הציווי: 'לך־לך'
לטובתך
"ויאמר ה' אל אברם לך־לך מארצך וממולדתך" (בראשית יב,א). רש"י מפרש: "לך־לך – להנאתך ולטובתך". כי על־פי רוב לא כל הנאותיו ותענוגותיו של אדם הם לטובתו.
(רבי חנוך מאלכסנדר)
לשורשך
"לך־לך" – לעצמותך ושורשך. יש לקשר ולחבר את הנשמה שבתוך הגוף עם שורשה שלמעלה. שורש הנשמה רואה גילוי אלוקות בבחינת ראייה ממש, וכאשר מקשרים את הנשמה שבגוף עם שורשה שלמעלה, משיגים בחינת ראייה באלוקות.
(אור התורה)
מקום התיקון
"לך לך" – לעצמך. שכל העולה לארץ ישראל, אל עצמו ואל שורשו הוא עולה. אין הנשמה הישראלית יכולה למצוא את תיקונה, את עצמה, את שורש יניקתה, אלא בארץ "אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
(עוללות אפרים)
היה אתה
"לך־לך" – לעצמיותך. אין האדם נדרש לעשות למעלה מכוחותיו, אבל נדרש הוא להשיג מה שבאפשרותו להשיג. כמאמר רבי זושא מאניפולי: "אין דורשים מזושא להיות הבעש"ט, אבל דורשים ממנו להיות זושא".
(הרב אברהם חן)
מוניטין בעולם
"ואודיע טבעך בעולם" (רש"י). על־פי רוב אין מחשיבים את האדם במקום מולדתו, מרוב הרגל בו, וביותר קרוביו שרגילים בו, ועוד יותר – בית אבותיו. והקב"ה רצה להגדיל את אברהם, שייצאו לו מוניטין בעולם, לכן אמר לו: "לך־לך מארצך וממולדתך".
(יבין שמועה)
כבוד שמיים
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב). לשם מה היה צריך אברהם הבטחה שיתגדל שמו בעולם? אלא פרסום שמו של אברהם אבינו הוא דבר אחד עם פרסום שמו של הקב"ה, שכן בכל מקום שאליו בא אברהם אבינו עשה שיתפרסם ויתקדש שם שמיים.
(הרבי מליובאוויטש)
עתיד הבנים
"כאן אינך זוכה לבנים" (רש"י). בגלות הבנים אינם לזכותך. ההתנבלות והתעיות עושות בהם שמות. גוי גדול יקום רק בארץ ישראל.
(עיטורי תורה)
לא בעבור השכר
מה שהבטיחו הקב"ה הבטחות רבות כל־כך, נראה כי היה להגדיל הניסיון, לראות אם יהיה הליכתו בעבור השכר. ובאמת כתוב: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'" – שלא הלך אלא כדי למלא את רצון הבורא יתברך.
(שפת אמת)