איך ידע האדם מה תפקידו בעולם ועל מה נשלח לכאן?
״לך לך מארצך״ - הקב״ה אינו מגלה לאברהם היכן עליו ללכת, אינו מודיע לו לאיזה מקום צריך להגיע, ואף אינו מרמז לו לאיזה צד יתחיל ללכת, לדרום או לצפון, למזרח או למערב.
ואברהם מתחיל ללכת את מסעו, הלוך ונסוע הנגבה, תוהה ובוהה. יוצא מאור כשדים, הולך לחרן, עולה לארץ כנען, יורד למצרים, חוזר ועולה, נופל וקם.
זה היה חלק מה׳נסיון׳ של אברהם אבינו ע״ה, אי הבהירות, והוא קיבל שכר מיוחד על כל פססיעה ופסיעה במצב זה (ב״ר לט, ט).
ובכל זאת, יש כאן ׳סימני דרך׳ שעל ידם יכול האדם לראות מה תפקידו בעולמו ומה שליחותו כאן בעולם, והם נחלקים לשני חלקים: ׳תיקון׳ ו׳שליחות׳. זה לא סתם מילים שמשתמשים בהם במקומות שונים, אלא שני מהלכים שונים ברצון הנשמה.
והענין בכללות הוא, כי האדם נשלח כאן לעולם עבור שתי מטרות:
׳תיקון׳ - רוב מוחלט של הנשמות הם נשמות מגולגלות, שכבר היו כאן בעולם, אלא שחזרו כדי לתקן איזה דבר הטעון תיקון, כדי להשלים תיקון נשמתם הפרטית.
׳שליחות׳ - הוא הדבר שבעבורו נשלחנו לעולם כדי לתקן את העולם, להטיב לאחרים.
האדם צריך לשאול את עצמו מדי יום שתי שאלות: הראשונה - מה עלי לתקן כאן בעולם, והשניה - מה ה׳ מאיר את העולם באמצעותי. [זה קשור גם להנהגת המשפט והנהגת היחוד של הרמח״ל, ואכמ״ל].
והרי ידועה הסתירה בנוגע לשאלה: איך ידע האדם עבור מה נשלח כאן לעולם:
מצד אחד מצינו שהדבר שהאדם מוצא את עצמו נאבק שוב ושוב, מתמודד בנסיונות, עולה ויורד, בעוד אצל חבריו הכל הולך חלק בלי קשיים, זהו החלק המיועד לו מן השמים ולכן יש לו קשיים כי לפום צערא אגרא [הגר״א בפירושו למגילת רות (א , יח); צדקת הצדיק (אות מט); עבודת ישראל (ליקוטים לאבות פרק ד)].
מצד שני, מצינו להיפך, שהאדם צריך להתעסק בתחום שנמשך אחריו מצד תכונותיו ונטיותיו ומוצא בו תענוג וחיות, וזהו חלקו ונחלתו [ע״ז יט.; תיקוני זו״ח עז:; משנ״ח (מס׳ ת״ת פ״ג); שבט מוסר (פכ״ג); תניא (אגה״ק פכ״ו)].
ובאמת אין כאן סתירה, כי בכל הנוגע ל׳תיקון׳ של האדם בעולם, אזי ׳לפום צערא אגרא׳, ומעמידים לו מן השמים נסיונות וקשיים כדי לתקן את חלקו כראוי.
אך בכל הנוגע ל׳שליחות׳ של האדם בעולמו, כאן צריך לחפש היכן אני מוצא תענוג, וזהו הסימן שכאן בתחום הזה רוצה הקב״ה להאיר את אורו על ידי.
יש אחד שמפקיר את עצמו בשביל ה׳שליחות׳ שלו, כל כולו מסור בשביל אחרים, אבל שוכח מה׳תיקון׳ שלו בעולם, ועליו לאחוז תמיד בשני הקצוות גם יחד.
ה׳תיקון׳ פועל יותר באופן של ׳מלמטה למעלה׳ [העלאת מ״ן], ולעומתו פועלת השליחות באופן של ׳מלמעלה למטה׳ [הורדת מ״ד], כלומר, ככל שהאדם משלים יותר את ה׳תיקון׳ המיועד עבורו ומתאמץ על כך מלמטה, כך מגלים עבורו יותר מלמעלה את ה׳שליחות׳ המוטלת עליו.
אך כדי להגיע לעומקים הללו בנפשינו, עלינו קודם כל להתרגל לא לחשוב רק על עצמינו, גם במובן הרוחני, אלא להתחבר לנשמה שאינה מזהה את עצמה כמציאות נפרדת, אלא רואה לפניה רק את המציאות האלוקית, ולכן השאלות שלה אינן בסגנון: מה טוב לי? אלא בסגנון אחר לגמרי: מה טוב להקב״ה? מה יעשה לו הכי הרבה נחת רוח, איך אפשר להוציא לפועל את הרצון העליון.
על פי ״אש הפרשה״