~ לקוטי דיבורים – בלה"ק ~
רשימה לחג הגאולה – י"ב-י"ג תמוז
ראוי היה לייחד פרק מיוחד לטיפוסו של אדם פשוט וכשר זה, אשר חי תקופה שלמה בליובאוויטש. הוא בא לשרת את הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הרב "צמח צדק" עוד טרם הולדת הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש עד חורף תרנ"ח.
במספר שנים יש לחשוב כי ששים ושבע שנים היה יוסף מרדכי בבית רבנו, ואם כי היה אדם פשוט, ומולקה בכמה חסרונות, אבל מה שראה בעיניו ושמע באזניו הוא רכוש גדול ועושר בלתי אפשרי להיכתב עלי גליון.
מדה אחת טובה היתה בו אשר היה מספר דברים כהוויתם, בעל זכרון נפלא היה, על כל דיבור ודיבור, מעשה, או מקרה, היה מזכיר שם המקום, הזמן, ושמות האנשים, הכל בדיוק גמור כאילו בו ביום היה הדבר ההוא.
עבודתו היתה שירות פשוטה להסיק התנורים ולנקות החדרים, אבל זה גרם לו אשר בכל עת היה בא בלי שום שאלה, ראה מה שראה ושמע מה שמדברים.
הרבה סבלתי מיוסף מרדכי זה בשתי השנים המרורות, אבל בגלל זאת הרבה, הרבה מאד שמעתי ממנו, הסיפורים קבועים במוחי וקלוטים בדמי ואדע נאמנה כי כנים המה ומדוייקים ביותר, אך אין המקום ואין הזמן גורמים לרושמם, ובטח יבוא עת בעזה"י.
* * *
פתאום יצא המשרת מענדל ויאמר לי כי אבא קורא אותי להיכנס אליו החדרה, אם כי לרגע התבלבלתי, אבל תיכף ומיד נרגעתי ואלך בשמחה גדולה.
באין אומר ודברים עמדתי אצל מיטת אבא, פניו הלבנות, עייפותו וחלישות כוחו דכאוני עד למאד, עד כי שמעתי קולו החלש שואל, יוסף יצחק, מה אתה עושה, האם אתה לומד, מה למדת במשך הזמן הזה, השמרת ללכת להתפלל בציבור.
בכל יום ויום – עניתי – הלכתי להתפלל בציבור ג' פעמים ביום, גם למדתי, אבל הזהירו אותי למעט בדיבור שלא להפריע מנוחתך, כל משך הימים לא נתנו לי להיכנס לחדרך, וירא אני שלא אגרום אשר ישלחוני מפה.
שחוק קל נראו על שפתי אבא, מעתה לא יעצרו בעדך מלהיכנס אלי, האם שתית תה! שואל אבא.
באתי בין המצרים, לדבר שקר מלבד שלא חפצתי הנה יראתי, הלא אבא חסיד וצדיק ויודע בודאי הכל, ואיך אשקר לפניו, להגיד את האמת גם כן לא חפצתי ואפשר כי בדברים הנוגעים אל הצדיקים בעצמם אין מגלים להם. בה ברגע נזכרתי במעשה מכירת יוסף שיצחק ידע והעלים מיעקב.
גמגמתי ולא ידעתי מה לענותו וכדבר בעתו, ברגע זה נכנסה כבוד אמי מורתי הרבנית תי' החדרה וכוס חלב בידה ותאמר כי הרופאים ציוו לשתות כשלוש כוסות בלילה זו עד השינה.
טוב ענה אבא עד כמה שיהיה אפשר אשתה, והעמיד את הכוס, ויוסף יצחק יגיש לי כאשר יתקרר במעט, ואשתה.
לשמע הדברים האלה נתרפאו כל תחלואי, עונג וקורת רוח עבר וחלף בכל גווי, אנכי אשרת את אבא, אנכי אשר זה כי"א שעות רצתי אל האהל, בכיתי בקשתי רחמים, עתה זכיתי לראות כי האלקים קיבל תפלתי, תפלת בן יחיד האוהב את אביו אהבה בלתי מוגבלת.
ובפנימיות לבבי נהנה הנני הנאה מרובה על אשר עוד לא טעמתי מאומה ומשמש את אבא מתוך תענית, מעיק לי ומתירא הנני שלא ישאל אבא עוד הפעם אם שתיתי תה, אבל קורת רוחי שהנני משמש את אבא מגרשת כל יראה.
וכפול עונגי כי הנני משמש את אבא מתוך תענית: ומה עשו הרשע שחפץ להרוג את אחיו התם יעקב אבינו, כששימש את אביו לבש בגדים יקרים, שלא האמין שמירתם רק לאמו, ומכל שכן אני בן חסיד וצדיק שראוי אני לבוא למדריגה זו לשמש את אבא מתוך תענית וטוהר לב.
מהיום ההוא והלאה הוכר שינוי גדול בבריאותו של אבא, ומיום ליום מתחזק כוחו עד כי בסוף השבוע הותר לו לשבת על כסא, ורוב היום הנני בחדרו של אבא על פי בקשתי, דבר שגרם לי עונג גדול.
בכ"ד טבת התיר לו הרופא ברודא אשר יכול הוא לצאת לחדר השני ולהגיד קדיש, כי כן היה מנהגו אשר בכ"ד טבת היה מגיד קדיש, גם ביום ההוא כתב חסידות (והוא המאמר מזמור שיר ליום השבת, שעליו כתוב, כתי"ק: נאמר בשבת יאצ"ט י"ג תשרי, ונכתב בכ"ד טבת).
מן העת ההיא והלאה הוכרו בי סימני גדלות, לאט לאט הנני עוזב מעשה נערות, עוזב הנני המשחק עם בני דודתי דבורה לאה, מתחיל הנני למאוס בחברתם, ומתקרב הנני אל החסיד ר' חנוך הענדל ז"ל אשר אבא מחבבו, ומפליג בשבח מדותיו הבאות מדרכי חסידות יסודיים.
החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי הוא לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתנו הרוממה, הן מצד אישיותו הפרטית והן מצד התיחסותו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן־בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו, ובע"ה עוד אשוב לדבר זה.
מצב משפחתנו, כבוד אמי זקנתי, דודי הרז"א, אבא, דודי הרמ"מ, אף כי כולם היו סמוכים על שולחנה של כבוד אמי זקנתי, אבל כל אחד היה גר בדירה מיוחדת ואם כי הוצאה אחת לכולם, אבל הכיס ריק הוא, כבר כלו כל העסקים ונשארו דודיי בעלי חוב גדולים ונשבר מטה לחמם, וגם זה יבוא בפרק מיוחד.
הדוחק שרר בבית בתוקף עוז, ואם כי האורחים מקרובינו הבאים בלתי מרגישים המה בזה, כי בית כבוד אמי זקנתי פתוח הוא לרווחה, והסדר הוא כרגיל, קרובים באים וקרובים נוסעים, אבל גרי הבית יודעים זאת היטב.
גם אני הבנתי כי המצב לא טוב הוא, רגיל הוא אבא לתת לי חמשה קאפ' עבור לימוד פרק משניות בעל־פה – ובכל יום הייתי מתלמד פרק אחד ורגילה היא כבוד אמי מורתי הרבנית תי' לתת לי חמשה קאפ' בכל יום, וזה זמן נכון אשר לא קבלתי, אנכי לא בקשתי, אבל אות גמור היה לי על המצב השורר.
מעת שהבריא אבא, סדר חדש נהיה בלימודי, אשר בכל שבוע ביום ה' אבא בא לחדר שוהה כשעה וחצי ויותר, ובוחן אותי בפני המלמד ר' ניסן במה שלמדתי במשך השבוע, ובכל יום בערב – אחרי גמירת זמן הלימוד בחדר – עלי לחזור לפני אבא את הפרק החדש אשר למדתי ביום ההוא, ואגב הייתי חוזר לפניו בעל־פה ממה שהנני בקי.
* * *