Skip to content
מתיקא כדובשא

חלות דבש

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מו״ה ר' אהרן וויינגארטן שליט״א

בגמרא נדרים (לב.) ״מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים״, ואמר שמואל ״מפני שהפריז על מדותיו של הקב״ה, שנאמר במה אדע כי אירשנה״, ויש לבאר הענין על פי סדר הכתובים.

והנה, בתחילת פרק ט״ו מצינו שאברהם אבינו לא זכה עדיין לבנים, ואליעזר עבדו היה עתיד ליורשו, והבטיחו הקב״ה שלא אליעזר יירשנו, אלא בן שיצא ממנו, והוציאו והראהו את כוכבי השמים, והבטיחו שכה יהיה זרעו, ועל זה נאמר ״והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית שם, ו). ומיד אחר כך הבטיחו הקב״ה על ירושת הארץ, באמרו ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה״, והשיב אברהם ״במה אדע כי אירשנה״, ואח״כ נאמר ברית בין הבתרים, ולאחריה נפלה על אברהם אימה חשכה גדולה, ואמר לו הקב״ה ״ידע תדע״, שעתידים בניו להיות גרים בארץ לא להם ולהשתעבד שם ארבע מאות שנה, ואחר כך יצאו ״ברכש גדול״.

והמתבונן בסדר הכתובים יראה, דמתחילה היתה יציאת אברהם מאור כשדים ראויה להיות היציאה שעל ידה יבואו הוא וזרעו לרשת את הארץ, ולא היה צורך בגלות אחרת ובגאולה נוספת, וזהו שאמר לו הקב״ה ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה״, שהרי כבר הוציאו מאור כשדים לשם ירושת הארץ. אלא שכיון ששאל אברהם ״במה אדע כי אירשנה״, נשתנה סדר הדברים, ונגזרה על זרעו גלות אחרת, אשר ממנה יצטרכו לצאת קודם שיבואו לרשת את הארץ, וזהו שאמר לו הקב״ה ״ידע תדע״, כנגד שאלתו ״במה אדע״, שמעתה יצטרכו בניו להשתעבד בארץ לא להם, ולהיגאל משם קודם שיבואו לרשת את הארץ.

(ושוב ראיתי במסילת ישרים (פרק ד) שהביא מדברי פרקי דרבי אליעזר (פרק מח), כעין מה שכתבנו, וז״ל ״במה אדע כי אירשנה, אמר לו הקב״ה, אברהם, וכו׳ אתה אומר במה אדע כי אירשנה?! חייך שני פעמים ידוע תדע כי גר, שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך״). ונמצא, דיציאת מצרים היא שבאה תחת יציאת אור כשדים, אשר מתחילה היתה ראויה להיות הגאולה שעל ידה יירשו ישראל את הארץ.

אמנם אף ששאל אברהם ״במה אדע״ על ירושת הארץ, הרי בהבטחת הזרע האמין בה׳, ונאמר ״והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה״, ופירש רש״י שהקב״ה חשבה לו לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. והרי לא מצינו היכן נפרעה לאברהם אותה צדקה שנחשבה לו על אמונתו, אלא יש לומר שנפרעה לבניו בשעת יציאת מצרים בכסף וזהב, וזהו שנאמר ״ואחרי כן יצאו ברכש גדול״. ומדוקדק בזה לשון ״צדקה״, שהוא לשון נתינת ממון, לרמז על הרכוש הגדול שעתידים בניו לקבל בצאתם ממצרים. ובזה יומתק מה שאמרו בגמרא (ברכות ט, ב), שבשעת יציאת מצרים ביקש הקב״ה מישראל שישאלו כלי כסף וכלי זהב, ״שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם״, ולפי האמור מובן מה שהקפיד הקב״ה על קיום הבטחה זו כלפי אברהם דוקא, כי הרכוש הגדול היה כנגד אמונתו שנחשבה לו לצדקה.

ונמצא שמחמת ״במה אדע״ נשתעבדו בניו במצרים, ומחמת ״והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה״ זכו לצאת משם ברכוש גדול:

More in this printout

View the whole printout