הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל, ישב שעם עם …

משאו המרטיט של ראש ישיבת מיר, הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה שינקל שליט"א, בכנסייה העולמית של 'דרשו' בוילנא בתום מסע התשילה לראדין

"הַּבֶט נָא הַּשָׁמַיְמָה וסש ר הַּכֹוכָבִים... כֹה יִהְיֶה זַרְעֶָך" (בראשית ט"ו, ה')

אל אולם הכינוס של הכנסייה העולמית ה-31 של 'דרשו', הגיעה משלחת גדולי התורה היישר מבית העלמין העתיק שבעיר, לאחר תפילה נרגשת ודומעת על ציוניהם הקדושים של מרנא הגר"א זיע"א ומרנא רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זיע"א, לאחר שחנכה את היכל 'דרשו' ישיבת החפץ חיים, ופקדה את ציונו של מרנא ה'חפץ חיים' זיע"א בראדין, ולאחר ביקור נרגש בהיכל ישיבת וולאז'ין. את המשא המרכזי נשא ראש ישיבת מיר, הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה פינקל שליט"א, ודבריו, שנאמרו מעומק הלב, היו לתפילה ולזעקה בשם כלל ישראל.

של נעלי

מה נורא המקום הזה, 'של נעליך מעל רגליך'. לעמוד באבן השתייה, בכפר הקטן ראדין, שממנו הפציע וזרח אורו של הכהן הגדול מאחיו אל העולם כולו. וילנא, ראדין, וולוז'ין, קמניץ: שמות מקודשים, המצמררים ומרעידים את כל נימי הנפש. ולעמוד כאן במחיצת גדולי ישראל שליט"א, איך אפשר לפתוח את הפה?

מקום מנוחתם של הצדיקים מרעיד וממיס כל לב. מה אנו רואים כאן? לשם מה הגענו להתפלל ולשפוך דמעות? הכול בכוח מסירות הנפש. 'קמאי הוו מסרי נפשייהו', ובכוחה של מסירות הנפש שלהם הם משפיעים עד היום הזה.

ירד אל העם

יהודי קדוש וטהור חי כאן, שהתנהג בפשטות ככפרי ודאג לכל ישראל ולכל מחסוריהם. ה'משנה ברורה', שמירת הלשון, שמירת השבת, ספר לחיילים יהודים, סדר קדשים: 25 ספרים חיבר, וטרח בגופו בשלג ובבוץ כדי להרבות תורה בישראל ולמכור את ספריו הקדושים. כאחד התנאים נחשב, כפי שהעיד הדיבוק הידוע, ובכל זאת ויתר על כל גאונותו וירד אל העם לזכות את ישראל בחיבוריו, במסעותיו ובאסיפותיו הקדושות.

איזו זכות היא לחבר את ה'משנה ברורה', להורות את הדרך אשר ילכו בה בכל בית, שכל אות בה כאחד הראשונים, ולזכות את כל ישראל בשמירת הלשון. מי יודע מאיזו שואה רחמנא ליצלן הציל בכך את עם ישראל. שואה היתה, אך מי יודע מה היה עלול להיות, שהרי בכך תלויה הגאולה: האחדות והעין הטובה, העומדות בראש מעיינינו.

יהודי כמו הגר צדק, הגרף פוטוצקי, שמסר את נפשו לעקידה, עד כמה הוא משפיע לדורות. ועל גודל מעלתם של צדיקים אמר אדוננו הגר"א, שאילו היה בדורו של הרמח"ל, היה מוכן ללכת ברגל עד סוף העולם כדי לראותו. והנה זכינו להתכנס יחד מכל קצוות תבל, אנשים שטרחו שעות ארוכות בדרכים מכל התפוצות, וכל אחד מתייפח על הישועה שהוא צריך.

שליחי הרבבות

ובעיקר, אנו שליחים של רבבות אלשי ישראל לומדי 'דרשו', ומבקשים על כל עמ ישראל. אנו מעלים כעת ריכוז אדיר של צימאון ושל דמעות, על כמה צרות, מחלות ושמד רחמנא ליצלן. הדמעות האלה, הצימאון הזה של רבבות לומדי 'דרשו' בכל אתר, 'לא רעב ללחם ולא צמא למים'. מה מעניין אותם בחיים? זה הדבר היחיד העומד לנגד עיניהם, וזה מה שבוקע רקיעים.

אל מי נפנה בעת הזאת אם לא אל אורו של עולם, מוסרי התורה ומעתיקי השמועה. 'הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת', ראה מה עשו לצאן מרעיתך. איך נוכל לשקוט בעת הזאת? באנו כבן המתחטא לפני אביו, לזעוק ולהריע על מצוקת ישראל ובני התורה, שעבורם מסרת את נפשך.

אדוננו הגר"א ואדוננו מרן ה'חפץ חיים', מסרתם נפש לקרוע שמים ולזעזע ארץ על גלותם ורדיפתם של בני אברהם אוהבך בידי זדים, על שנאת עולם, שנאת הגויים, שנאת עשו לישראל ושנאת עם הארץ לתלמידי חכמים.

ובהר ציון

ידוע שהרב מפוניבז' זצוק"ל, תלמידו החביב של מרן ה'חפץ חיים', בא אל רבו יום לפני עלייתו למרום, בכ"ג באלול תרצ"ג. באותה שנה עלה הצורר ימ"ש לשלטון, וה'חפץ חיים' דיבר בחריפות על הצרות הרבות והרעות שיבואו בעקבתא דמשיחא. שאלו הרב מפוניבז': "רבי, להיכן נלך? לאן נברח? מה יהיה הסוף?", והשיבו רבו: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש". את המשפט הזה חרת הרב על היכל ישיבתו.

ועתה באנו אל אבא, אבינו רוענו, עם משאלותינו ובקשותינו. נבואתך נתקיימה, מאות אלפי בני תורה בהר ציון, ובשם היהדות החרדית שבעולם באנו לזעוק: מתי? מתי יבנה? מתי יבוא ויגאלנו?

אכשר דרא

כשהיה הרב מפוניבז' ברומא, ביקש מהנהג לעצור את המכונית בדחיפות. הוא ירד, ניגש אל שער טיטוס וזעק: "טיטוס, טיטוס! ראה מה נשאר ממך ומה נשאר מאיתנו. לך נשאר שער אחד וכמה בועטי כדור, ולנו נשארו מיליונים. אלפיים שנות גלות, ושמך לא שכחנו. ראה את עולם התורה פורח ומלבלב".

וקל וחומר בדורנו, ברוך ה'. רואים זיכוי תורה כזה וזיכוי הרבים כזה, שלא יאומן כי יסופר. אכשר דרא. רבי, הגיע זמן גאולתנו.

כוחו של יחיד

תעמוד לנו זכותו של בעל המפעל האדיר הזה, נשיא 'דרשו', הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א, תלמיד חכם בפני עצמו, המזכה את כלל ישראל בזכויות אדירות בקנה מידה עולמי ומקים עולה של תורה במיזמים לאין ספור. כמה הוא משקיע בתורת רבינו ה'חפץ חיים', בהוצאת הספרים ובמבחנים, ומזכה בה את כלל ישראל.

כאן רואים מהי מסירות נפש ומהו כוחו של יחיד. יהודי אחד מכפר קטן שינה את העולם כולו, וכאן יש יהודי בטורונטו שמשנה את פני העולם כולו. כמה ריבוי תורה, כמה ש"סים, כמה 'משנה ברורה', כמה גדולי תורה, יחד עם הצוות החרוץ והמסור, כל הפמליא שלו, אנשים שאין כמותם בעולם. הוא מזכה את הרבים, וכל אשר הוא עושה מצליח. מי כרבי דוד, שזכה לכנס ולאחד את כל גווני הקשת, את כל גדולי ישראל ובני התורה, לרומם את כבוד התורה. מה יותר כבוד התורה מזה? אין לנו שיור אלא התורה הזאת.

מכלל דבעיא דרישה

'דרשו' פירושו שאיפות. הקדוש ברוך הוא יודע מה אנו צריכים, אבל הוא רוצה שנדרוש, נבקש ונתפלל. מדוע מתחילים לומר 'משיב הרוח' בתפילת מוסף, ולא כבר מליל החג? אומר ה'לבוש', שצריך קודם תפילה. 'ואדם אין', כי לגשם צריך דרישה, צריך תפילה. 'ציון היא דורש אין לה', מכלל דבעיא דרישה. לשם כך יש 'דרשו': להרים את קרן התורה, להביא את זעקת בני ישראל ולבקוע שערי שמים, כדי שעוד אלפים ידעו ש"ס וידעו 'משנה ברורה' וינצלו את זמנם. 'דרשו' הוא מפעל של כלל ישראל.

ריקוד אחרון

התכנסנו כאן, גדולי ישראל, לבקש תפילה ותחנונים על עמך בית ישראל, בזכות אבותינו רועינו, מצוקי ארץ הטמונים כאן בגולת אירופה, ובזכות כל הקדושים הטמונים בקברי האחים בראדין ובוילנא, שמסרו את נפשם על קדושת שמך.

ראה עמך ישראל ההרוגה עליך, מרוטת לחי, אבל חבוקה ודבוקה בך, יחידה לייחדך. היו לך גזירות ת"ח ות"ט, היה לך גירוש ספרד, מסירות נפש עצומה שאין השכל יכול להשיגה. היה לך דור דעה בפולין ובליטא שרקדו לפניך באש ובמים. שש שנים של תוהו ובוהו, באכזריות מצמררת, ואנשים פשוטים רקדו לפניך ריקוד אחרון של קידוש השם. התחננו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך מתרצה בדמעות.

ריבונו של עולם, הבט משמים וראה: מתוך 13 מיליון יהודים, כמה נעבאך אינם יודעים 'שמע ישראל', שקועים בשאול. אין לנו אלוקה אחר מבלעדיך, צורנו. עוררה גבורתך וקנאתך על אויביך, מהר יקדמונו רחמיך. לקחת אותנו משפל המדרגה, ממצרים. כל העמים שפגעו בנו נעלמו מן העולם, ואנו, עם הנצח, נשארנו איתך. לא נעזוב אותך, אל נא תשכחנו.

באו זקני הציבור ונבחריו לבקש רחמים. ראה היכן עוד יש רבבות המתחזקים ולומדים את תורתך הקדושה. מה הם מבקשים? דבר אחד: להמשיך לעסוק בתורתך הקדושה מתוך הרחבת הדעת. היה נא קרוב לשוועתנו, הושיעה נא, מברכות פיך כולם יתברכו. עיני עמך בם תלויות, ועיניהם לך מיחלות.

ראה אפילו אנשים פשוטים, כמה נהרגו ונעקדו על קדושת שמך. עשה למען טבוחים על ייחודך. ראה כמה גזירות, כמה דם נשפך מבית ומחוץ. לב שופכים נכחך כמים, ואתה תשמע מן השמים, ויתקבלו כל התפילות ברחמים וברצון.

מחיל אל חיל

יישר כוח לכם על הזכות העצומה, על הרמת קרן התורה, לכל לומדי התורה בכל אתר, ובראשם העומד בראש המפעל האדיר הזה. יישר כוח שאתם מחזיקים בו במסירות, אשריכם ואשרי חלקכם. לכו בכוחכם זה להרבות עוד ועוד חיילים לתורה, מחיל אל חיל. 'דרשו ה' ועוזו, בקשו שניו תמיד'.