הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב
אל מול פני הצדיק, עמד החסיד, ר׳ משה שמו, וביכה את צערו, בפנים שטופות דמע. עשיר מופלג היה כל ימיו, וברכה שרתה במסחרו, אולם לאחרונה נהפך עליו הגלגל, רחמנא ליצלן. הוא הגיע עד פת לחם, ונושים עטו עליו מכל עבר. והצדיק, הרה״ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זי״ע – ה׳אהבת שלום׳, מבין ומאזין מביט ומקשיב, ומבועי מידתו, מדת החסד ואהבת ישראל – עולים על גדות לבו הטהור.
״שמע נא אהובי״, פנה אליו הצדיק בחמימות, ״סע נא אל גיסי, הרה״ק רבי אורי מסטערליסק זי״ע (חתן אביו הרה״ק רבי קאפיל חסיד זי״ע), שם תזכה לישועה. ברם, זאת אבקש, שבדרכך חזרה תבוא אלי לספר מה נעשה בדינך״.
עשה ר׳ משה כמצוות רבו, נסע ובא לו אצל ה׳שרף׳ רבי אורי. שמעו של ר׳ משה העשיר הגיע כבר מזמן לסטרעליסק, ודבר נפילתו נגע מאד לליבו הטהור של רבי אורי, הוא ניסה להרגיעו ואמר לו: ״אלך לטבול במקוה למענך, ומי יתן שזכות הטבילה תגן בעדך, ותיוושע מן הצרה״.
משחזר ר׳ משה לקאסוב וסיפר לרבו מה שאמר גיסו השרף, ענה לו: ״שוב נא על עקבותיך, לסטרעליסק, ואמור נא לגיסי בשמי: ׳בטבילת מקוה לא אשלם לנושים׳..״.
כששב ר׳ משה לסטרעליסק, היה זה בשעת בוקר, נענה לו השרף: ״אקדיש לך אפוא את זכות התפילין שאניח היום״. חזר וסיפר את הדברים לרבו, אך הוא החזירו שוב לומר לו לגיסו: ״בזכויות של תפילין אין משלמים לנושים..״ מששמע השרף את הדברים נענה: ״אצא אפוא מגדרי ואעשה מה שלא עשיתי מעולם. זכות כל תפילותי אשר אתפלל היום יעמדו לך, ועמהם זכות התפילין וזכות הטבילה במקווה – גם יחד!״.
אלא שגם הפעם לא סיפקו הדברים את ה׳אהבת שלום׳: ״חזור לסטרעליסק״ – אמר בפעם הרביעית לר׳ משה הנבוך – ״ואמור לגיסי כי בכל אלה הזכויות אין משלמים ולו חוב קטן ביותר״. הפעם קם השרף ושם פעמיו לקאסוב, כדי להבין פשר דבר.
״פשוט ביותר״ – ביאר לו ה׳אהבת שלום׳. ״ר׳ משה זקוק לכספים בדחיפות, לא די לנו להאציל לו ברכות, אלא יש לסייע לו מיד. רצוני שנלך שנינו בצוותא אל אנשי שלומנו ונקבץ עבורו את הסכום הדרוש, כדי שיוכל להחזיר חובותיו ולשוב לאיתנו הראשון. ואז, בטוחני שכל הזכויות שהזקפת למענו יגנו בעדו, שאכן ישוב להצליח בנכסיו״.
נענה השרף לבקשת גיסו, וילכו שניהם יחדיו, פשטו ידיהם בגדוד ודרשו כספים, ומי רואה אותם יוצאים ואינו מוציא כסף מכיסו. כך הצליחו להעמיד את העני על רגליו, שאף חזר והעשיר ביתר עוז. כך היו הצדיקים עוסקים במעשי חסד וממשיכים את מידת חסדו של השי״ת לעלמא הדין.
מידת החסד הלא היא מידתו של דורינו, דור עקבתא דמשיחא, ובזכותה ניוושע בתשועת עולמים, כדבר האמור בספר הקדוש ׳דברי ישראל׳ להרה״ק רבי ישראל ממאדזיץ זי״ע, בפרשתנו – פרשת לך לך, בשם זקנו הגדול הרה״ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי״ע, לפרש את הכתוב (יב, ב): ״ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ (יב, ב). ואת אשר דרשו חז״ל (פסחים קיז, ב): אמר רבי שמעון בן לקיש ׳ואעשך לגוי גדול׳ - זהו שאומרים אלוקי אברהם, ׳ואברכך׳ - זהו שאומרים אלוקי יצחק, ׳ואגדלה שמך׳ – זה שאומרים אלוקי יעקב. יכול יהו חותמין בכולם? תלמוד לומר ׳והיה ברכה׳ – בך חותמין ואין חותמין בכל.
וכה פירש רבי יחזקאל: ״דהנה אמרו רבותינו ז״ל (אבות פ״א מ״ב) ׳על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים׳, וזה הוא הענין שאנו אומרים ׳אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב׳, היינו שאנו רוצים להמשיך עלינו העבדות שלהם, שהוא השלושה העמודים שהעולם עומד עליהם, אלוקי אברהם – היינו עמוד גמילות-חסדים, אלוקי יצחק – הוא עמוד העבודה, ואלוקי יעקב – הוא עמוד התורה, כידוע. ואמר: שעד הבעל-שם-טוב ז״ל היה העולם עומד על עמוד התורה, ומן הבעש״ט ז״ל התחיל עמוד העבודה, ועכשיו בעקבתא דמשיחא קיום העולם הוא על עמוד גמילות חסדים. והענין הוא, כי באמת צריך האדם להיות עובד בשלשתן, אך כל זה היה מקודם, שהדורות היו שלמים בכוחם שלא התגבר עליהם עול הגלות כל-כך, אבל עכשיו בעוה״ר מחמת אריכת הגלות נתמעט לבבינו עד שאין בנו כח לתורה ולעבודה כראוי. על כן עיקר קיום העולם הכל תלוי בגמילות-חסדים, ועל-ידי-זה נותן קיום להכל. כי ענין גמילות חסדים הוא שנותן אף שאין מגיע לו מצד הדין, וכן יתעורר למעלה גם כן להשפיע אלינו במידת טובו לבד״. ובזה פירש את אומרם ״יכול יהיו חותמין בכולן - ׳חותמין׳ – היינו החתימה והסוף, קץ הגלויות, ׳תלמוד לומר והיה ברכה – בך חותמין׳, היינו בעקבתא דמשיחא, שנתמעט לבבינו כנ״ל, יהיה עיקר קיום והעמדת העולם – בך – היינו בעמוד גמילות-חסדים״.
לרגל הילולת הרה״ק ה׳אהבת שלום׳ זי״ע – י״ז חשון