מגיד המישרים הגאון רבי יעקב שיש על ביטוח החיים המיוחד שיש למחזיקים בתורה ובלומדיה
"ל ך ל ך מֵאַרְצ ך ומִּמֹולַד תְָך ומִּבֵית אָבִיָך" (בראשית יב, א)
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". אברהם אבינו מצטווה לקום ולעזוב את הכל: את הארץ, את המשפחה, את כל הסביבה שבה גדל.
בכל פעם שאני מגיע לפסוק הזה, אני נזכר בהלכה של הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו, הלכה א). האדם, כותב הרמב"ם, נמשך אחרי הסביבה שלו. לכן מי שגר במקום שמנהגיו רעים ואין אנשיו הולכים בדרך ישרה, צריך לעזוב וללכת למקום של צדיקים. ואם אין מקום כזה, והרשעים אינם מניחים לו לחיות בתוכם בלי להתערב בדרכם, הוא חייב לצאת "למערות ולחוחים ולמדברות".
מערות? מדברות? אנחנו יושבים בערי ישראל, בין שכונות ורחובות. איך זה מסתדר?
תיבת נח בארץ ישראל
את השאלה הזאת שאל פעם הרבי ה'דברי יואל' מסאטמר זי"ע את מרן החזון איש זי"ע.
"הרי כאן בארץ ישראל התרבו כל כך הכפירה והחילוניות," אמר הרבי. "לפי הרמב"ם צריך לברוח מכאן. איך אתם יושבים בבני ברק? למה לא לקום וללכת, ולו גם לוויליאמסבורג או למונרו?”
החזון איש השיב לו תשובה קצרה: "יש תיבת נח בארץ ישראל. הישיבות והכוללים, הם התיבה של היום. הם המדברות שהרמב"ם דיבר עליהם, ולשם אנחנו בורחים.”
את הדברים האלה סיפר בחג הסוכות האחרון מרן פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בדרשה שנשא. ולפניהם הקדים דבר ששמע בצעירותו מהגאון רבי מרדכי (מוט'ל) פוגרמנסקי זצ"ל, שעבר את גטו קובנה וניצל ממנו בחסדי שמים.
"בשואה האיומה," אמר לו רבי מוט'ל, "סבלו היהודים חבלי משיח גשמיים. אבל תדע לך, בארץ ישראל, לפני ביאת המשיח, יסבלו חבלי משיח רוחניים. ישתולל שם מבול של אש, אש של כפירה, שתילחם באש התורה."
חז"ל אומרים במדרש שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יביא עוד מבול של מים לעולם. על מבול של אש, לא הובטחנו.
ובאמת, אנחנו חיים היום בתוך המבול הזה. כפירה, מרדנות נגד כל מה שנודף ממנו ריח יהדות, רדיפה של עולם התורה. ואיך ניצלים ממבול? כמו נח: נכנסים לתיבה. וכבר אמר החזון איש היכן היא, התיבה של דורנו. היא עומדת בכל שכונה ובכל קרן רחוב: בית המדרש.
מכירה מיוחדת ביום הכישורים
ועכשיו אני רוצה לספר מעשה שקרה ממש בימים האלה, ומראה עד כמה התיבה הזאת מגינה. גם על מי שאינו יושב בתוכה כל היום, אבל מחזיק בה בשתי ידיים.
ביום חמישי בשבוע של פרשת בראשית, בשלוש בצהריים, צלצל אצלי הטלפון. על הקו היה הרב דוד אחדות, אברך חשוב שלמד אצלנו בעבר בישיבת "דבר שמואל" בכפר גנים. הוא רצה לספר לי סיפור ששמע מחמיו, תושב היישוב אלפי מנשה.
באלפי מנשה גר יהודי עשיר ואמיד מאוד בשם מ. כהן. הוא זה שבנה את בית הכנסת ביישוב, אף שהוא עצמו אינו נמנה עם המתפללים הקבועים. ביום הכיפורים, כמובן, הוא שם.
ביום הכיפורים האחרון עמד רב בית הכנסת, שהוא גם רב היישוב, הרה"ג ר' דוד אוחיון שליט"א, ומכר את "ברכת השנה". מי שקונה אותה, שמו נזכר לברכה בכל פעם שפותחים את ארון הקודש במשך השנה כולה.
אבל השנה הוסיף הרב משהו. "השנה," הכריז, "אני מוכר את ברכת השנה יחד עם ביטוח חיים. יש אצלנו בבית הכנסת סוכן ביטוח, והוא מוכר ביטוחי חיים. אבל יש הבדל בין הביטוח שלו לביטוח שלי. את הביטוח שלו מקבלים אחרי 120 שנה, ומי שמקבל אותו הם היורשים. את הביטוח שאני מוכר עכשיו, האדם מקבל בחייו. ואני מתחייב על כך."
והוא פירש: מי שייקח על עצמו את החזקת הכולל שבבית הכנסת לשנה שלמה, מיום כיפור זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה, בעזרת ה' ישלים את שנתו.
זה היה סכום גדול מאוד. קם מר כהן ואמר: "עלי. אני לוקח את החזקת הכולל לשנה שלמה."
תשעה ימים אחר כ
יום רביעי, י"ט בתשרי, חול המועד סוכות. אדון כהן טס מדובאי לארץ בטיסה של חברת פליי דובאי, ואיתו אשתו, בנו והנכדים. השעה 8:21 בבוקר. ופתאום המטוס מתחיל לצלול.
על המטוס 174 נוסעים, רובם המכריע יהודים. המטוס צולל ויורד, ומכל עבר עולות צעקות. כולם צועקים "שמע ישראל". חוץ מאחד.
"אמרתי לבן שלי," סיפר אחר כך, "עכשיו אני הולך לממש את הביטוח של הרב אוחיון." ובתוך המטוס הצולל הוא מתחיל לצעוק בכל כוחו: "אלוקים, אני מחזיק כולל! אלוקים, אני מחזיק כולל! אלוקים, אני מחזיק כולל!"
בפעם השלישית, כך הוא מספר, המטוס התחיל לעלות בחזרה כלפי מעלה. ביטוח שנקנה לשנה שלמה, נפדה אחרי תשעה ימים בלבד.
"נכון, ועוד יותר"
למחרת היום בו שמעתי את הסיפור, בערב שבת פרשת בראשית, הגעתי לאולפני 'קול הלשון' כדי להקליט שיעורים על פרשת השבוע, והסדר הוא שבכל פעם מקליטים שיעורים לשלושה חודשים קדימה.
את השיעור עם הסיפור של מר כהן, סיפרתי בפרשת בראשית, ובזמן שהמשכתי להקליט עוד שיעורים לפרשות הבאות, כבר הספיקו אנשי הצוות לערוך את השיעור על בראשית ולהעלותו לקו השיעורים.
כשסיימתי את כל סדרת השיעורים ויצאתי החוצה, הטלפון שלי צלצל. על הקו היה יהודי יקר מחיפה שמאזין לשיעורים שלי בקביעות, ותמיד מקפיד לבדוק כל דבר באופן עצמאי. "שמעתי את השיעור של הרב", הוא אמר לי, "הסיפור עם המטוס תפס אותי חזק, חיפשתי את הרב דוד אוחיון ובסייעתא דשמיא מצאתי את מספר הטלפון שלו והוא ענה לי. "יגיד לי כבוד הרב," שאלתי, "הסיפור שמספרים בשמך, הוא נכון?"
יכול להיות שהיו על המטוס ההוא הרבה יהודים טובים, עם הרבה זכויות. אבל היה שם יהודי אחד שלקח על עצמו להחזיק כולל שלם במש שנה, והרבה מאוד כסף, ובשעת הסכנה הוא ידע בדיוק על מה להישען
"נכון, ועוד יותר," הוא אומר לי. "שכחו לספר לך פרט אחד. חוץ מההחזקה של הכולל לשנה שלמה, הוא נתן לי עוד צ'ק קטן של 20 אלף שקלים עבור המקווה המקומי." צ'ק קטן...
בשביל התורה
רש"י הראשון בחומש בראשית אומר: "בראשית ברא", בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו. העולם נברא קודם כל בשביל התורה, ורק אחר כך בשביל ישראל.
יכול להיות שהיו על המטוס ההוא הרבה יהודים טובים, עם הרבה זכויות. אבל היה שם יהודי אחד שלקח על עצמו להחזיק כולל שלם במשך שנה, והרבה מאוד כסף, ובשעת הסכנה הוא ידע בדיוק על מה להישען. "יש לי ביטוח חיים, הרב הבטיח." ובזכות התורה, בסייעתא דשמיא, ניצלו כולם.
זה הפשט בתשובה של החזון איש. אנחנו לא צריכים לצאת למערות ולמדברות. המדבר של הרמב"ם, התיבה של נח, נמצאים בבית המדרש הקרוב לבית. מי שיושב בתוכה, ניצל מהמבול. ומי שעוד לא זוכה לשבת בה כל היום, יכול לפחות להחזיק בה בשתי ידיים. ואז, גם כשהכל סביבו צולל, הוא יכול לעמוד ולצעוק: "אני מחזיק כולל!"