עוזי קפלון
אִישׁ הֲלָכָה הָיָה הָרַב צֶנְעָנִי וְזָכַר הֵיטֵב: גַּם סָפֵק פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה כִּמְעַט אֶת כָּל הַמִּצְווֹת. עַל כֵּן נִשְׁמַע לְהוֹרָאוֹת כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן וּמִהֵר וְיָצָא אֶל הַדֶּלֶת עִם אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית. שָׁם חָסַם אוֹתוֹ בְּגוּפוֹ הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ אֶזְרָחִית. "אָסוּר שֶׁהָעֲרָבִי יִרְאֶה אוֹתְךָ!", הִסְבִּיר לָרַב הַמֻּפְתָּע, "אֲנִי אַסְתִּיר אוֹתְךָ". וְאָכֵן, מַר אַמְנוֹן הָלַךְ עִם הָרַב, פָּנִים אֶל פָּנִים, צַעַד אַחַר צַעַד, מַסְתִּיר אוֹתוֹ כָּל הָעֵת, עַד שֶׁהוֹשִׁיבוֹ בְּצַד הַבִּנְיָן, בְּפִנָּה מֻסְתֶּרֶת.
"אֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּל מַה שֶׁקָּרָה", פָּתַח מַר אַמְנוֹן, שֶׁחָשׁ צֹרֶךְ לְהַרְגִּיעַ מְעַט אֶת הָרַב הֶהָמוּם, "אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁבְּעֶזְרַת הַשֵּׁם נִצַּלְתָּ מִפְּגִיעָה וַדָּאִית מִיָּדָיו שֶׁל מְחַבֵּל... כֵּן, כֵּן!", הִמְשִׁיךְ מַר אַמְנוֹן, לְמַרְאֵה הַבָּעַת חֹסֶר הָאֵמוּן. "אָמְנָם הַמְּחַבֵּל חִפֵּשׂ מִישֶׁהוּ אַחֵר, לֹא אוֹתְךָ, אֲבָל הוּא הִטְעָה לַחְשֹׁב שֶׁהָאִישׁ שֶׁאוֹתוֹ הוּא מְחַפֵּשׂ הִנּוֹ הָרַב שֶׁל מוֹצָא תַּחְתִּית... אָז! יִפִּי! הִגִּיעַ הַחַבְלָן. אָנָּא, כְּבוֹד הָרַב, אַל יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, תּוֹדָה!". וּמַר אַמְנוֹן רָץ לְהַנְחוֹת אֶת הַחַבְלָן בִּמְשִׂימָתוֹ.
מָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעַת הַכֹּל כַּאֲשֶׁר בְּתֹם חָמֵשׁ דַּקּוֹת שֶׁל מֶתַח וְהַמְתָּנָה לְפִיצוּץ הַמְּבֻקָּר מִתּוֹךְ הַדִּירָה, הוֹפִיעַ הַחַבְלָן בַּחַלּוֹן וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ רָחָב גָּדוֹל. "הִנֵּה מִטְעַן הַחֲבָלָה הַמְּסֻכָּן", הִכְרִיז וְשָׁלַף אֶת מַה שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַחֲבִילָה – שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לֶחֶם אָנְגֶ'ל. לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר...
בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל צְחוֹק שֶׁבָּקַע מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית: "זֶהוּ! רְאִיתֶם? מַגִּיעַ לוֹ, לָרַב הַזֶּה... מָה הוּא חָשַׁב, שֶׁאֲנִי אֶשְׁתֹּק לוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא לֹא מָכַר לִי אֶת הֶחָמֵץ בְּפֶסַח שְׁנָתַיִם? מָה פִּתְאוֹם! סַעִיד יוֹדֵעַ מָה הֲכִי כּוֹאֵב לַיְּהוּדִים בְּפֶסַח – לֶחֶם! יוֹתֵר גָּרוּעַ מִשְּׁבִילָם מִפְּצָצָה! עַכְשָׁו אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַחְזִיר אוֹתִי לַכֶּלֶא, הָעִקָּר שֶׁהָרַב הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לַגֵּיהִנּוֹם פַּעֲמַיִם, בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת שְׁתֵּי לֶחֶם שָׁלֵם בְּפֶסַח שְׁנָתַיִם!".
מַר אַמְנוֹן הֵבִין רִאשׁוֹן אֶת פֵּשֶׁר שִׂמְחָתוֹ שֶׁל סַעִיד, וּבְקֹשִׁי עָצַר אֶת צְחוֹקוֹ מִלְּהִתְפָּרֵץ. גַּם מַר אַמְנוֹן – לַמְרוֹת דְּמוּתוֹ הַטְּעוּנָה שִׁפּוּר בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת – יָדַע אֶת אֲשֶׁר יֵדַע כָּל יֶלֶד, שֶׁבְּפֶסַח שֵׁנִי אֵין שׁוּם בְּעָיָה עִם חָמֵץ! "מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. אֲבָל הָעִקָּר שֶׁסַּעִיד בָּטוּחַ שֶׁהוּא נָקַם בָּרַב אֶת נִקְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה... "טוֹב מְאוֹד!", לָחַשׁ מַר אַמְנוֹן בְּחִיּוּךְ לְשַׂר עוֹזְרָיו, "כָּכָה יַרְגִּישׁ שֶׁנָּקַם בְּר' יִצְחָק וְיַעֲזֹב אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ... אוֹי לֹא! רַק זֶה חָסֵר עַכְשָׁו!".
מַמָּשׁ מוּל הַמְּכוֹנִית, לְנֶגֶד עֵינָיו הַבּוֹלְטוֹת שֶׁל סַעִיד שֶׁבִּפְנִים, הוֹפִיעַ וּבָא יֶלֶד חָמוּד וּבְיָדוֹ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, כְּרִיכָה! מָה שֶׁנִּקְרָא – סֶנְדְּוִיץ'! מַר אַמְנוֹן כְּבָר לָמַד שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל סַעִיד. הוּא מְסֻגָּל לְהָבִין פִּתְאוֹם שֶׁאִם יֶלֶד יְהוּדִי מְסֻגָּל לְהִסְתּוֹבֵב עִם כָּרִיךְ בָּרְחוֹב בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל 'פֶּסַח שְׁנָתַיִם', אָז אֵין כָּל־כָּךְ בְּעָיָה עִם חָמֵץ בְּיוֹם זֶה...
מַר אַמְנוֹן זִנֵּק קָדִימָה. "הֵי! יֶלֶד! מָה קָרָה לְךָ?!", הוּא צָעַק עָלָיו בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, כְּדֵי שֶׁגַּם סַעִיד יִשְׁמַע. "תִּזְרֹק אֶת זֶה מַהֵר מֵהַיָּדַיִם! פֶּסַח הַיּוֹם, שָׁכַחְתָּ?!".
הַמִּסְכֵּן הַקָּטָן, הוּא נִבְהַל כָּל־כָּךְ! הוּא לָטַשׁ עֵינַיִם נִדְהָמוֹת בָּאִישׁ הַמְּגֻדָּל הַצּוֹרֵחַ עָלָיו, שְׂפָתָיו הִתְעַוְּתוּ קַלּוֹת וּדְמָעוֹת הוֹפִיעוּ בְּעֵינָיו. אֲבָל מַר אַמְנוֹן הִפְנָה אֶת גַּבּוֹ רֶגַע לַמְּכוֹנִית וְלָחַשׁ לוֹ בִּמְהִירוּת: "אַל תִּבָּהֵל יֶלֶד, אֲנִי רַק עוֹשֶׂה הַצָּגָה... אַתָּה מֵבִין? אַתָּה עַכְשָׁו חֵלֶק מֵהַצָּגָה, אָז בְּבַקָּשָׁה, תַּמְשִׁיךְ לִבְכּוֹת וְתִתֵּן לִי אֶת הַסֶּנְדְּוִיץ' שֶׁלְּךָ מַהֵר. אֲנִי כְּבָר מַחְזִיר לְךָ אוֹתוֹ. בְּסֵדֶר?".
הַיֶּלֶד לֹא מַמָּשׁ קָלַט וּמַר אַמְנוֹן נִלְחַץ. "תַּקְשִׁיב, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַהַצָּגָה שֶׁלָּנוּ תַּכְנִיס אוֹתָנוּ לְסִפּוּר אֲמִתִּי! סִפּוּר שֶׁמּוֹפִיעַ בָּעִתּוֹן! אַתָּה רוֹצֶה? גַּם אַתָּה תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַסִּפּוּר!".
הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא