ד.
הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שמואל - אדמו"ר מוהר"ש
- תורת שמואל תרל"ג -
זכור ה' מה היה לנו (ב)
ו) גם יש לפרש כאלמנה הוא לשון אלם, כרחל לפני גוזזי' נאלמה והיינו לפי שהקול נסתלק מהדבור קוב"ה בגלותא סליק לעילא, כי כשהקול מאיר בדבור עי"ז נמשך למטה בחי' גילוי הדבור וכמ"ש ודבר ה' מירושלים, ועי"ז שהי' הדבור בבחי' גילוי למטה מזה הי' נמשך שיהי' ידבר עמים תחתינו דוקא והיו ישראל במעלה העליונה כו', אך בגלות שהקול מסתלק מהדבור עי"ז כרחל לפני גוזזיה נאלמה שנעשה מזה יניקת החיצונים ונמשך מזה בחי' גלות השכינה, שהדבור נמשך בבחי' גלות ממש כו', וכ"ז הוא מפני שאלמנה לפי שאין המדות מאירים בבחי' הדבור שהקול מסתלק מהדבור לפי שקודב"ה בגלותא לעילא שהלך בעלה למדינת הים. אך כאלמנה ולא אלמנה ממש כאשה כו' ועתיד לחזור אליה כי לע"ל יהי' נמשך המדות בבחי' גילוי בהדבור וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דבר שע"י שיהי' נגלה כבוד הוי' שהוא בחי' המדות שהוא בחי' בעלה עי"ז וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דבר שיהי' בחי' גילוי הדבור למטה כו'. אך עכשיו הוא בחי' אלמנה ונק' חרפת אלמנותיך (רק לע"ל לא תזכרי עוד חרפת אלמנותיך). וזהו וראה את חרפתינו שהוא בחי' חרפת אלמנותיך, והיינו שהבקשה הוא שיהי' בחי' יתום ואלמנה יעודד, שיעודד את האלמנה והיתום כו', דהנה ארז"ל א"ת מה אלא