כַאֲׁשֶר בִּקֵׁש אַבְרָהָם אָבִינ ו לִקְנֹות מֵעֶפְרֹון הַחִּתִי אֶת מְעָרַת הַּמַכְּפֵלָה, לְׁשֵם קְבּורַת שָרָה, הִּצִיעַ עֶפְרֹון קֵׁש לָתֵת ל ו אֹות ה בְמַּתָנָה. יֹותֵר מִּזֶה, אַבְרָהָם גַם הָיָה יָכֹול לָקַחַת אֶת הַּשָׂדֶה מִּצַד הַּדִין, כֵיוָן שֶּכָל הָאָרֶץ כְבָר נִּתְנָה ל ו מֵאֵת הַּשֵׁם, כְהַבְטָחַת הַּשֵׁם "לְזַרְע ך אֶּתֵן אֶת הָאָרֶץ הַּזֹאת". אֲבָל בְכָל זֹאת הִתְע אַבְרָהָם לְׁשַּלֵם אֶת מְחִיר ה הַּמָלֵא שֶל הַּשָׂדֶה, וְאָמַר "בְכֶסֶף מָלֵא יִּתְנֶּנָה לִי", וכְפִי שֶּמְפָר ש רַׁשִ"י: "אֲׁשַּלֵם כָל שָוְיָּה"!
רַׁשִ"י מֵבִיא דֻגְמָה נֹוסֶפֶת מִּדָוִד הַּמֶלְֶך:
ך לְאַחַר שֶּדָוִד כָב ש אֶת יְרּוׁשָלַיִם וְרָצָה לְהָכִין אֶת מְקֹום הַּמִקְּדָׁש, הּוא קָנָה אֹות ו מֵאֲרַוְנָה הַּיְבּוסִי "בְכֶסֶף מָלֵא". אָמְנָם יִׂשְרָאֵל כְבָר כָב שּו אֶת הַּמָקֹום וְזָכ ו בֹו, וַאֲרַוְנָה אַף רָצָה לָתֵת ל ו אֶת הַּגֹרֶן בְמַּתָנָה, א בְכָל זֹאת דָוִד סֵרֵב, וְנִּמֵק זֹאת בְאָמְרֹו: "כִי לא אֶּשָׂא אֲׁשֶר ל ך לַה', וְהַעֲלֹות עֹולָה חִּנָם" – הּוא לא הִסְּכִים לְקַּבֵל חִּנָם אֶת מְקֹום הַּמִקְּדָׁש, אֶּלָא עָמַד עַל כְָך שֶּיְׁשַּלֵם אֶת מְחִיר ו הַּמָלֵא שֶל הַּשֶׁטַח.
הַּסִּבָה לְהִתְעַּקְׁשּותָם שֶל אַבְרָהָם וְדָוִד עַל קְנִּיַת הַּשֶׁטַח "בְכֶסֶף מָלֵא", הִיא כְדֵי לְנַּתֵק כָל שַּיָכּות בֵין הַּקַרְקַע לְבֵין בְעָלֶיהָ הַּקֹודְמִים. א לּו הָי ו מַסְּכִימִים לְקַּבֵל אֶת הַּשֶׁטַח בְמַּתָנָה, עֲדַיִן הָי ו שְמֹותֵיהֶם שֶל עֶפְרֹון הַחִּתִי וְׁשֶל אֲרַוְנָה הַּיְבּוסִי נִקְרָאִים עַל הַּמָקֹום, כְמִי שֶּנָתְנ ו אֹות ו בְמַּתָנָה. לְעֻּמַת זֹאת, בִקְנִּיַת הַּקַרְקַע "בְכֶסֶף מָלֵא", סֻּלְקָה כָל זִּקָה שֶל הַּבְעָלִים הַּקֹודְמִים, וְֹלא נִׁשְאֲרָה שּום שַּיָכּות בֵינֵיהֶם לְבֵין הַּקַרְקַע.
י ש כָאן עִּקָרֹון יְסֹודִי בַעֲבֹודַת הַּשֵׁם: הָעֲבֹודָה הָרּוחָנִית שֶל יְהּודִי אָסּור ל ה שֶּתִהְיֶה בִבְחִינַת 'חִּנָם', אֶּלָא הִיא צְרִיכָה לִהְיֹות "בְכֶסֶף מָלֵא". כְפִי שֶּנֶאֱמַר בַּזֹהַר, שֶרַק בַ"סִטְרָא אַחְרָא" (–הַּצַד הָאַחֵר) י ש דְבָרִים בְחִּנָם, כְפִי שֶאָמְר ו יִׂשְרָאֵל "זָכַרְנ ו אֶת הַּדָגָה אֲׁשֶר נֹאכַל בְמִצְרַיִם חִּנָם" – וְא לּו בְצַד הַּקְדֻּשָׁה נִדְרָׁשִים עָמָל וִיגִיעָה, וְרַק אָז זֹוכִים לְהַׁשְרָאַת הָאֹור הָאֱלֹוקִי.
תַפְקִיד ו שֶל יְהּודִי הּוא 'לִקְנֹות' אֶת עִנְיְנֵי הָעֹולָם ולְהַעֲבִירָם לַּבַעֲלּות הַּבִלְעָדִית שֶל הַּקְדֻּשָׁה. מְלַּמְדִים אֹותָנ ו אַבְרָהָם אָבִינ ו וְדָוִד הַּמֶלְֶך, שֶּקִנְיָן זֶה נַעֲׂשֶה דַוְקָא עַל יְדֵי תַׁשְלּום 'כֶסֶף מָלֵא' – מ תֹוְך עֲבֹודָה וִיגִיעָה – וְֹלא בְחִּנָם.
יֹותֵר מִּזֶה: יָכֹול אָדָם לֹומַר לְעַצְמֹו, י ש לִי בָר וְך הַּשֵׁם כִׁשְרֹונֹות טֹובִים, הַּיֵצֶר הָרַע אֵינ ו מַפְרִיעַ לִי כָל כְָך, וְלָכֵן כָל עִנְיַן הָעֲבֹודָה הּוא מִּמֶּנִי וָהָלְאָה, אֲנִי לא צָרִי ך לְהִתְיַּגֵעַ...
מְלַּמֶדֶת אֹותָנ ו הַּפָרָׁשָה, שֶּגַם דְבָרִים שֶאֶפְׁשָר לְהַּשִׂיגָם בְחִּנָם, עָלֵינ ו לְהַׁשְקִיעַ בָהֶם עָמָל וִיגִיעָה, כְדֵי שֶהֵם אָכֵן יִהְי ו שֶּלָנ ו בִמְלֹוא הַּמִּדָה, וְאָז י ש לָהֶם קִּיּום אֲמִּתִי וְנִצְחִי.
כַאֲׁשֶר יְהּודִי 'קֹונֶה' אֶת עִנְיְנֵי הָעֹולָם "בְכֶסֶף מָלֵא", הּוא מֹוצִיא אֹותָם לְגַמְרֵי מֵרְׁשּות הַּסִטְרָא אַחְרָא וְעֹוׂשֶה מֵהֶם 'דִירָה' ל ו יִתְּבָרְֵך, וְעַל יְדֵי כְָך הּוא מַּגִיעַ לְכָל הַּגִּלּויִים הָעֶלְיֹונִים.
(מעובד על פי לקוטי שיחות כרך י, עמוד 60 ואילך, ועוד. מתוך 'נשמתא דאורייתא')