רשימות אדמו"ר מוהריי"צ
אבות החסידות
קטע ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מה שכתב לאחד מחתניו הרבנים שליט"א בנוגע למאמרו "אבות החסידות" שכתב בהיותו במאריענבאד כ"ג מנ"א תרצ"א.
מד.
ה', ב' מ"ח רנ"ח, ליובאוויטש,
שעה אחד עשר לילה.
ביום השלישי כ"א טבת בוקר, בעודינו מתפללים בא ר' דוב המלמד והודיע, כי זקנו החסיד ר' יצחק שאול חולה ונמהר לגמור התפילה ונלך לבקרו.
כשנכנסנו אליו כבר הוקל לו מעט, כי בינתיים הקיז לו הרופא ר' ליפא דם ויתכונן להתפלל, ויתפלל כדרכו בהתלהבות, ואחר התפילה למד את שיעוריו.
בערב באנו אליו עוד הפעם, וע"פ בקשתו חזרתי את המאמר כה אמר כו' הנ"ל ונשב אצלו איזה שעות, וכן ביום הרביעי בערב.
אבל כשעמדנו ללכת הנה פתאום נתעלף, וכאשר עוררוהו ופקח את עיניו, שאל האם כבר האיר היום כי חפץ להניח תפילין ולהתפלל, כי עליו למהר לנסוע על יו"ט לביתו – מען דארף פארען אויף יום־טוב א היים.
דבריו אלה הפחידונו ונחשוב אולי אין דעתו צלולה, אף שמראה פניו העיד על צלילת דעתו, כשאמרנו לו שעוד כשעה קודם חצות לילה, נטל ידיו ויקרא את שמע בקול נעימה וישן.
כשהאיר היום זירז את נכדו ר' דובער שיחליף לו כתונת לבנה, לבש הטו"ת ויתפלל שעה ארוכה בהתלהבות גדולה, אך לחלישותו הוכרח להפסיק פעמים בתפילתו, וכשבאנו אליו הי' כבר אחר התפילה.
יוסף שלום – אמר הרי"ש – שלח לקרוא את שאול ליב ואת פרץ וחיים אלי' ושארי החסידים, כי חפצי לקבל מהם ברכת הפרידה קודם נסעי על יו"ט לביתי, ואתה גרשון דוב אמר אלי חזור את המאמר כה אמר כו' ונתתי וגו'. וכשאראה את אביך אמסור לו פ"ש ממך, שהנך מתכונן ללכת בדרך הישרה.
***
כשנאספו כל הקרואים ואתם גם הרבה בלתי קרואים, נתמלא ביתו של ר' דובער המלמד מקום מגורו של הרי"ש – ויאמר הרי"ש, אחי! הנני נוסע על יו"ט לביתי – ברידער איך פאהר אויף יו"ט א היים.
כל הנאספים לטשו עיניהם מבלי דעת מה הוא שח, ורק הישיש ר' שאול ליב אמר ברצינות, אתה חושב להגיע על יו"ט להתם.
בוודאי – ענה הרי"ש – אך חפצי להתפלל תחילה תפילת המנחה, זוכר אתה ששמענו מפי קודש הקודשים כ"ק אדמו"ר אודות תפילת המנחה. ולפתע פתאום הרים הרי"ש עצמו ממשכבו וישב על מטתו ויבקש להשים כובעו על ראשו, וחגורתו במתניו ויאמר, זה יותר משבעים וחמש שנה אשר שנינו – אני והוא שאול ליב – שמענו מכ"ק אדמו"ר בתחילת בואו לליאזנא לאמר:
הרי"ש התאמץ לקום אבל לא יכול וישאר יושב על מקומו, ועל פניו הלבנים כשלג נראו כתמי אודם.
לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, יתרון תפילת המנחה על התפילות דשחרית וערבית הוא בזה, שהיא באמצע היום בשעה שבני אדם עסוקים וטרודים בעניניהם ומפסיקים לתפילת המנחה, וזהו לעולם עבודת האדם בעולם היא שיהא אדם, שכל המאיר ופועל במידות, זהיר יאיר, היינו התגברות הצורה על החומר, וזה ניכר בענין תפילת המנחה.