חבקוק פרק ג יא–טו
יא שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עֲמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ: יב בְּזַעַם תִּצְעַד־אֶרֶץ בְּאַף תָּדֻוּשׁ גּוֹיִם: יג יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת־מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ אשׁ מִבֵּית רָשָׁע עֶרְוֹת יְסוֹד עַד־צַוָּאר סֶלָה: (פ) יד נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ (פרזו) פְּרָזָיו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצָתָם כְּמוֹ־לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר: טו דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים:
רש"י
(יא) עמד זבולה. במדוריהון כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו: לאור חציך יהלכו. ישראל: (יב) בזעם תצעד ארץ. לגרש שבע' עכו"ם: (יג) לישע את משיחך. שאול ודוד: ערות יסוד. חומות עכו"ם: עד צואר. הוא גובה החומות והמגדלים: (יד) נקבת במטיו ראש. סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו"ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם: ראש פרזיו. ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב) ערי הפרזי (דברים ג): עליצותם. היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני: (טו) דרכת בים. בחיילותיו הכבדים כחול הים: חומר. ת"י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח):
מצודת דוד
(יא) שמש ירח עמד זבלה. בימי יהושע עמד כ"א מהם במדורה ולא הלכה מהלכה כמ"ש וידום השמש וירח עמד (יהושע י): לאור חציך יהלכו. יהושע ועמו הלכו לאור חצי המקום ב"ה המבהיק ביותר ר"ל הצליחו בכח זרועך: לנוגה וגו'. הוא כפל ענין במ"ש: (יב) תצעד ארץ. רמסת יושבי הארץ: (יג) יצאת. מעולם יצאת להושיע את עמך ולהושיע את משיחך ועל חזקיהו מלך יהודה יאמר על התשועה מסנחריב מלך אשור: מחצת. ראש. אז מחצת ורצצת כל ראש מבית רשע ר"ל הרגת כל אנשי סנחריב ע"י המלאך המכה בהם: ערות יסוד. גלית את היסוד להוציאו ממקומו עד הצואר גליתו ר"ל עד עיקר החוזק שהוא הצואר שהחיות תלוי בו כלומר האבדת כל המחנה ועד עולם סלה כי עוד לא יוסיפו לקום: (יד) נקבת במטיו. במטה של סנחריב שבא לרדות בו נקבת כל ראש אנשיו היושבים בערי הפרזי כי לגודל רבויים כאלו לא יכילם מקום מוקף חומה ור"ל כפי מה שחשב לעשות לישראל נעשה בו וביאתו לירושלים לאבד את אנשיה היתה לרעתו כי שם נפל וכאילו נקב ראשם במטהו: יסערו להפיצני. אשר באו ברוח סערה להפיצני בארצות אחרות כי כן היה חפצו להוציאם מארצם ולזרותם בארצות אחרות כמ"ש (במ"ב ובישעיה): עליצותם. סוף שמחת הצלחתם היה כמו אלו שחשבו לאכול את ישראל שהיו מעונים בידם אשר רצו לכלותם במסתר הוא המדבר ור"ל כמו מצרים שרדפו לכלות את ישראל והיה לרעתם כי שם נטבעו כן ביאת אשור על ירושלים היה לרעתם כי שם נפלו: (טו) דרכת. כי אז כשבא מצרים בים דרכת שם בסוסיך הם העננים עליהם דרכת בים ובצבור מים רבים להלחם עמהם ולאבדם והיה א"כ הרדיפה לרעתם וכן היה ביאת אשור לרעתו:
מצודת ציון
(יא) זבולה. ענין מדור כמו בית זבול (מ"א מ): לנוגה. ענין הארה: ברק. כן יקרא ברזל החנית כי אחר הלטוש יצהיר ברזל כברק וכן ברק חרבי (דברים לב): (יב) תצעד. ענין דריכת הרגל כמו ויהי כי צעדו (ש"ב ו): תדוש. מל' דישה: (יג) מחצת. ענין הכאה ורציצה כמו מחץ ראש (תהלים קי): ערות. ענין גלוי כמו עריה בושת (מיכה א): (יד) נקבת. מל' נקב וחור: פרזיו. עיר שאינה מוקפת חומה נקראה פרוז כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב): יסערו. מל' רוח סערה: להפיצני. מל' הפצה ופיזור: עליצותם. ענין שמחה כמו עלץ לבי (ש"א ב): עני. ר"ל מעונה: (טו) דרכת. ענין רמיסה והילוך: חומר. ענין תל וצבור כמו חמרים חמרים (שמות ח):