הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א על הכוח שבו הש אברהם אבינו את העולם, ועל הסיבה שבני אדם בורחים מהאמת
"אֵי מִּזֶה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי" (בראשית טז, ח)
היו בעולם מהפכות רבות: אידיאולוגיות, תעשייתיות, מדיניות. היו מהפכנים שהשפיעו על האנושות כולה. אבל מי היה המהפכן הגדול בהיסטוריה? מי שינה את העולם מקצה אל קצה? אברהם אבינו. הוא נולד בשנת א'תתקמ"ח לבריאת העולם, בעולם שרובו עבד אלילים, והותיר אחריו עולם שבו רוב בני האדם מאמינים בבורא. גם מי שאינו מאמין יודע היטב שקיימת בעולם אמונה בא-ל אחד. איך אדם יחיד ובודד מחולל מהפכה כזו? ומה אנחנו, שתפקידנו ללכת בדרכיו, יכולים ללמוד ממנו?
השרק שאין בו הלכה
בספר 'משנה תורה' של הרמב"ם, ספר הלכה מובהק, יש פרק שלם שאין בו אפילו הלכה אחת. בפתח הלכות עבודה זרה מספר הרמב"ם את תולדות אברהם אבינו, שהן בעצם תולדות האנושות כולה ותולדות היווצרותו של כלל ישראל.
הרמב"ם פותח בטעות שנפלה בימי אנוש. הקב"ה ברא את העולם כך שהשפע עובר דרך צבא מעלה: גלגלים, כוכבים ומזלות. יש להם כוחות עצומים, אבל אין להם שום כוח עצמי. שר במלכות בשר ודם מחליט החלטות על דעת עצמו, ורק בדברים הכלליים הוא כפוף למלך. צבא מעלה דומה יותר לגשם שמצמיח את הצמחים, לעננים שמביאים את הגשם ולרוח שמביאה את העננים. אף אחד מהם אינו בוחר דבר.
אנשי דור אנוש סברו שמכבוד המלך לכבד את משרתיו, ולכן "התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קרבנות". הם ידעו שיש בורא, אבל דימו בכסילותם שזה רצונו. הדורות הבאים הוסיפו טעות על טעות, עד שהשם הנכבד והנורא נשכח מפי כל היקום, ורק יחידים כמו חנוך, מתושלח, נח, שם ועבר הכירו אותו.
הקיצור שהציע היצר
אנחנו לא קולטים היום את עוצמת הניסיון של עבודה זרה, אבל מדברי חז"ל עולה שבאותם ימים הייתה אליה תשוקה אדירה. מאין היא נבעה? הקב"ה נטע באדם כמיהה עזה להתקרב לאלוקות, כדי שידבק בו. בעל 'חובת הלבבות' מתאר בסוף ספרו את המדרגה שאליה מגיע האוהב את ה', עד כלות הנפש.
אלא שהכמיהה הזו דורשת עבודה קשה. האדם אינו רואה שום דמות. הוא רק מאמין בשכלו שיש בורא, ומשם עליו לעורר בעצמו את הצימאון. בא היצר הרע ואומר: למה לך כל הטרחה? המשך ליהנות מכל הנאות העולם, קח פסל של עץ או של אבן ושפוך עליו את כל התשוקה. כך הרבה יותר קל.
השיצוץ שסידר את המדשים
המניע של אברהם אבינו היה שאלה אחת: היקום הזה, על כל כוכביו שרבים מהם גדולים מכדור הארץ, אינו יכול להיווצר מעצמו. חייב להיות מי שמנהל ומפקח.
ראש ישיבת 'קול תורה', הרב קונשטט זצ"ל, נכנס פעם לחנות סמוך לחוף הים בחיפה, שבאותן שנים הייתה מעוז של כפירה. המוכר לא היה במקום. לפתע נכנס פרופסור מהטכניון הסמוך, שהיה ידוע ככופר גדול, ושאל את הרב היכן בעל הבית. "לא רחוק מכאן יש חוף", השיב הרב. "הגיעה לשם ספינה עם כל המטען. בחדר המנועים התרחש פיצוץ, אחריו שרשרת של פיצוצים, וכל המוצרים עפו לכיוון החנות והסתדרו על המדפים מעצמם". הפרופסור הביט בו כאילו נטרפה דעתו. "נראה לי שכבודו צריך טיפול דחוף".
"אם אני צריך טיפול", אמר הרב, "אתה צריך טיפול נמרץ. בחנות הזו יש אלף או אלפיים חפצים, ואינך מאמין שהסתדרו מעצמם בפיצוץ. בעין של כל אדם יש יותר מ-120 מיליון תאים, ובמוח עשרות מיליארדי תאים, הרבה יותר מכל תושבי תבל. וכל זה כן נברא מעצמו?"
ואני מוסיף: בכל פעם שאני ניגש לכספומט, אני מקבל חיזוק בברכת 'אשר יצר'. לפחות בחצי מהפעמים הוא לא עובד. בכל תא מבין מיליארדי התאים שבגופנו יש תחכום שעולה פי מיליון על הצעצוע הזה. הכספומט מתקלקל כל שני וחמישי, והגוף ממשיך לתפקד כל ימי החיים.
לבד מול כל העולם
אנחנו ניגשים לאברהם אבינו כשבידינו התורה, ויודעים שהקב"ה נגלה אליו וכרת עמו ברית. אבל הוא עצמו, כשהחל את דרכו, היה לבד. לא היה לו אב שילמד אותו, לא הייתה לו תורה, והקב"ה לא נגלה אליו עד גיל 70. "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן", כותב הרמב"ם, "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". הראב"ד מקשה מהגמרא בנדרים, שבן שלוש הכיר את בוראו, וה'כסף משנה' מיישב: בן שלוש החל לשוטט בדעתו, ובגיל 40 השלים את ההכרה.
משהכיר, יצא למערכה. הוא התווכח עם כומרים ועובדי אלילים, ואיש לא עמד מולו. שיבר את הצלמים, ניצל מיד המלך שביקש להורגו, יצא לחרן ומשם לארץ כנען, וקרא בשם ה' עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות.
והקושי לא היה רק בניסיונות ההתנקשות. העולם כינה אותו כופר, הוזה, תמהוני: אתה בא להילחם בדבר שכולם מסכימים עליו? הוא היה מנודה ומבוזה, ובכל זאת הלך עם האמת שלו. לכן נקרא 'איתן', חזק ויצוק כסלע.
תעמדו מחר בפסוקי דזמרה ותאמרו "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", ותחשבו: ילד ככל הילדים, שבכוח הנכונות ללכת אחרי האמת בכל מחיר הפך את העולם. כך גם רות, שגדלה בבית מלכות מואב, ומי חלם שתהיה אמה של מלכות בית דוד? מי שלבו טהור ונאמן לקב"ה, הקב"ה שולף אותו מכל מקום שהוא ומוביל אותו לדרך האמת.
השאלה של הרב זילברמן
לכופרים של ימינו נותרה טענה אחת: יש בעולם מיליוני כופרים, ביניהם חכמים ומדענים. אם הם יכולים, גם אני יכול.
יש לי שאלה אחת אליהם. כשפגש הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן את רבי אורי זוהר זצ"ל, שהיה אז כופר גמור, הציג לפניו שאלה: "אם אוכיח לך את האמת, תלך אחריה?" "אני צריך הוכחה של 100 אחוז", ענה. "ואם תהיה לך הוכחה כזו, תלך אחרי האמת?" "ודאי. אם יש אמת כזו, אקיים את המטרה שבשבילה ירדתי לעולם".
מי שאינו מוכן ללכת אחרי האמת בכל מחיר, אין לו סיכוי למצוא אותה, כי החיפוש שלו מלא נגיעות. איש לא ימנה את מנכ"ל חברת הסלולר לחקור אם הטלפון הנייד מזיק לבריאות. ולבחור בחיי תורה ומצוות דורש ויתור גדול בהרבה מסגירת חברה.
תירוצים על תירוצים
תלמיד לשעבר מישיבת וולוז'ין, שפרק עול, פגש פעם ברכבת את רבי חיים מבריסק וסיפר לו שיש לו קושיות רבות באמונה. "אענה לך על כולן", אמר רבי חיים, "אבל קודם שאלה קטנה: מתי התחילו הקושיות? לפני שפרקת עול, או אחרי שנמשכת אחרי תאוות העולם?" התלמיד הודה שקודם פרק עול. "על קושיות אני יודע לענות", אמר רבי חיים. "אצלך הקושיות הן תירוצים, ועל תירוצים אינני יודע לענות".
מי שמחפש תאוות, מוצא תאוות. מי שמחפש את האמת, מוצא את האמת.
האמת משחידה
לפני שנים מסרתי לעיתים שיעורים לחוזרים בתשובה בסעודה שלישית. ביום שישי אחד הלכתי עם בני הקטן ברחוב שמואל הנביא. עמד שם ערבי עם חמור, והילד ביקש לרכוב. התקרבנו, ופתאום הוא נצמד לחליפה שלי: "אבא, קח אותי הביתה... אבא, זה אמיתי". אמרתי לעצמי: ברוך ה', יש לי שיעור.
קראתי שבתל אביב נערכה סדרת הרצאות לקירוב רחוקים. להרצאה הראשונה הגיעו 100 איש, לשנייה 50, ובשלישית היה בקושי מניין. המרצים היו מעולים, אז מה קרה? אבא, זה אמיתי. בהתחלה חשבו שמדובר בהווי דתי, ומה רע בהדלקת נרות שבת? ופתאום ראו שיש בורא לעולם, ונבהלו.
אי מזה באת
וזה לא נוגע רק לחוזרים בתשובה. גם בישיבות, מול לחץ חברתי או בחברה שמזלזלת בדקדוק ההלכה, צריך להיות איתן. אחרי התייעצות עם רבותיו ועם דעת תורה, כשהאדם יודע מה הקב"ה רוצה ממנו, עליו ללכת אחרי זה בכל מחיר.
רבי יעקב גלינסקי אמר על דברי המלאך להגר: נכון, קשה לך עכשיו בביתו של אברהם אבינו, אבל "אי מזה באת", ראי מה את עוזבת: בית שהשכינה שורה בו. "ואנה תלכי"? למדבר, אל הנחשים והעקרבים? עדיף לסבול שם את הסבל הקטן מלברוח לסבל הגדול. וכך, אמר, לבחור ישיבה בשעת משבר: זכור מאין באת. אתה בגן עדן, בתורה, בתפילה, בשיחות מוסר. ולאן תלך? לרחוב שבו איש את רעהו חיים בלעו, והכל ריק וחלול.
וזו גם קריאתו הנצחית של הקב"ה לכל נשמה, חלק אלוק ממעל החצובה מתחת כיסא הכבוד: אי מזה באת, ואנה תלכי?
('נחל אליהו')