סיפורי הניסיונות – מסר לדורות

אברהם אבינו, היהודי הראשון, נדרש להתמודד עם ניסיונות שהעמידו במבחן את אמונתו בה'. תיאורי הניסיונות האלה, הכתובים בתורה, נועדו לתת כוח לבניו אחריו, שגם הם נדרשים לעמוד בניסיונות, הבאים לפעמים בדמות משברים הפוקדים את האדם.

אחד הניסיונות היה "לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ". הקב"ה ציווה את אברהם אבינו לעזוב את 'אַרְצְךָ', 'מוֹלַדְתְּךָ' ואת 'בֵּית אָבִיךָ'. קשה מאוד לנתק אדם מכל אחד מהמרכיבים האלה, ועל אחת כמה וכמה משלושתם יחד.

רעב בארץ המובטחת

'ארצך' – אלה התכונות המולדות שאינן האדם מולד. 'מולדתך' – ההרגלים והמנהגים המקובלים בארץ מולדתו. ו'בית אביך' – החינוך והשפעת הבית שבו האדם נולד וגדל. וברובד אחר: 'ארצך' – הרצונות הטבעיים ('ארץ' מלשון 'רצון'); 'מולדתך' – המידות, הנולדות מהשכל; ו'בית אביך' – השכל וההבנה. את כל זה נדרש אברהם לעזוב וללכת אל הלא־נודע.

ואולם מייד עם בואו לארץ כנען פרץ רעב חמור, שאילץ אותו לעזוב את הארץ ולרדת למצריים. בנסיבות האלה היה אפשר לצפות שאברהם אבינו יתהה על הציווי שקיבל, במיוחד לנוכח העובדה שהרעב היכה בארץ כנען בלבד (פרקי דרבי אליעזר, פרק כו) – דבר שהעיד כי הרעב כוון אל אברהם במיוחד.

הזכות לעמוד במבחן

אך אברהם אבינו לא התלונן ולא התמרמר, אלא מילא את שליחותו מתוך שמחה ועונג. הוא ירד למצריים, ובסופו של דבר התברר שהכול היה מבחן של האמונה והביטחון שלו בקב"ה. זמן קצר לאחר מכן זכה לעשירות וחזר לארץ כנען כשהוא "כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב".

לא פעם אדם מתמודד עם ניסיונות מאתגרים. למשל, אדם נקלע למשבר כלכלי חמור. ייתכן שההפסד הכספי מונע ממנו לא רק פרנסה ברווח אלא גם משבש את תכניותיו לתרום לצדקה. עם זה, במקום להיות שרוי בעצבות ובדכדוך, עליו להחשיב את עצמו לבעל זכות גדולה, משום שנמצא ראוי לעמוד בניסיון. בסופו של דבר, העמידה בניסיון תזכה אותו בשכר גבוה בגשמיות וברוחניות.

אפילו הסביבה משתנה

הקריאה 'לך־לך' מופנית אל כל יהודי. אמנם מובן גודל הניסיון בעבור אדם גשמי, החי בסביבה הכפופה מטבעה לחוקי הטבע ולמנהגי העולם, אדם בעל תכונות נפש מסוימות והנתון להשפעה חברתית. ואולם בכוחו לצאת ולהתעלות מעל המגבלות, על־ידי עבודת ה' בלימוד התורה וקיום מצוותיה.

העמידה בניסיון מרוממת את האדם עצמו ואת סביבתו, כפי שרואים שאברהם אבינו השפיע על לוט – אף שהיה רשע ונפרד מאברהם – עד שמסר את נפשו כדי להכניס אורחים אפילו בסדום.

(מורה לדור נבוך, כרך א, עמ' 129; תורת מנחם תש"ן, כרך א, עמ' 327)