להמשיך ללמוד תורה ביתר שאת

רַבֶּן יוֹחָנָן בֶּן זַרַאי קְבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכַךְ נוֹצֵרְתָּ (פרק ב, משנה ח)

במאמר זה רמוזות גם שלוש הוראות נפרדות בעבודת ה':

"אם למדת תורה הרבה" - גם מי שעובד לפרנסתו, צריך להוסיף ולהרבות בלימוד התורה, יותר מכפי שהוא חייב לפי הלכות תלמוד תורה. והוספה זו היא "הרבה", כלומר: ללא הגבלות של תנאים וזמן.

"אל תחזיק טובה לעצמך" - בלימוד התורה, היהודי מתאחד ומתעצם עם התורה וכל מציאותו הופכת למציאות של תורה. על כך מבהיר התנא ואומר, שאל לו לאדם להתגאות בכך ולהחזיק לעצמו טובה בגלל לימוד התורה. וכמו כן, יש כאן רמז לכך שאדם לא יסמוך על עצמו בלבד שיצליח בלימוד התורה כשהוא לעצמו, בלי לימוד עם חברותא וחברים.

"כי לכך נוצרת" - יהודי שהגיע לדרגה כזו שכל מציאותו היא התורה, עלול לחשוב שהוא את שלו כבר עשה ומילא את תפקידו בעולם, ולכן אינו חייב יותר להתייגע בלימוד התורה. על כך מבהיר התנא ואומר ליהודי כזה: אתה והבריאה כולה נוצרתם הרגע, כמו כל רגע, מחדש, וניתן לך עוד זמן לחיות - וזאת בכוונה כדי שתמשיך בלימוד התורה ביתר שאת.