סיפר הרבי מקלויזנבורג, בעל 'שפע חיים':
בשעה שנסע רבי יחזקאל־שרגא משינאווא לארץ הקודש, עצר בדרכו בעיר איסטבול. אחד מבני המקום הכיר בו כי אדם גדול הוא, ונתן לו שיק בנקאי בסכום עצום, שכאשר יגיע לארץ ישראל יהיה לו כסף בעבור כל צרכיו.
לקח הרבי את השיק והודה לאיש, ולאחר מכן עלה לספינה והמשיך בדרכו. בהיותו בספינה רצה לעמוד להתפלל, אך הרגיש שאינו מצליח לכוון כראוי, והתחיל לפשפש במעשיו, מה גורם לעיכוב הכוונה בתפילה. עד שעלה בדעתו שבוודאי זה בגלל הסכום הגדול שקיבל מאותו יהודי, והכסף הזה פגם במידת ביטחונו בקב"ה, והוא המעכב את כוונתו בתפילה. מייד קרע את השטר לגזרים וזרקו לים, ואז עמד להתפלל לפני ה' בכוונה גדולה.
על־פי זה פירש הרבי מקלויזנבורג את הפסוק 'הרמתי ידי... אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך'. התרגום מפרש: 'הרמתי ידי – בצלו' (בתפילה). היינו שאברהם אמר: אם איהנה ממך מחוט ועד שרוך נעל, לא אוכל להתפלל בכוונה.