על כוחה וסגולתה של מצוות ברית מילה עליה מסרו יהודים את נששם לאור הדורות כולם
הרב מאיר בנימיני "הִתְה לְֵך לשָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז, א')
בן 99 שנה היה אברהם אבינו כשנצטווה על ברית המילה. שנים ארוכות כבר עבד את בוראו, עמד בניסיונות וקרא בשם ה' בעולם, ועכשיו נאמר לו "התהלך לפני והיה תמים". רש"י מביא את דברי חז"ל, שכל זמן שלא נימול היה חסר, ועל ידי המילה נעשה תמים. אברהם לא השתהה. בעצם היום שבו נצטווה מל את עצמו, את ישמעאל בנו ואת כל אנשי ביתו, ומאז נכרתה הברית עמו ועם זרעו לדורות.
מאז עומד אב יהודי ליד בנו ומברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". התינוק עוד לא מבין את הנעשה סביבו, וכבר הוא נכנס בברית הקדושה, והנוכחים מלווים אותו בברכה: "כשם שנכנס לברית, כך ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
ספר החינוך מבאר שהקב"ה רצה לקבוע בעם הנקרא על שמו אות קבוע בגופם. כשם שישראל מובדלים מהעמים בנפשותיהם, כך הם מובדלים גם בגופם, והאות הזה מלווה את היהודי בכל מקום שיגיע אליו. ועוד מלמד החינוך, שהקב"ה לא ברא את האדם שלם מבטן, כדי לרמוז לו שכשם שבידו להשלים את גופו, כך בידו להשלים את נפשו בתיקון מעשיו. כבר במצווה הראשונה הנעשית בו, הוא נקשר לעבודה שתלווה אותו כל ימיו.
מצווה יקרה כל כך דורשת זהירות. בעל ספר חסידים מזהיר את האב שלא לבחור מוהל רק מתוך ידידות, אלא "אומן ומוחזק לכך". באותה נשימה הוא מזכיר את בחירת המלמד ואת ענייני השידוך, וקובע שבשלושת אלה אין להכריע מתוך אהבת בני אדם בלבד.
האב גוסס, והרב הורה למול מיד
על בואו של אליהו לברית מסופר מעשה מופלא בגאון רבי שלמה קלוגר זצוק"ל. ביום הראשון לכהונתו ברבנות העיר ברודי הוזמן להיות סנדק. כשהגיע, נודע לו שאבי התינוק מוטל גוסס. מנהג המקום היה להמתין במקרה כזה עם הברית, כדי שאם חלילה ייפטר האב, יוכלו לקרוא לילד על שמו. בני המשפחה כבר התכוננו להמתין, אבל רבי שלמה הורה לאסוף מניין במהירות ולמול את התינוק. הברית נערכה מיד, ולאחר מכן קם האב מחוליו והבריא. המעשה עורר התרגשות גדולה בעיר.
מאוחר יותר ביאר רבי שלמה קלוגר את טעמו. רש"י בפרשת וירא כותב שרפאל המלאך בא לרפא את אברהם, ומשם הלך להציל את לוט. מדוע לא נשלח מלאך מיוחד להצלת לוט? הרי לא חסרים מלאכים לפני הקב"ה. אלא שזכותו של לוט לא הייתה גדולה דיה כדי שיישלח אליו מלאך משלו, ולכן באה הצלתו על ידי המלאך שכבר נשלח לאברהם. כך חשב גם על אבי התינוק. אפשר שבאותה שעה דנים אותו בשמים, ואין בידו די זכויות לישועה מיוחדת. אבל אם תיערך הברית, יבוא אליהו הנביא, ועם בואו יוכל להביא רפואה גם לאב החולה.
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ זיע"א הביא את מעלת התפילה בשעה שהתינוק בוכה. האדם יכוון אז על צרותיו, ותפילתו תיכלל בקול בכיו של הנימול, העולה בלי מונע, כמו שנאמר "כי שמע ה' קול בכיי". כל אחד מהעומדים שם נושא עמו בקשה משלו: יש המצפה לרפואה, יש הדואג לפרנסתו ויש המבקש נחת מילדיו. בשעה שתינוק נכנס בבריתו של אברהם אבינו, אפשר להתפלל על כל אלה, ועל הזכות לעבוד את הקב"ה ביראה, באהבה ובשמחה.