הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא דובער - אדמו"ר האמצעי ~ תורת חיים ~ דרוש שני - ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה כו'

(ג) ולכך נק' שטן שהוא לנגד ה' ממש כמו הנה אנכי יצאתי לשטן (במדבר כב, לב) כלומר למנגד לך כו' והטעם שבר"ה דוקא יבאו כל בני האלקים כו' הענין הוא לפי שבכל ר"ה ור"ה עולה המקטרג למעלה לתבוע דין ומשפט על כל המעשים של בנ"א שהן רעים וחטאים בפ"מ ואף במדות רעים והרהורי' רעים כל מחשבות און כו' יעלה הכל למעלה (ונק' שטרי חובותינו כמו השטר שנכתב בכתב כך כל המעשים בספר נכתבים ונעשים צירופים רעים מאד כו') וגם על צדיק בארץ יקטרג כמו על איוב שהיה איש תם וישר אמר החנם ירא איוב אלקים כו' וכה"ג ובר"ה נתקבל כל קטרוג אפי' היותר דק כמו שנתקבל גם על איוב כו' וזהו מצד שאז הוא שעת הדין ומשפט לעיין ולהשגיח במדה"ד ואע"פ שבכל השנה נק' שופט כל הארץ ולמה בר"ה דוקא משגיח במדה"ד יותר מכל השנה אך שרש הענין הוא דבאמת הרי נאמר (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ משפט אינו כח הדין לבדו אלא כלול מחסד ודין שהוא בחי' ת"ת כו' וזהו השפט כו' ששופט בב' הפכים דחו"ג ומכריע לפעמים לחסד או לדין כמאמר ג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן כו' שלישית יושב וזן כו' (ע"ז ג, ב) וכן אמרו (ר"ה טז, א) אדם נדון בכל יום כו' וע"פ משפט התור' דוקא וגם על מלכי האדמה וכמ"ש כי לא שלם עון האמרי כו' וז"ש מלך במשפט כו' במשפט שבתורה במדות דחסד ודין שממוזג בבחי' התקון יעמיד ארץ שאין קיום העולם בדין לבד ולא בחסד לבד רק בהתכללות משניה' כמלכותא דארעא ששופט כל הארץ במדותיו במיצוע כו' (וראיי' לזה ממ"ש (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו שברגע זו עצמה שהיא באף וחמה חיים וטוב ג"כ ברצונו וז"ש בלעם (במדבר כג, ח) מה אקב כו' דגם בזעמו שאל זועם בכל יום רגע אחת לא זעם ה' כו') אך בזה דוקא נבדל יום הדין דר"ה שיש יכולת בכל כחות הדין לעלות ולקטרג למעלה ביותר ובר"ה מקבלים ושומעים כל קטרוג יותר מכל השנה ע"כ נקרא יום הדין יותר מכל השנה:

(ד) ויובן זה בדוגמא ממלכותא דארעא שאנו רואים בעיקר יסוד המלוכ' הוא רק בשביל שיהיה קיום הארץ ויושביה שזהו ע"י משפט מלך ואימתו המתפשטת על כל המדינה כמ"ש מלך במשפט כו' שאם לא אימת מלך ומשפטו היה איש את רעהו חיים בלעו כו' ואע"פ שהמלך למשא על העם בעול מסים אבל זהו אמיתת טובת העם ויסוד ותקון ישוב הארץ להציל עשוק מעושקו וש"ד וכה"ג שזהו רק מחמת אימת המלך המתפשט על כל עושי עול ורשע שיראים פן יתבעו אל המלך ויענשו במשפט מלך ודתו אך עכ"ז אנו רואים שכאשר אין מקטרג שיביא הדבר למלך אין עונש ומשפט כלל לכל עושי עול ורציחה שאין משפט מלך כ"א ע"י התובעים ומקטרגים שיתבעו דין ומשפט על עושק וגזל ורציחה וכה"ג ואם אין תובע דין ומשפט אין משפט כלל וגם אם ידוע למלך ושרים איזה דבר רע שעשה איזה איש מאנשי הארץ אם אין עליו תובע דין לא יעשו משפט כלל וא"כ עיקר יסוד משפט המלך תלוי על התובעים דין וזהו יסוד המלוכה שיהיה שומע לכל תובע דין ומשפט אם אינו שומע לתובע דין אינו מלך להעמיד ארץ אלא מחריב הארץ עד שאיש את רעהו כו' אך הנה עכ"ז לא בכל עת יובא כל דבר רע ע"י המקטרגים לפני המלך רק יש עת מיוחד שיובא לפניו כל תביעות דין והוא כמו שעה אחת ביום שיושב על כסא המשפט וכתר מלכות בראשו להיות שופט כל הארץ שאז יובאו לפניו כל תובעי דין כו' אבל לא בשעה שעוסק בצרכי עצמו בביתו עם שריו ועבדיו או בעסקו בחכמה ולעיין בתקוני ישוב הארץ כו' בחסד ורחמים דוקא או בעת שמחתו וטוב לבו מבשורות טובות לא יובאו לפניו כל תביעות דין וקטרוג כו' אך יש יום אחד שבו נכתר בכתר מלכות הוא יום המיוחד בשנה שכל תובעי דין מובאים לפניו לגמור כל דין ומשפט מכל השנה ואז נקרא מלך המשפט לשפוט כל הארץ מכל אשר נעשה כל השנה וכך יובן בדוגמא למעלה במלכותא דרקיע שנא' (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כ"ע וכתיב (שם צב, א) ה' מלך גאות לבש שנתלבש בלבוש מלכות להיות מלך על עם שהן העולמות דבי"ע עד שנק' שופט כל הארץ וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם כו' והוא בחי' מל' דאצי' בבי"ע שהוא שם אלקי' או שם אדני דאשתמודע אדון על כולא והוא דין דאדני אותיות דינא שנק' דינא דמלכותא כידוע דכתיב ביה מלך במשפט דוקא יעמיד ארץ כו' ועיק' היסוד מלכות שמים דלעילא הוא לשמוע לכל תובעי דין שהן כחות הדין העליונים שנק' מקטרגים למעלה על כל העולמות הרוחניים בצבא המרום עד עוה"ז השפל על כל איש בכל מעשיו כו' כמ"ש דאדם נדון בכל יום אך אם אין תובע דין למעלה אין משפט ועונש כלל אע"פ דקמי שמיא גליא דעיניו פקוחות על כל דרכי כו' שלפניו נגלו כל תעלומות סתרי כל חי ואין נסתר מנגד עיניו כו' שלא נעלם ממנו ית' כל עון וחטא מ"מ לא נעשה משפט בלא תביעות דין וכל המקטרגים הן כחות הדין העליונים כמ"ש למעלה במלכותא דארעא (ועכ"ז אימת מל' העליונה מתפשטת על כל העולמות וצבא המרום עד למטה מטה שיראים מן הקטרוגים כנ"ל כמ"ש (ירמי' י, ז) מי לא יראך מלך הגוים כו' וכתיב (תהלים מז, ט) מלך אלקים על גוים כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום כו' אך לא בכל עת יובא למעלה מן המקטרגים כמו בג' שעות ראשונות שיושב ועוסק בתורה או בעת רב חסדו לעולם באור פני מלך בעת רצון לעשות לפנים משוה"ד כו' או בעת השמחה וענג בדבר טוב כשבת ויו"ט וכה"ג לא יועילו המקטרגים דכחות הדין לפניו כלל ואין שומעים להם (או כשבנו יחידו אהוב לפניו ביותר ומשתעשע בו שלא יחפוץ לשמוע עליו שום קטרוג וכמ"ש (דברים כג, ו) ולא אבה ה' א' לשמוע אל בלע' שהוא השטן המקטרג בכל ר"ה בתוך בני האלקים כו') רק שעה אחת קבוע' שישב על כסא ה' שנק' כסא המשפט בכתר מלכות לשפוט כל הארץ כמאמר יושב ודן כו' (ע"ז ג, ב) אך עיקר זמן המשפט הוא בר"ה דוקא שהוא יום שנכתר בכתר מלכות מחדש כמ"ש (ר"ה טז, א) אמרו לפני מלכיות כו' שזה היום תחלת מעשיו ונעשה מלך לעולם כו' וע"כ אז דוקא נכנסי' לפניו כל המלאכים שנק' בני האלקים (תרגום בני האלקים (בראשית ו, ד) בני רברביא שהן הע' שרים שעל ידן נחתך משפט המלך ודתו) וזהו ויבאו בני האלקים בר"ה דוקא להתיצב על הוי"ה לתבוע דין ומשפט על כל כו' ונשמעים כל קטרוגים שלהם בטענת כח מדה"ד לפי שאז דוקא שעת הדין לשמוע לכל תובע דין מפני שזה היום נכתר בכתר מלכות ויושב על כסא המלוכה לשפוט את כל העולם שאין זה רק עפ"י תביעת דין מן המקטרגים וכמו ביום שמכתירים את המלך שמביאים לפניו כל דין מכל אשר נעשה בארץ מזמן רב וע"כ נק' ר"ה יום הדין שמביאין למעלה כל דין מכל השנה כולה (הגם שיושב בכל יום לדין כו' אבל גמר הדין הוא בר"ה דוקא מטעם הנ"ל) אבל שלא בשעת הדיין ומשפט אין להביא לפניו שום קטרוג ותביעות דין כלל וכלל כי כולו רחמים וחסדים דוקא היפוך ממדה"ד ושונא למקטרג ולא יסבלנו (וראיי' לזה ממ"ש (מיכה ו, ה) למען דעת צדקות ה' כו' והוא מה שלא אבה לשמוע אל בלעם כו' וגם בעת רוגז בדין לא יוכל לקטרג בעצמו כמו שאמר ליהושע וכי דלטור אני כו' (סנהדרין מג, ב) וכה"ג) וז"ש להתיצב על הוי"ה להיות לשם הוי"ה למנגד להיותו כולו רחמים וחסדים ולא יחפוץ כלל בתביעת דין וקטרוג להיותו למעלה מבחי' שם אדנ"י כו' ומ"ש וישב ה' מלך לעולם זהו ע"י צמצום בהתלבשות בשם אדני כו' וזהו שאמר הכצעקתה הבאה אלי אלי ממש להיות לבחי' מנגד אלי כמו פי' להתיצב על ה' הנ"ל וד"ל: