ערב-שבת, חצי שעה לפני הזמן, אנו יוצאים מהמקווה.
עומד שם יהודי ומבקש שנוציא לו את השקית – בלי שהוא נותן לנו מיקום מדוייק אפילו, בתוך המקווה העמוס.
אם נהיה כנים נודה: לאף אחד מאיתנו אין באמת כח לעזור לו כעת!
למה?
כי אז כבר נמצא בראש כולנו תמונה מושלמת, מה אנחנו הולכים לעשות בחצי שעה הקרובה, כדי להיכנס לשבת קודש מוכנים ומזומנים.
ומה קורה לנו כשההוא מבקש מאיתנו את הטובה הזאת?
למרות שיכול להיות שעשיית הטובה יקח רק חצי-דקה או דקה, אבל בכל זאת עצם הבקשה סותרת את כל התמונה שלנו.
כי בתמונה שלנו – זאת שלטענתנו אמורה להביא אותנו לשבת מוכנים ומזומנים – אין את הדקה המיותרת הזאת.
עכשיו: תפיסה כזאת על המציאות היא נכונה או לא?
ברור שלא.
למה?
כי ההגעה לשבת מוכנים ומזומנים – לא נמצאת בידנו כלל וכלל!
רק ביד מי?
ביד מי שמנהל את העולם!
ואם הוא שלח לנו את ההזדמנות הזאת – סימן שהיא זאת שתעזור לנו להגיע לשבת מוכנים ומזומנים כראוי וכיאות.
מהיכן אנחנו לומדים זאת?
ממה שאמר השי״ת לאברהם אבינו בפרשת השבוע.
הוא אומר לו – במילים אחרות אבל זאת המשמעות: כל ההצלחה שלך – הבאת ילדים, השפעת אורך וברכותיך לאנשים, לא תלויה במה שאתה חושב ומתכנן, אלא באיך שאני מתכנן ומנהל את חייך.
לכן, כדי שבאמת תצליח – עליך לעזוב את כל התוכניות והתמונות שבנית לעצמך, שהן בעצם בנויות ומבוססות על ׳בית אביך׳ ועל ׳מולדתך׳.
כי אני כאן מגיע ונותן לך משהו חדש – משהו שאתה עוד לא מכיר!
וממך נדרש רק להאמין בי וללכת בעקבותיי – ״אל הארץ אשר אראך״ – למקום שאני הכנתי עבורך.
א פרייליכ׳ן און א לעכטיג׳ן שבת ידידכם: ישעיה יצחק פרידמאן