ב"ה וא"ו תשרי, ה'תשל"ו
ברוקלין נ.י.
אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בהמשך למכתב מיום ח"י אלול בקשר למשמעותו של ראש-השנה כ"ראש" של השנה הנותן הוראות כיצד להתנהג בכל ימי השנה, כשם שהראש מנחה את כל אברי הגוף, ובקשר להערה (במכתב האמור) שנוסף על ההוראות שישנן בענינים שהם במידה שוה לגבי כל ראשי-השנים - קיימות הוראות מיוחדות בענינים בהם ראש-השנה של שנה מסויימת שונה מאחרים, כמו, למשל, כשראש-השנה חל בשבת, כפי שזה השנה, דבר שהוסבר במכתב האמור -
נתעכב כאן על נקודה נוספת שלגביה שונה ראש-השנה הנוכחי מראש השנה של שנים אחרות. הכוונה לעובדה שראש-השנה הנוכחי הוא ראש-שנה של "שנת עיבור". ובענין זה עצמו - שנה זו מצטיינת בכך שהיא כוללת את המספר המירבי של ימים ששנת-עיבור עשויה לכלול: 385 ימים1.
כפי שהוסבר בהרחבה בהזדמנות קודמת2, תוכן הענין של שנת-עיבור, על-פי הלוח התורני, הוא - למלא את כל החסר במספר הימים בשנים קודמות, על-מנת להשוות את שנת-הלבנה (השנה המבוססת על חישובי הירח) עם עונות השנה (החלוקות על-פי השפעות החמה), שהרי גם עונות השנה קבועות, כמובן, על-ידי הקב"ה, כפי שהתורה אומרת: "זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, לא ישבותו" (הכוונה לעונות השונות של השנה).
חודש העיבור אינו רק משלים את כל מה שנחסר בעבר, אלא אף נותן "מקדמה" לשנים הבאות.
והשנה - העיבור הוא מירבי, כאמור.
* * *
ידוע שכל מה שאנו רואים ומוצאים בגשמיות, ובעולם הזה בכלל, הרי זה משום שכך הוא הדבר ברוחניות בעולמות העליונים, ואלה, הדברים הגשמיים, הם כפי (ומשום) ש"נשתלשלו מהן" (מן הבחינות הרוחניות). כך גם באופן מיוחד לגבי האמור לעיל:
התהליך הזה של מילוי והשוואת מספר הימים במובן הפשוט, בגשמיות, נובע מזה שכך הוא הדבר ברוחניות, שכן "כל יומא ויומא עביד עבידתיה" (=לכל יום יש תפקידו המיוחד, אותו הוא צריך למלא), וזו גם ההוראה המיוחדת עבורנו באשר לתפקידו של כל אחד מאתנו, בביצוע בפועל של "אדם לעמל יולד", "כל מעשיך לשם שמים" ובכל דרכיך דעהו", כפי שהדבר מודגש במכתב מיום ח"י אלול.
לאור האמור מובן שההכנות לעבודה הנדרשת מיהודי לשנה החדשה - בימים שלפני ראש-השנה, ובמיוחד בימי הסליחות, בראש-השנה, בעשרת ימי תשובה ובמיוחד ביום הקדוש - צריכות להיות באופן של "שנת עיבור", למלא ולהביא לידי שלימות את העבודה שלא הושלמה בשנה החולפת, עד כדי - נתינת "מקדמה" על העתיד.
וכל האמור צריך להיעשות במדה המלאה והמירבית ביותר.
וכפי שהודגש תכופות - הרי מאחר שהקב"ה מבקש ומצפה מיהודי עבודה מסוימת, ברור שהוא צייד אותו בכל הכוחות והאמצעים הנחוצים כדי לבצע אותה בפועל ממש, ולבצע אותה - יתר על כן - בשמחה ובטוב לבב, שכן כך צריכים להיות כל הענינים בעבודת ה'
* * *
חכמינו ז"ל אומרים שעשרת ימי תשובה הם ימים עליהם נאמר: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", כשעל קירבה זו נאמר שזו "קירוב המאור אל הניצוץ", התקרבות מקור האור אל הניצוץ הבא ממנו,
והם באים לאחר ימי-הסגולה של חודש אלול כאשר "המלך הוא בשדה ומראה פנים שוחקות" אל כל הבאים לפגוש אותו.
הקב"ה, המאור ומקור הברכות, יעזור נא לכל אחד ואחת ויתן להם הצלחה בביצוע העבודה האמורה באופן הטוב והמירבי ביותר, ביצוע במלוא המדה, כפי שאנו אומרים בתפלות ראש-השנה ויום-הכיפורים: "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו לבדך על כל מעשיך",
על ידי הכרזת "אלוקינו", "שתמליכוני עליכם", יבוא "ותמלוך על כל מעשיך", על הכל ובכל מקום,
ויהא הקב"ה פועל בגלוי ישועות בקרב הארץ,
ובקרוב ממש את הישועה והגאולה האמיתית, ובפרט, כהמשך התפלה, "בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך",
שהם תמיד "משכן כבודך" ו"עיר קדשך", גם עתה בזמן הגלות -
יזכו בקרוב לישועה וגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בכבוד ובברכה לחתימה וגמר חתימה לשנה טובה ומתוקה
מנחם שניאורסאהן
הערות:
1. להעיר שזהו מספר שלם של שבועות. ובקביעות דהשנה - גם ר"ה שלאחריו חל בש"ק.
2. ראה ג"כ מכתב ב' דר"ח אד"ר, תשל"ג (נדפס בלקו"ש חי"א ע' 310 ואילך).
הענין של שנת עיבור: ראה רמב