ט ...וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי - אֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל. וּמֻתָּר לְהַרְתִּיחוֹ בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לָאֵשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי.
וְנָהֲגוּ לְהָקֵל אִם לֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי [עב], אֶלָּא רָאוּי עֲדַיִן לֶאֱכוֹל מֵחֲמַת חֲמִימוּתוֹ [עג]. אֲבָל אִם נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי - נוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ לְעִנְיַן דִּיעֲבַד [עד], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג. וַאֲפִלּוּ לִתְּנוֹ עַל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף [עה] קֹדֶם שֶׁהִסִּיקוּ הַנָּכְרִי, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם כְּשֶׁיַּסִּיקֶנּוּ - אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּתְבָּאֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל:
חלק ב, סימן שיח, דִּין הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, סעיף ט:
ביאורי הלכה
להרתיחו. ובתבשיל הראוי לאכילה גם כשהוא צונן לגמרי, שיעור החמימות הוא שנחשב עבור רוב בני אדם כתבשיל שעדיין חם (הראוי למי שמעוניין בתבשיל חם 121) שאז עדיין לא פקע ממנו שם "חם" ומותר להרתיחו 122.
עב] לא נצטנן לגמרי – כי העיקר כדעה האחרונה שאין בישול אחר בישול אפילו נצטנן לגמרי 119. ויש שכתבו שהעיקר כדעה הראשונה שיש בחימום לח שנצטנן איסור מן התורה, ואף-על-פי-כן הקילו כשלא נצטנן לגמרי 120.
עג] מחמת חמימותו – אף שאין היד סולדת בו, כיון שראוי עדיין לאכילה על ידי הדחק על-כל-פנים – לא פקע ממנו שם מבושל שהיה עליו כשהיה חם גמור, אבל אם הצטנן עד שלא ראוי יותר לאכילה (אף שלא הצטנן לגמרי) פקע ממנו שם "מבושל" ואסור
עד] לענין דיעבד – כל מקום שהתירו להניח על הכירה בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו – התירו גם תבשיל לח שלא נצטנן לגמרי, וכל מקום שאסרו להחזיר על האש בשבת אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו, אם עבר והחזיר תבשיל לח שלא נצטנן כל צרכו – דינו כמי שהחזיר תבשיל שלא נתבשל כלל 123.
עה] תנור בית החורף – תנור לחימום הבית 124.
ציונים והוספות
119) בקצות השלחן (סי' קכד בדה"ש ס"ק ג) כתב שמהא דנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי "משמע דהרמ"א תפס לעיקר כדעת הרשב"א דאין בישול אחר בישול אפילו בלח שנצטנן לגמרי, שע"כ נהגו דאם הוא חם קצת מותר, דלדעת האוסרים אפילו בחם קצת אסור, אא"כ היד סולדת בו". וכן משמעות הלשון שבנצטנן לגמרי "נוהגין כסברא הראשונה" שאינו לדינא (אלא שנוהגין כאילו נפסקה הלכה כדיעה הראשונה ולא רק שיש לחוש לה לכתחילה כפי שהוא בריבוי מקומות שחשו לכתחלה לדברי המחמירים), וטעם המנהג להקל לכתחילה אם לא נצטנן לגמרי כי גם המחמירים בלח שנצטנן מחמת שבטל לגמרי החימום הראשון, מודים שיש סברא קצת להקל כשלא נצטנן לגמרי ולא בטל החימום הראשון, ואף שהם עצמם לא הקילו נהגו להקל (ע"פ הערות וביאורים צ"צ קובץ ה ע' ל, קובץ ו ע' לג ואילך), ומאידך כשנצטנן לגמרי ולא ראוי לאכילה (או עכ"פ לא ניכר כלל שהוא מבושל כפי שהוא ברוב המשקים) אסור בדיעבד (כיון שלדעת האוסרים איסורו מן התורה, לא הקילו בדיעבד) כי נראה שנהנה מבישול לכתחילה אף שדינו כמבושל.
120) גם בדעת הרמ"א נחלקו מפרשי השו"ע אם דעתו שאסור מעיקר הדין והקילו כשלא נצטנן לגמרי או שמותר מעיקר הדין (כפי שיש שביארו (להעיר הערה קיט) בדעת שוע"ר), וראה בקיצור הלכות משו"ע אדה"ז (מילואים לסי' רנג ע' מז), שבת כהלכה (פרק א ביאור ב), קובץ אהלי שם ח"ו ע' קעד, דעות האחרונים בדברי הרמ"א, וביארו שלדעת שוע"ר בישול אחר בישול בדבר לח אסור מדינא, כי אחרת צ"ע מדוע נהגו להחמיר כל כך (בדיעבד ובהנחה על התנור קודם הסקה), וכן משמעות הלשון בסי' רנג סכ"ה ("שיש בה חיוב חטאת"), וגם ב'הלכתא רבתא לשבתא' שבסידור ("שיש בחימום לחלוחית המחוי משום איסור סקילה וכרת ח"ו") משמע שכך הוא לדינא ולא חומרא בלבד, וכן משמע ע"פ הכלל של "סתם ויש אומרים" הלכה כסתם, שהרי בשוע"ר הביא דעת המחמירים ב"סתם" ודעת המקילים כ"יש אומרים", ומה שהקילו כשלא נצטנן לגמרי הוא כי מנהג עוקר הלכה, או כי גם למחמירים יש מקום להקל כשלא נצטנן לגמרי. ואת הלשון להלן "נוהגין כסברא הראשונה" יש לפרש שאין כוונתו לענין האיסור לכתחילה לחמם תבשיל לח שנצטנן לגמרי (שאסור מדינא), אלא כוונתו לענין איסור התבשיל באכילה בדיעבד (כיון שנסתפק רבינו בסי' רנג סכ"ה ובקו"א שם סק"ט אם לאסור את התבשיל מן הדין (וכדמסיים שם בקו"א "וצ"ע לדינא")). ובנוסף לאריכות ביאורם (ובשאר מקומות) בזה, יש להעיר, שהלשון בסי' רנג סכ"ה "אע"פ שיש בה חיוב חטאת" ייתכן שמקום מילים אלו בתוך המוסגר ("אע"פ שיש בה חיוב חטאת לישראל"), ודו"ק, עוד להעיר מקובץ "מבית חיינו" (ספר ב ע' 58) שהחומרא ב"הלכתא רבתא לשבתא" אינה משום בישול אחר בישול בדבר לח, אלא שהפשר (לחלוחית המחוי) אחר בישול נחשב כבישול אחר בישול גם בדבר יבש (ראה להלן הערה קמו), ולגבי הכלל של "סתם ויש אומרים הלכה כסתם" צ"ע אם חל במקום שלאחר הבאת הדיעות הכריע המחבר ההלכה או המנהג, ואם שייך כלל זה בשו"ע אדמו"ר הזקן שלעולם לא מביא דעות שונות ללא הכרעה למעשה.
121) אף אם מעדיפים שיהיה יותר חם (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עד בישול אות ב).
122) כן משמע פשט שוע"ר, וראה האריכות בזה בשבת כהלכה פ"א ביאור ג.
123) תבשיל יבש שנתבשל כל צרכו שהחזירו על הכירה או התנור בשבת באופן האסור לדעת הכל (אסור משום איסור "חזרה" שנראה כמבשל בשבת או מחשש שמא יחתה, אבל אין בו משום בישול) – פעמים שהתירו ליהנות ממנו בדיעבד (כגון שמצטמק ורע לו, או שהחזירו בשוגג, או על ידי נכרי והיה חם קצת וראוי לאכילה (אף שמעולם לא היה חם לגמרי ונצטנן), וכדלעיל סי' רנג סכ"ד), אבל אם יש בו משום בישול כגון שלא היה מבושל כל צרכו – אסור גם בדיעבד בכל עניין (אסור גם לאחרים אפילו עשה בשוגג ואפילו כבר היה ראוי לאכילה (בדוחק עכ"פ), ואפילו עשה על ידי נכרי, כדלעיל סעיף א), וכן הוא דין תבשיל שיש בו מרק והצטנן לגמרי והחזירו בשבת על גבי הכירה בדרך האסורה לדברי הכל (משום איסור "חזרה" אף שאינה אסורה משום "מבשל") שאסור אפילו החזירו על ידי נכרי וכאילו לא נתבשל כלל (ואפילו מצטמק ורע לו, ראה תהל