הוראת הקב"ה לאברהם אבינו 'לך־לך' היא מסר והוראה לכל יהודי: אם אתה רוצה שיתקיים בך "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" – אינך יכול להישאר בביתך ובארבע אמותיך, אלא אתה נדרש למלא את שליחותך של הקב"ה. ואם בעבור זה תצטרך לעזוב את 'ארצך' ו'מולדתך' ו'בית אביך', וללכת למקום שבו לא ישיבו אותך במיוחד ולא יעלו אותך לתורה בעלייה החשובה ביותר – עליך לעשות את רצון ה'.
בעבור יהודי שני צריך לוותר אפילו על 'ארצך' ו'מולדתך' ו'בית אביך' של קדושה – על הרצונות של הקדושה, על ההרגלים של הנפש האלוקית וכו' – וללכת לדבר עם יהודי שני על דברים פשוטים, כמו הנחת תפילין.
ומכיוון שאותו יהודי אינו יודע דבר על ענייני יהדות, הרי כדי לדבר איתו על תפילין צריך להתחיל לשוחח עימו בעניינים שבעבור אותך יהודי נעלה הם בגדר 'דברים בטלים', עד שיתקרבו הלבבות ויוכל לשדל אותו לקיים את מצוות תפילין.
ואז מתקיים הפסוק "אחד היה אברהם ויירש את הארץ", והיינו שאף־על־פי שבתחילה "אחד היה אברהם", שנקרא 'אברם העברי', על שם ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד", הרי לאחר מכן "ויירש את הארץ", היינו שהפירות והפעולות שלו מתפשטים עד שכובשים את כל הארץ שנמצא בה (תורת מנחם, כרך יב, עמ' 100).