הַמְקַבֵּל מַתָּנָה אֶת הַכֹּל. וְאִם שִׁיְּרָה כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין – מַתְּנָתָהּ קַיֶּמֶת; וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.
יג. כָּל הַנּוֹתְנִין כָּל נִכְסֵיהֶן – כְּשֶׁתִּבָּטֵל הַמַּתָּנָה, יַחְזְרוּ כָּל הַנְּכָסִים לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, אֵין הַמְקַבֵּל מַתָּנָה מַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל; שֶׁאֲפִלּוּ נָתַן הָאָדָם מַתָּנָה בְּפֵרוּשׁ עַל מְנָת לְהַחֲזִיר כָּל יְמֵי חַיֵּי פְלוֹנִי, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יד. מִי שֶׁשָּׁלַח כֵּלִים מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר: 'יִנָּתְנוּ אֵלּוּ לְבָנַי' – הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּתְנוּ לַבָּנִים וְלַבָּנוֹת; הָרָאוּי לַבָּנִים לַבָּנִים, כְּגוֹן סְפָרִים וּכְלֵי מִלְחָמָה, וְהָרָאוּי לַבָּנוֹת לַבָּנוֹת, כְּגוֹן כְּלֵי מֶשִׁי הַצְּבוּעִים וַחֲלִי זָהָב, יִטְּלוּ אוֹתָן הַבָּנוֹת. הָיוּ רְאוּיִין לַזְּכָרִים וְלַנְּקֵבוֹת, יִטְּלוּ אוֹתָן הַזְּכָרִים.
טו. וְכֵן הַמְשַׁלֵּחַ כֵּלִים לְבֵיתוֹ סְתָם, וְהָיוּ בָּהֶן כֵּלִים הָרְאוּיִין לַבָּנוֹת – יִטְּלוּ אוֹתָן בְּנוֹתָיו; אָמְדַן דַּעַת הוּא שֶׁלָּהֶן שָׁלַח. וְאִם אֵין לוֹ בָּנוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ בְּנוֹתָיו נְשׂוּאוֹת – יִטְּלוּ אוֹתָן נְשֵׁי בָּנָיו; שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה שֶׁלָּהֶן שָׁלַח.
טז. הַמַּשִּׂיא בְּנוֹ גָּדוֹל לִבְתוּלָה בַּבַּיִת, קָנָה הַבַּיִת; וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ נִשּׂוּאִין רִאשׁוֹנִים לָזֶה הַבֵּן, וְלֹא הִשִּׂיא הָאָב בֵּן אַחֵר קֹדֶם לוֹ, וְלֹא שִׁיֵּר הָאָב בַּזֶּה הַבַּיִת שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלוּם. וּדְבָרִים אֵלּוּ כַּהֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ טַעַם הֵן, וְנָגְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר זֶה מֵאֹמֶד הַדַּעַת, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ גָּמַר וְהִקְנָהוּ הַבַּיִת; שֶׁהֲרֵי לֹא שִׁיֵּר בּוֹ לְעַצְמוֹ כְּלוּם; לְפִיכָךְ, אִם שִׁיֵּר שָׁם אֲפִלּוּ כַּף אֶחָד, לֹא קָנָה הַבַּיִת.
יז. יִחֵד לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת – אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁיֵּר בַּבַּיִת כְּלִי אֶחָד לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ שָׁם אוֹצָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – קָנָה כְּלֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַבַּיִת לֹא קָנָה.
יח. יִחֵד לוֹ בַּיִת וַעֲלִיָּה – בַּיִת, קָנָה; עֲלִיָּה, לֹא קָנָה. וְכֵן אִם יִחֵד לוֹ בַּיִת וְאַכְסַדְרָה – לֹא קָנָה אַכְסַדְרָה. שְׁנֵי בָתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה – לֹא קָנָה אֶלָּא הָאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בּוֹ.
יט. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בַּנִּשּׂוּאִין, שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם שִׁדּוּכִין, וּפָסְקוּ זֶה עַל יְדֵי בְּנוֹ וְזֶה עַל יְדֵי בִּתּוֹ, וְאָמְרוּ: 'כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ?' 'כָּךְ וְכָךְ'; 'וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ?' 'כָּךְ וְכָךְ'; וְעָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ – קָנוּ בַּאֲמִירָה זוֹ; וְאֵין קוֹנִין בַּאֲמִירָה זוֹ, עַד שְׁעַת הַנִּשּׂוּאִין, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק, דַּעְתּוֹ לִכָּנֵס. וּצְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים שֶׁפָּסְקוּ מְצוּיִין בִּרְשׁוּתָן, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּדְבָרִים אֵלּוּ לֹא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב; לְפִיכָךְ, אֵינָן כִּשְׁטָר, (עַד) שֶׁיִּטְרֹף בָּהֶן.
כ. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה – אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּאֶלֶף דִּינָר, בֵּין שֶׁחָזְרָה הִיא בֵּין שֶׁחָזַר הוּא, בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא – אֵין הַקִּדּוּשִׁין חוֹזְרִין לְעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי הֵן מַתָּנָה גְּמוּרָה שֶׁאֵין לָהֶן חֲזָרָה.
כא. וְאִם הָיוּ קִדּוּשֵׁי טָעוּת, חוֹזְרִין הַמָּעוֹת. וְהַמְקַדֵּשׁ [אֶת] אֲחוֹתוֹ, הַמָּעוֹת מַתָּנָה; אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּעֲרָיוֹת, וְאֵין זֶה טוֹעֶה, אֶלָּא גָּמַר וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה.
כב. הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו – בֵּין מְרֻבִּין בֵּין מֻעָטִין, בֵּין שֶׁאָכַל שָׁם סְעוּדַת אֵרוּסִין בֵּין לֹא אָכַל, בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא, אוֹ שֶׁחָזַר בּוֹ הָאִישׁ – יַחְזְרוּ הַסִּבְלוֹנוֹת כֻּלָּן, חוּץ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה.
כג. וְכֵן כֵּלִים מֻעָטִין שֶׁשָּׁלַח לָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ – אִם נִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן וּבָלוּ אוֹ אָבְדוּ, אֵינָן מִשְׁתַּלְּמִין. אֲבָל אִם הָיוּ קַיָּמִין – חוֹזֵר הַכֹּל, וְגוֹבֶה אוֹתָן בְּבֵית דִּין; שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ, שֶׁלֹּא שְׁלָחָם אֶלָּא דֶּרֶךְ נִיּוּי בִּלְבַד.
כד. חָזְרָה הִיא בּוֹ – חוֹזֵר הַכֹּל; וַאֲפִלּוּ הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, נוֹתֶנֶת דָּמָיו בְּזוֹל. וּכְבָר הִסְכִּימוּ הַגְּאוֹנִים, שֶׁאִם הָיוּ דְּמֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה שָׁוֶה – מְשַׁלֶּמֶת אַרְבָּעָה, אִם חָזְרָה בָּהּ; שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ מַתָּנָה זוֹ, אֶלָּא עַל דַּעְתָּהּ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר בּוֹ.
כה. הוֹרוּ רַבּוֹתַי, שֶׁאִם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אָרוּס סְעוּדָה לִרְעֵינוּ וְיַאֲכִיל רֵעָיו, אוֹ יְחַלֵּק מָעוֹת לַשַּׁמָּשִׁין וְלַחַזָּנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְעָשָׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין כָּל הָעָם, וְחָזְרָה בּוֹ – מְשַׁלֶּמֶת הַכֹּל; שֶׁהֲרֵי גָּרְמָה לוֹ לְאַבֵּד מָמוֹנוֹ, וְכָל הַגּוֹרֵם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ, מְשַׁלֵּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עֵדִים כַּמָּה הוֹצִיא, שֶׁאֵין זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.
פֶּרֶק ז
דִּינֵי מַתְּנוֹת חֲתוּנָה
א. מִנְהָג פָּשׁוּט בְּרֹב הַמְּדִינוֹת, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשָּׂא אָדָם אִשָּׁה, מְשַׁלְּחִין לוֹ רֵעָיו וּמְיֻדָּעָיו מָעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בָּהֶן עַל הַהוֹצָאָה שֶׁמּוֹצִיא בַּמִּשְׁתֶּה, וּבָאִין אוֹתָן הָרֵעִים וְהַמְיֻדָּעִין שֶׁשָּׁלְחוּ, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עִם הֶחָתָן בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה אוֹ בְּמִקְצָתָן, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְאֵלּוּ הַמָּעוֹת שֶׁמְּשַׁלְּחִין נִקְרָאִין 'שׁוֹשְׁבִינוּת', וְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁלְחוּ אוֹתָן הַמָּעוֹת וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עִם הֶחָתָן נִקְרָאִים 'שׁוֹשְׁבִינִין'.
ב. הַשּׁוֹשְׁבִינוּת אֵינָהּ מַתָּנָה גְּמוּרָה; הַדְּבָרִים יְדוּעִים, שֶׁלֹּא שָׁלַח זֶה עֲשָׂרָה דִּינָרִין, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה בְּזוּז אֶחָד; וְלֹא שָׁלַח אֶלָּא וְדַעְתּוֹ שֶׁאִם יִשָּׂא הוּא, יַחְזֹר וְיִשְׁלַח לוֹ כְּמוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ. לְפִיכָךְ, אִם נָשָׂא זֶה, וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ הַשּׁוֹשְׁבִינוּת – הֲרֵי זֶה תּוֹבְעוֹ בַּדִּין, וּמוֹצִיאָהּ מִמֶּנּוּ.
ג. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ, עַד שֶׁיִּשָּׂא כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּשָׂא הוּא. כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה, וְשָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא שִׁמְעוֹן אַלְמָנָה – אֵינוֹ יָכוֹל לִתְבֹּעַ לִרְאוּבֵן לְהַחֲזִיר לוֹ הַשּׁוֹשְׁבִינוּת, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵינִי מַחֲזִיר לְךָ אֶלָּא בִּבְתוּלָה כְּמוֹ שֶׁנָּתַתָּ לִּי'. וְכֵן אִם שָׁלַח לוֹ בְּנִשּׂוּאֵי אַלְמָנָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ לְהַחֲזִיר לוֹ בְּנִשּׂוּאֵי בְּתוּלָה.
ד. עָשָׂה רְאוּבֵן מִשְׁתֶּה בְּגָלוּי וּבְפַרְהֶסְיָא, וְעָשָׂה שִׁמְעוֹן בִּצְנָעָה, אוֹ שֶׁעָשָׂה רְאוּבֵן בִּצְנָעָה, וְעָשָׂה שִׁמְעוֹן בְּפַרְהֶסְיָא – אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵינִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי'.
ה. רְאוּבֵן שֶׁנָּשָׂא, וְשָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאָכַל וְשָׁתָה עִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא שִׁמְעוֹן כְּנִשּׂוּאֵי רְאוּבֵן עַצְמוֹ, וּבָא רְאוּבֵן וְאָכַל וְשָׁתָה עִמּוֹ, אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ לוֹ שִׁמְעוֹן לֶאֱכֹל וְלֹא רָצָה לָבוֹא, אוֹ שֶׁהָיָה בַּמְּדִינָה וְשָׁמַע קוֹל טַבְלָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקְרוֹת אֶחָד אֶחָד אֶלָּא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יָבוֹא, וְשָׁמַע וְלֹא בָא – חַיָּב לְהַחֲזִיר לוֹ הַשּׁוֹשְׁבִינוּת כֻּלָּהּ; שֶׁהֲרֵי יָדַע וְלֹא בָא, אוֹ קָרָא לוֹ בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִקְרוֹת אֶחָד אֶחָד וְלֹא בָא.
ו. לֹא הָיָה רְאוּבֵן בַּמְּדִינָה – מְנַכִּין לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה שִׁמְעוֹן אֶצְלוֹ, וּמַחֲזִיר שְׁאָר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת. וְכֵן אִם הָיָה בַּמְּדִינָה, וְלֹא קְרָאוּהוּ אוֹ לֹא הוֹדִיעוּ – מְנַכִּין לוֹ; וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו תַּרְעֹמֶת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ.
ז. וְכַמָּה מְנַכִּין? נָהֲגוּ בַּנִּכּוּי, אִם דִּינָר אֶחָד שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן – אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ כְּלוּם, שֶׁזֶּה הוּא דְּמֵי מַה שֶּׁאָכַל. וְאִם יָתֵר עַל דִּינָר עַד סֶלַע שָׁלַח לוֹ, מְנַכֶּה לוֹ מַחֲצִית. מִסֶּלַע וּלְמַעְלָה, אוֹמְדִין דַּעַת הַמְשַׁלֵּחַ.
ח. וְשִׁעוּר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת – אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא, מְנַכֶּה לוֹ מַחֲצִית; וְאִם צַר עַיִן וּמְדַקְדֵּק בְּהוֹצָאָתוֹ, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ אֶלָּא שִׁעוּר מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה; וּמְשַׁלֵּם לוֹ הַשְּׁאָר.
ט. מֵת שִׁמְעוֹן קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה, אוֹ נָשָׂא וּמֵת בְּתוֹךְ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה – אֵין רְאוּבֵן חַיָּב לְהַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי שִׁמְעוֹן כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לָהֶם: 'תְּנוּ לִי שׁוֹשְׁבִינִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ'.
י. לְפִיכָךְ אִם שָׂמַח עִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת שִׁמְעוֹן, אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ לוֹ וְלֹא בָא, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה בַּמְּדִינָה, אוֹ שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּ – הוֹאִיל וְנִשְׁלְמוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְאַחַר כָּךְ מֵת שִׁמְעוֹן, חַיָּב רְאוּבֵן לְהַחֲזִיר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת לְיוֹרְשָׁיו; אוֹ כֻּלָּהּ, אוֹ בְּנִכּוּי אִם לֹא הוֹדִיעוּ אוֹ לֹא הָיָה עִמּוֹ בַּמְּדִינָה.
יא. מֵת רְאוּבֵן, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא שִׁמְעוֹן אִשָּׁה, וְנִשְׁלְמוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה – מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְבּוֹת הַשּׁוֹשְׁבִינוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין, כּוֹפִין יוֹרְשֵׁי רְאוּבֵן לְהַחֲזִיר בְּנִכּוּי; וּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מְשַׁלְּמִין כְּלוּם.
יב. מֵת רְאוּבֵן אַחַר שֶׁנָּשָׂא שִׁמְעוֹן אִשָּׁה וְנִשְׁלְמוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה – כּוֹפִין אֶת יוֹרְשָׁיו לְשַׁלֵּם הַשּׁוֹשְׁבִינוּת בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב אֲבִיהֶם לְשַׁלֵּם. וְאִם כֻּלָּהּ הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם, מְשַׁלְּמִין אֶת כֻּלָּהּ; וְאִם בְּנִכּוּי, מְשַׁלְּמִין בְּנִכּוּי.
יג. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּשּׁוֹשְׁבִינוּת: נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין – שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּמוֹ מִלְוָה. וְאֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בְּעוֹנָתָהּ כְּעֵין נִשּׂוּאֵי רִאשׁוֹנִין – שֶׁזֶּה כְּמוֹ תְּנַאי הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ שֶׁעַל דַּעַת זוֹ שְׁלָחָהּ. וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית; אֲפִלּוּ שָׁלַח לוֹ דִּינָר, וְהֶחֱזִיר לוֹ עֲשָׂרָה – מֻתָּר, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְהוֹסִיף לוֹ שָׁלַח. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטַתָּהּ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְבֹּשׂ אוֹתוֹ וְלִתְבְּעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂא כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּשָׂא הוּא. וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם כְּשֶׁתַּחֲזֹר לַיּוֹרְשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמֻחְזָק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יד. הַשּׁוֹלֵחַ תְּשׁוּרָה לַחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מָעוֹת כְּשֶׁמָּטָה יָדוֹ, וְהוּא מֵאֵן לִקַּח, וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלָּקַח, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מַתָּנָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁהִיא מִלְוָה.
טו. וְכֵן הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּפֵרוֹת בְּעֵת הַנִּשּׂוּאִין – אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים; וְלֹא נֶאֶמְרוּ דִּינֵי הַשּׁוֹשְׁבִינוּת אֶלָּא בִּמְעוֹת בִּלְבַד.
פֶּרֶק ח
דיני מתנת הנוטה למות
א. הַסּוּמָא [=עיוור] אוֹ הַפִּסֵּחַ [=חיגר] אוֹ הַגִּדֵּם [=נקטעו ידיו], אוֹ הַחוֹשֵׁשׁ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בְּעֵינוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אוֹ בְּיָדוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הוּא כְּבָרִיא לְכָל דָּבָר בְּמִקָּחוֹ וּמִמְכָּרוֹ וּמַתְּנוֹתָיו.
ב. אֲבָל הַחוֹלֶה שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחַ כָּל גּוּפוֹ, וְכָשַׁל מֵחֲמַת הַחֳלִי עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו בַּשּׁוּק, וַהֲרֵי הוּא נוֹפֵל עַל הַמִּטָּה – הוּא הַנִּקְרָא 'שְׁכִיב מְרַע' [=נוטה למות], וּמִשְׁפְּטֵי מַתְּנוֹתָיו אֵינָן כְּמַתְּנַת בָּרִיא.
כֵּיצַד? שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה לִתֵּן לִפְלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ, וְלִתֵּן לִפְלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ, בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת, בֵּין כָּתַב בֵּין לֹא כָּתַב – זָכוּ הַכֹּל כְּשֶׁיָּמוּת בְּכָל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִנְיָן; שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע, כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין הֵן.
וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קוֹנָה [אמירתו] אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁל תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף [=תתבלבל] דַּעְתּוֹ עָלָיו כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין דְּבָרָיו קַיָּמִים.
ג. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר: 'קְנוּ מִמֶּנִּי' [=ניתן תוקף למתנתי כקניין] – אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, קוֹנִין מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַקִּנְיָן אֵינוֹ צָרִיךְ.
ד. וְאֵין שְׁכִיב מְרַע צָרִיךְ לוֹמַר 'אַתֶּם עֵדַי'*, אֶלָּא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, הֲרֵי זֶה עֵד; שֶׁאֵין אָדָם מְשַׂטֶּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ.
ה. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה לִתֵּן מַתָּנָה לְעֻבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִשְׁתּוֹ – זָכָה הָעֻבָּר, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. אָמַר: 'אִם יָלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר, יִטֹּל מָנֶה, וְאִם נְקֵבָה, מָאתַיִם' – יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה; יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתַיִם; יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר נוֹטֵל מָנֶה וְהַנְּקֵבָה מָאתַיִם; יָלְדָה טֻמְטוּם [=ללא איברי זכר ונקבה] אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס [=יש לו איברים של זכר ושל נקבה], נוֹטֵל כִּפְחוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם.
ז. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמְרוּ לוֹ: 'נְכָסֶיךָ לְמִי?' וְאָמַר לָהֶן: 'דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּן אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת' [=חשבתי שיש לי בן ואוריש לו נכסיי], עַכְשָׁו [שאני מבין] שֶׁאֵין לוֹ בֵּן וְאֵין אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, נְכָסָיו לִפְלוֹנִי, וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן, אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת – אַף עַל פִּי שֶׁהִפִּילָה אוֹ מֵת הַבֵּן אַחַר כָּךְ, אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה.
ח. מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינָהּ קוֹנָה, אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה; וְאֵין אֶחָד מֵהֶן זוֹכֶה בַּדָּבָר שֶׁצִּוָּה בּוֹ בֵּין מִקַּרְקָעִין בֵּין מִמִּטַּלְטְלִין, אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה.
ט. לְפִיכָךְ*, מוֹצִיאִין לִכְתֻבַּת הָאִשָּׁה וְלִמְזוֹן הָאַלְמָנָה וְהַבָּנוֹת מִיַּד אֵלּוּ שֶׁצִּוָּה לָהֶן, שֶׁהֲרֵי בְּמִיתָתוֹ נִתְחַיְּבוּ הַנְּכָסִים בִּכְתֻבָּה וּבִמְזוֹנוֹת, וְאֵלּוּ שֶׁנָּתַן לָהֶן לֹא יִקְנוּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה.
י. מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתוּב בָּהּ קִנְיָן, בֵּין הָיְתָה בְּמִקְצָת נְכָסָיו בֵּין הָיְתָה בְּכָל נְכָסָיו – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא לֹא גָּמַר [=רוצה] לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר; וְהוֹאִיל וּמַתָּנָה זוֹ לֹא תִּקְנֶה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה* – אֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה, וַהֲרֵי הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה.
יא. וְאִם קָנוּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחַ הַמְקַבֵּל, כְּגוֹן שֶׁכָּתוּב בָּהּ: 'וְקָנִינוּ מִמֶּנּוּ מוּסָף [=בנוסף] עַל מַתָּנָה זוֹ' – הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת.
יב. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'כִּתְבוּ [שטר קניין] וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי', וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ לוֹ – אֵין כּוֹתְבִין וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ; שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה.
יג. וְאִם אָמַר 'כִּתְבוּ' כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחַ הַמְקַבֵּל, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי, וְאַף כִּתְבוּ וַחֲתֹמוּ וּתְנוּ לוֹ' – הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לְאַחַר מִיתָה.
יד. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו מַתָּנָה סְתָם*, וְלֹא שִׁיֵּר כְּלוּם – אִם עָמַד [=החלים], חוֹזֵר, וַאֲפִלּוּ קָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ, בֵּין שֶׁהִקְנָה כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד, בֵּין שֶׁכְּתָבָן לִשְׁנַיִם; שֶׁאֹמֶדֶן דַּעְתּוֹ הוּא, שֶׁלֹּא נָתַן כָּל הַכֹּל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁיָּמוּת, וְהוֹאִיל וְלֹא מֵת, חוֹזֵר.
טו. שִׁיֵּר כְּלוֹם [=משהו] לְעַצְמוֹ, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה בְּמִקְצָת, וּסְתָמָהּ כְּמַתְּנַת בָּרִיא שֶׁקּוֹנָה מִזְּמַן הַכְּתִיבָה. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר, וְהוּא שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ; שֶׁמַּתְּנַת שְׁכִיב מְרַע בְּמִקְצָת צְרִיכָה קִנְיָן, בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנָּתַן סְתָם; שֶׁהֲרֵי אָנוּ אוֹמְדִין דַּעְתוֹ וְאוֹמְרִין: 'הוֹאִיל וְשִׁיֵּר*, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַקְנוֹת לוֹ מֵחַיִּים כְּמַתְּנַת בָּרִיא'.
יז. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ הַמִּקְצָת בְּפֵרוּשׁ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, אֵינוֹ צָרִיךְ קִנְיָן, וְאִם עָמַד – חוֹזֵר; וְאִם לֹא עָמַד, קָנָה זֶה הַמִּקְצָת. וְאִם הָיָה בָּהּ קִנְיָן, לֹא קָנָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְיַפֶּה כֹּחוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יח. אַל תִּטְעֶה בִּשְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו, וּפֵרַשׁ שֶׁנָּתַן הַכֹּל מֵעַכְשָׁו וְהִקְנָה מֵחַיִּים*, שֶׁאֵין זוֹ מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, אֶלָּא כִּשְׁאָר כָּל מַתְּנוֹת הַבְּרִיאִים; שֶׁאִם הִגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיַד הַמְקַבֵּל, אוֹ שֶׁקָּנוּ מִיַּד הַנּוֹתֵן – קָנָה הַכֹּל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
יט. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע, וְכָתַב בָּהּ: 'בַּחַיִּים וּבַמָּוֶת', אוֹ: 'מֵחַיִּים וּבַמָּוֶת', בֵּין בַּכֹּל בֵּין בְּמִקְצָת – הוֹאִיל וְכָתוּב בָּהּ 'וּבַמָּוֶת', הֲרֵי זוֹ מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע; שֶׁזֶּה שֶׁכָּתַב בָּהּ 'וּבַמָּוֶת', שֶׁלֹּא יִקְנֶה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה; וְזֶה שֶׁכָּתַב בָּהּ 'בַּחַיִּים', סִימָן לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ שֶׁיִּחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.
כ. שְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן הַנְּכָסִים, שֶׁהַדָּבָר גָּלוּי שֶׁהֵן כָּל נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ – הֲרֵי זוֹ כְּמַתָּנָה בְּמִקְצָת; וְאִם עָמַד, אֵינוֹ חוֹזֵר, מִפְּנֵי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. וְחוֹשְׁשִׁין אָנוּ, שֶׁמָּא נִשְׁאֲרוּ לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים בִּמְדִינַת הַיָּם, עַד שֶׁיֹּאמַר: 'כָּל נְכָסַי, שֶׁהֵן אֵלּוּ', אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מֻחְזָק [=ידוע בבירור] שֶׁאֵין לוֹ נְכָסִים אֶלָּא אֵלּוּ; וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מַתָּנָה בַּכֹּל.
כא. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, רוֹאִין: אִם כִּמְחַלֵּק כְּתָבָם [ולא התכוון לשייר] – אִם מֵת, קָנוּ כֻּלָּן; עָמַד, חוֹזֵר בְּכֻלָּן*. וְאִם כְּנִמְלָךְ אַחַר שֶׁשִּׁיֵּר, וְחָזַר וְכָתַב, וְחָזַר וְכָתַב, וְקָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד [=התכוון לשייר והתחרט וחילק הכל] – מֵת, קָנוּ כֻּלָּן; עָמַד, אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא בָּאַחֲרוֹן, שֶׁהֲרֵי נָתַן לוֹ כָּל נְכָסָיו הַנִּשְׁאָרִים.
כב. הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, וְעָמַד – חוֹזֵר בַּנְּכָסִים, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בָּעֶבֶד; שֶׁהֲרֵי יָצָא עָלָיו שֵׁם בֶּן חוֹרִין.
כג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה מֵחֲמַת מִיתָה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ נוֹטָה שֶׁהוּא מֵת וַדַּאי, וְנִכָּר [=מובן] דָּבָר זֶה מִכְּלַל דְּבָרָיו – אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּמִקְצָת – אִם עָמַד, חוֹזֵר.
כד. וְהַמְפָרֵשׁ [=המפליג] לַיָּם, וְהַיּוֹצֵא בַּשַּׁיָּרָה [למדבר], וְהַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר [=מובל לגרדום], וְהַמְסֻכָּן, וְהוּא שֶׁקָּפַץ עָלָיו הַחֳלִי וְהִכְבִּיד עָלָיו חָלְיוֹ – כָּל אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן, כִּמְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה הוּא*, וַהֲרֵי דְּבָרָיו כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין, וּמְקַיְּמִין אוֹתָן אִם מֵת; וְאִם נִצַּל וְעָמַד – אֲפִלּוּ קָנוּ מִיָּדוֹ בְּמִקְצָת, חוֹזֵר כְּדִין כָּל מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה.
כה. שְׁכִיב מְרַע שֶׁנִּתְרַפָּא מֵחֳלִי זֶה וְנֶחֱלָה [=נרפא, ונחלה במחלה אחרת] – אִם לֹא עָמַד וְלֹא הָלַךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ בַּשּׁוּק*, מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה.
כו. עָמַד בֵּין הַחֳלִי שֶׁצִּוָּה בּוֹ וּבֵין הַחֳלִי שֶׁמֵּת מִמֶּנּוּ, וְהָלַךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ – אוֹמְדִין אוֹתוֹ עַל פִּי רוֹפְאִים: אִם מֵחֲמַת חֳלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת; וְאִם לָאו, אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. וְאִם הָלַךְ בַּשּׁוּק בְּלֹא מִשְׁעֶנֶת – אֵינוֹ צָרִיךְ אֹמֶד, אֶלָּא בָּטְלוּ מַתְּנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת.
כז. מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ שֶׁמִּתּוֹךְ חֳלִי זֶה שֶׁצִּוָּה בּוֹ מֵת*, וְאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין לִשְׁאֹל לָהֶם – אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי זֶה הַמְצַוֶּה מֵת, הֲרֵי הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה; שֶׁאֵין מִיתָתוֹ רְאָיָה, שֶׁמָּא עָמַד מֵחֳלִי שֶׁנָּתַן בּוֹ הַמַּתָּנָה וְאַחַר כָּךְ חָלָה חֳלִי אַחֵר וּמֵת. לְפִיכָךְ, הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁמִּתּוֹךְ הַחֳלִי שֶׁנָּתַן בּוֹ מַתָּנָה זוֹ מֵת.
פֶּרֶק ט
המשך דיני מתנת הנוטה למות
א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה וְאָמַר: 'לֹא תְּגַלּוּ מַתָּנָה זוֹ, וְלֹא תּוֹדִיעוּ בָּהּ אָדָם אֶלָּא לְאַחַר מוֹתִי' [=מותי] – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה קַיֶּמֶת, וְאֵינָהּ מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת; שֶׁבְּעֵת שֶׁנִּקְנֵית, שֶׁהוּא אַחַר מוֹתוֹ, הֲרֵי אָמַר: 'גַּלּוּ אוֹתָהּ'.
ב. מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר: 'גַּלּוּ אֶת הַמַּתָּנָה'; אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּתוּבָה סְתָם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מְסֻתֶּרֶת הִיא.
ג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'יִטֹּל פְּלוֹנִי נְכָסַי' אוֹ 'מִקְצָת נְכָסַי', אוֹ 'יַחֲזִיק', אוֹ 'יִזְכֶּה', אוֹ 'יִקְנֶה' – הֲרֵי זֶה קָנָה. וְכֵן אִם אָמַר: 'יַחְסִין' [=לשון ירושה בארמית] אוֹ 'יִירַשׁ' עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיָרְשׁוֹ, הֲרֵי זֶה קָנָה.
ד. 'יִהְיֶה פְּלוֹנִי בָּהֶן', 'יַעֲמֹד בָּהֶן', 'יִשָּׁעֵן בָּהֶן' – לֹא קָנָה.
ה. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר – אִם אֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, נוֹטְלָן מִשּׁוּם מַתָּנָה; וְאִם רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, נוֹטְלָן מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה הַיּוֹרֵשׁ הַזֶּה אֶחָד מִבְּנוֹתָיו, אוֹ אֶחָד מִכְּלַל בְּנֵי בָנָיו, אוֹ אֶחָד מִכְּלַל אֶחָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יוֹרְשִׁין. אֲבָל אִם כְּתָבָן לְאֶחָד מִבָּנָיו, לֹא עֲשָׂאוֹ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. מִי שֶׁאָמְרוּ לוֹ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: 'נְכָסֶיךָ לְמִי הֵן? שֶׁמָּא לִפְלוֹנִי?' וְאָמַר לָהֶן: 'וּלְמִי אֶלָּא לִפְלוֹנִי?' – רוֹאִין: אִם רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, נוֹטְלָן מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה; וְאִם לָאו, נוֹטְלָן מִשּׁוּם מַתָּנָה.
ז. גֵּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה* – הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹרְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ נְכָסָיו בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, לֹא כָּל נְכָסָיו וְלֹא מִקְצָתָן; שֶׁלְּשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּמַתָּנָה, לְגַבֵּי יוֹרֵשׁ – אֶחָד הוּא. וְאִם תֹּאמַר יִקְנֶה, נִמְצָא זֶה כְּאִלּוּ יָרַשׁ אָבִיו;
ח. לְפִיכָךְ, אִם נָתַן לְגֵר מִשְּׁאָר הַגֵּרִים, מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ט. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהוֹדָה: 'שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִפְלוֹנִי [ממון] אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ, תְּנוּהוּ לוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'כְּלִי פְלוֹנִי הוּא פִּקָּדוֹן בְּיָדִי לִפְלוֹנִי, תְּנוּהוּ לוֹ', 'חֲצַר פְּלוֹנִית שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא', 'חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי אֵינוֹ שֶׁלִּי, שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא' – בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הוֹדָאָתוֹ הוֹדָאָה. וַאֲפִלּוּ הוֹדָה הַגֵּר לִבְנוֹ שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, דְּבָרָיו קַיָּמִין; אֲפִלּוּ הוֹדָה שְׁכִיב מְרַע לְגוֹי, נוֹתְנִין לוֹ.
י. אֲבָל שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה לִתֵּן לְגוֹי מַתָּנָה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁצִּוָּה לַעֲבֹר עֲבֵרָה בִּנְכָסָיו.
יא. אָמַר: 'פְּלוֹנִי עַבְדִּי עֲשׂוּ אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין'*, אוֹ שֶׁאָמַר: 'עָשִׂיתִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין', אוֹ: 'הֲרֵי הוּא בֶּן חוֹרִין' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין, וּמְשַׁחְרְרִין אוֹתוֹ; שֶׁהָעֶבֶד יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצָת מִצְוֹת.
יב. אָמַר: 'פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ' – עוֹשִׂין לָהּ, וְאֵינָהּ עוֹבֶדֶת אֶלָּא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַיְּדוּעוֹת לַעֲבָדִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
יג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר, וְאָמַר הַלָּה: 'אֵינִי רוֹצֶה בָּהֶן' – לֹא קָנָה.
יד. שָׁתַק, וְאַחַר כָּךְ צָוַח [שאינו רוצה לקבל המתנה] – קָנָה; שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין; וְכֵיוָן שֶׁשָּׁתַק, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
טו. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב לָזֶה, וְחָזַר וְכָתַב לְאַחֵר – הָאַחֲרוֹן קָנָה; שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַחֲזֹר עַד שֶׁיָּמוּת – בֵּין בַּכֹּל בֵּין בְּמִקְצָת [מהמתנה], בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר*. וַאֲפִלּוּ כָּתַב וְזִכָּה לָרִאשׁוֹן, וְכָתַב וְזִכָּה לָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן קָנָה; שֶׁכְּשֶׁזִּכָּה שְׁכִיב מְרַע, עֲדַיִן מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא.
טז. אֲבָל שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב וְזִכָּה, וְקָנוּ מִיָּדוֹ – אֵין לְאַחַר קִנְיָן כְּלוּם; וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר – לֹא לְאַחֵר וְלֹא לְעַצְמוֹ, בֵּין שֶׁנָּתַן הַכֹּל בֵּין שֶׁנָּתַן מִקְצָת.
יז. שְׁכִיב מְרַע שֶׁחָזַר בְּמִקְצָת, חָזַר בַּכֹּל. כֵּיצַד? נָתַן כָּל נְכָסָיו לָרִאשׁוֹן, וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ, וְחָזַר וְנָתַן מִקְצָתָן לְאַחֵר, וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ – הַשֵּׁנִי קָנָה; אֲבָל הָרִאשׁוֹן לֹא קָנָה כְּלוּם, בֵּין שֶׁעָמַד בֵּין שֶׁמֵּת.
יח. נָתַן מִקְצָת נְכָסָיו וְקָנוּ מִיָּדוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן אֶת כֻּלָּן לְאַחֵר וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ – אִם מֵת – קָנָה הָרִאשׁוֹן הַמִּקְצָת, וְהָאַחֲרוֹן אֶת הַשְּׁאָר; וְאִם עָמַד – רִאשׁוֹן קָנָה*, אַחֲרוֹן לֹא קָנָה.
יט. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְלֹא שִׁיֵּר כְּלוּם, אוֹ הִפְקִירָן, אוֹ חִלְּקָן לַעֲנִיִּים – אִם עָמַד, חוֹזֵר בְּכֻלָּא.
כ. מָכַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע, מִמְכָּרוֹ קַיָּם כִּבְרִיא.
כא. מָכַר כָּל נְכָסָיו – אִם הַמָּעוֹת עַצְמָן קַיָּמוֹת – אִם עָמַד, חוֹזֵר; וְאִם הוֹצִיא הַמָּעוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר.
כב. מַתָּנָה שֶׁהִיא סְתָם, וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהּ [אם] שֶׁהָיָה בָּרִיא כְּשֶׁנָּתַן אוֹ שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע – הוּא אוֹמֵר: 'שְׁכִיב מְרַע הָיִיתִי, וַהֲרֵי עָמַדְתִּי וְאֶחֱזֹר בְּמַתְּנָתִי', וְהַמְקַבֵּל מַתָּנָה אוֹמֵר: 'בָּרִיא הָיָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר' – עַל הַמְקַבֵּל לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא שְׁכִיב מְרַע הָיָה.
לֹא מָצָא רְאָיָה – יִשָּׁבַע הַנּוֹתֵן* שְׁבוּעַת הֶסֵּת [מדרבנן] וְיִפָּטֵר, וְתַעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת הַנּוֹתֵן.
כג. אֲבָל אִם הָיוּ מִטַּלְטְלִין בְּיַד הַמְקַבֵּל – מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר 'שֶׁלִּי הֵן', יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁבָּרִיא הָיָה כְּשֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה זוֹ [וישארו ברשותו].
כד. מִי שֶׁמֵּת, וְנִמְצֵאת מַתָּנָה קְשׁוּרָה לוֹ עַל יְרֵכוֹ* – אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּעֵדִים, וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחַ אֵלּוּ שֶׁנָּתַן לָהֶם – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם; שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כְּתָבָהּ וְנִמְלַךְ*.
כה. וְאִם זִכָּה בָּהּ לְאַחֵר, בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין – כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּהּ קַיָּמִין כְּכָל מַתְּנוֹת שְׁכִיב מְרַע.
כו. וְכֵן מִי שֶׁכָּתַב שְׁטַר חוֹב עַל עַצְמוֹ בְּשֵׁם אַחֵר [=לאחר שחייב], אוֹ בְּשֵׁם בְּנוֹ מִבָּנָיו, אוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְנָתַן הַשְּׁטָר עַל יַד שְׁלִישׁ וְאָמַר לוֹ: 'יִהְיֶה זֶה אֶצְלְךָ', וְלֹא פֵּרַשׁ לוֹ כְּלוּם, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'הַנַּח עַד שֶׁאֹמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה', וָמֵת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.
פרק י
המשך דיני מתנת הנוטה למות
א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי', וָמֵת – יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה; שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע, כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין הֵן; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עַל מְנָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָבוּר [-במקום כלשהו טמון] הוּא אוֹמֵר.
ב. וְכֵן שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'הַלְוָאָה אוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי, תְּנוּ אוֹתָהּ לִפְלוֹנִי' - דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן אִם אָמַר: 'תְּנוּ שְׁטַר [חוב שחייב לי] פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי', זָכָה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשְּׁטָר, וּכְאִלּוּ כָּתַב וּמָסַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ הַשְּׁטָר; וְאֵין הַיּוֹרֵשׁ יָכוֹל לִמְחֹל שְׁטָר זֶה, שֶׁנִּתַּן בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. וּמִפְּנֵי מָה הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵרוֹ – חָזַר הַיּוֹרֵשׁ וּמְחָלוֹ, מָחוּל, וּשְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן שְׁטַר חוֹב, אֵין הַיּוֹרֵשׁ יָכוֹל לִמְחֹל? מִפְּנֵי שֶׁקִּנְיַן הָרְאָיָה שֶׁבַּשְּׁטָר, מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ, הַיּוֹרֵשׁ, עֲדַיִן זֶה הַשְּׁטָר שֶׁלּוֹ הוּא מִן הַתּוֹרָה וּמוֹחֲלוֹ; וּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם, עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁל תּוֹרָה, וּכְאִלּוּ קָנָה מָמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר מִן הַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ לְיָדוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר לַיּוֹרֵשׁ בּוֹ קִנְיָן, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מוֹחֵל.
ג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי' - אִם אָמַר 'תְּנוּ', נוֹתְנִין; לֹא אָמַר 'תְּנוּ', אֵין נוֹתְנִין, שֶׁמָּא לֹא אָמַר 'מָנֶה יֵשׁ לִפְלוֹנִי בְּיָדִי', אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עַל יוֹרְשָׁיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מָמוֹן.
ד. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר דָּבָר זֶה דֶּרֶךְ הוֹדָאָה, וְלֹא הָיָה שָׁם חֲשַׁשׁ עָרְמָה - נוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר 'תְּנוּ'.
ה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, רָאוּ אֶת אֲבִיהֶן שֶׁהִטְמִין מָעוֹת בַּשָּׂדֶה תֵּבָה וּמִגְדָּל [-ארון], וְאָמַר: 'שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן', 'שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן' - אִם כִּמְסַדֵּר דְּבָרָיו לָהֶן, הֲרֵי דְּבָרָיו קַיָּמִין; אִם כִּמְעָרִים, לֹא אָמַר כְּלוּם.
ו. וְכֵן אִם בָּא אֶחָד וְאָמַר לָהֶן: 'אֲנִי רָאִיתִי אֶת אֲבִיכֶם שֶׁהִטְמִין מָעוֹת בַּשָּׂדֶה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְאָמַר שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן, שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן' – אִם הָיוּ טְמוּנִין בַּבַּיִת, לֹא אָמַר כְּלוּם; בַּשָּׂדֶה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁאִלּוּ יָכוֹל לִטְּלָן, דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְאִם לָאו, לֹא אָמַר כְּלוּם.
ז. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָעוֹת שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו, וְלֹא יָדַע הֵיכָן הֶחְבִּיאָן, וְאָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם: 'כָּךְ וְכָךְ הֵן, וּבִמְקוֹם פְּלוֹנִי הֵן, וְשֶׁל פְּלוֹנִי הֵן, אוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן', וּמְצָאָן בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ, וּכְמִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ – זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: 'דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת - לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין' [ואינו חייב להחזירם].
ח. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהוֹדָה שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי בְּיָדוֹ מָנֶה, וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'חָזַר וְאָמַר לָנוּ אָבִינוּ: פְּרַעְתִּיו' - נֶאֱמָנִין, וְנִשְׁבָּעִין עַל זֶה שְׁבוּעַת הֶסֵּת.
ט. אָמַר 'תְּנוּ', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'חָזַר וְאָמַר לָנוּ אַבָּא: פְּרַעְתִּיו' - אֵין נֶאֱמָנִין.
י. אָמַר: 'מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'נָתַנּוּ' - אֵין נֶאֱמָנִין; שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר 'תְּנוּ', וּמִנַּיִן יָדְעוּ שֶׁחַיָּבִין לִתֵּן?
יא. אָמַר: 'תְּנוּ', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'נָתַנּוּ' – נֶאֱמָנִין, וְנִשְׁבָּעִין הֶסֵּת שֶׁנָּתְנוּ.
יב. שְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן מָנֶה לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ: 'הוֹלֵךְ מָנֶה זוֹ לִפְלוֹנִי', הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת - אִם קַיָּם הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ הַשְּׁכִיב מְרַע, יִתְּנוּ לְיוֹרְשֵׁי מִי שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ; שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע, כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין הֵן. וְאִם לֹא הָיָה קַיָּם, יַחֲזִירוּ לְיוֹרְשֵׁי הַמְשַׁלֵּחַ; שֶׁאֵין קִנְיָן לְמֵת.
יג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת זוּז לִפְלוֹנִי, וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז לִפְלוֹנִי' - אֵין אוֹמְרִין: 'כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר זָכָה' [אלא זמנם שווה]. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הִנִּיחַ תְּשַׁע מֵאוֹת - חוֹלְקִין הַנִּמְצָא לְפִי [ערך] מַה שֶּׁכָּתַב לָהֶן [כדלהלן שמשלמים ד"ע]. וְאִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב - גּוֹבֶה מִכֻּלָּן, מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי [ערך] מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ. כֵּיצַד? הָיָה הַחוֹב אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים - בַּעַל הַמָּאתַיִם נוֹתֵן מֵאָה, וּבַעַל הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, וּבַעַל הָאַרְבַּע מֵאוֹת נוֹתֵן מָאתַיִם.
יד. אֲבָל אִם אָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו אַרְבַּע מֵאוֹת לִפְלוֹנִי' - כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר זָכָה. לְפִיכָךְ, אִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב, גּוֹבֶה מִן הָאַחֲרוֹן; אֵין לוֹ, גּוֹבֶה מִשֶּׁלְּפָנָיו; אֵין לוֹ, גּוֹבֶה מִשֶּׁלִּפְנֵי פָנָיו.
טו. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'יָדוּר פְּלוֹנִי בְּבַיִת זֶה', 'יֹאכַל פְּלוֹנִי פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה' - לֹא אָמַר כְּלוּם; שֶׁלֹּא הִקְנָה לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, שֶׁהַדִּירָה וְהָאֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הֲרֵי הֵן כִּדְבָרִים וּכְשֶׁנָּה שֶׁאֵינָן נִקְנִין. אֲבָל אִם אָמַר: 'תְּנוּ בַּיִת זֶה לִפְלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיָּדוּר בּוֹ עַד זְמַן פְּלוֹנִי', אוֹ: 'תְּנוּ דֶּקֶל זֶה לִפְלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל פֵּרוֹתָיו' - דְּבָרָיו קַיָּמִין; שֶׁהֲרֵי הִקְנָה לָהֶן הַגּוּף לַפֵּרוֹת, וְהַגּוּף דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.