מו“ה ר' ישעי' וויין שליט“א
בתחילתה של פרשתנו מתארת התורה את הניסיון הראשון מתוך עשרה ניסיונות בהן נתנסה אברהם אבינו - ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״, תוך מתן הבטחה שעזיבת בית הוריו ומקום מגוריו תהיה להנאתו ולטובתו (כדברי רש״י במקום), שם, במקום החדש יהיה לגוי גדול, מבורך ומרומם, עד שכל אדם יאמר לבנו תהיה כמו אברהם.
והנה, המדרש (תנחומא לך לך ג) מביא לכאורה דבר פלא, רבי לוי אומר ניסיון הראשון כניסיון האחרון. ניסיון הראשון ב׳לך לך מארצך׳, ניסיון האחרון ב׳לך לך אל ארץ המוריה׳.
כלומר, הניסיון הראשון בו נתנסה אברהם לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו הינו כמו הניסיון האחרון בו נצטווה לעקוד את בנו מחמדו, זה שציפה וייחל לו כל כך הרבה שנים ובו תלה את תקוותו שימשיך בדרכו העילאית להכרת העולם ואמונתו בבוראו.
והדברים תמוהים ודורשים ביאור. אין כל ספק שהניסיון הראשון איננו קל כלל וכלל, אך כיצד ניתן לדמותו לניסיון האחרון של עקידת יצחק? כלום אפשר בכלל להשוות בין עזיבת בית הוריו וסביבת מגוריו – בית בו מכרו עבודה זרה לכל דורש, וסביבה מתנכרת לכל דבר שבקדושה, כזו הנוהרת אחר נמרוד הכופר בבורא עולם, לבין הניסיון ההרואי של מסירות נפש בעקידת בנו אהובו ממשיך דרכו על כל המשתמע מכך, אבדן החיים, לעג הבריות, החשש מפני עזיבת תלמידיו וילידי ביתו את דרכו וחזרתם לדרך הכפירה ועבודת האלילים, האם ניתן בכלל להשוות בין שני הניסיונות?
ובעומק הדברים ניתן לבאר (מבוסס על מה שמובא בדברי אגדה עמוד כו) כי בדברי המדרש הללו טמון יסוד עצום, כל ההתמודדויות של האדם תלויות בעצם בעמידה הראשונה בניסיון, שכן דרכו של היצר הרע הוא להקשות על האדם להתמודד בתחילת דרכו ולהראות לו כל דבר, אפילו ניסיון קטן, כהר גבוה, כמשהו שאינו ניתן להתגבר עליו, ורק כאשר מצליח הוא להתגבר על המכשול הראשוני יכול הוא להמשיך ולהעפיל הלאה והלאה בשלבי הסולם ולראות כל ניסיון, גם אם גדול ועצום הוא כמשהו קטן שניתן בקלות להכניעו.
ההתמודדות מול היצר הרע קשה היא בתחילת הדרך. אז נראית היא מפחידה ואימתנית, כזאת שלא ניתן להתגבר עליה, אך אם מצליחים להכניעו כבר בהתחלה, אם משדרים מולו חוזק, יציבות ועמידה איתנה, הרי שיתר הניסיונות הבאים בהמשך נראים כמשהו קטן וקל.
וזהו אם כן ביאור דברי המשנה (אבות פ״ד מ״ב) ׳עבירה גוררת עבירה׳ - אם האדם אינו מתגבר על העבירה בתחילת הדרך, הרי שהיא מושכת לעוד ועוד עבירות בעקבותיה. ׳מצוה גוררת מצוה׳ – כשמתרגלים בעבודת הקודש כבר לא מרגישים שום עמל ושום קושי. וזהו מה שאמרו חז״ל הקד׳ (סוכה נב.) לעתיד לבא הקב״ה מביא את יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. לצדיקים נדמה היצר כהר גבוה, ולרשעים הוא נדמה כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים, היאך יכולנו לכבוש הר כה גבוה, והרשעים בוכים ואומרים, היאך לא יכולנו לכבוש את אותו חוט קטן של שערה.
כלומר, לעתיד לבא, כשהכל יהיה ברור ופשוט, הרשעים יבינו שאם רק היו מתגברים בתחילת הדרך, אילו רק היו מסרבים להישמע לדברי היצר כשהגיע אליהם עם הצעותיו הראשונות לחטוא, הרי שעל כל העבירות שעשו בהמשך הדרך יכלו להתגבר בנקל.
ואם כן, זוהי כוונת רבי לוי במדרש, הניסיון הראשון בו התנסה אברהם אבינו דומה לניסיון האחרון. הוא היה אמנם קל מאין כמוהו אל מול ניסיון העקידה, אך משהצליח אברהם אבינו להתגבר בפעם הראשונה כאשר מדובר היה בניסיון קל יחסית, גם על הניסיון האחרון שנראה לנו ככזה שאינו ניתן כלל ליישום התגבר ללא קושי.
לאורך ההיסטוריה היהודית כולה עומד עמנו בניסיונות על אנושיים ובלתי נתפסים. הריגות ושמדות, רדיפות קשות שבאו עליו מצד מבקשי רעתו השונים. פעם היה זה מצד ראשי השלטון במדינות מושבותיהם בעצמם שבקשו לבצע בו את זממם הרע ופעם זה הגיע מצד שכניו צמאי הדם שחפצו להכחידו מעל פני אדמתם. גלות אחר גלות גלה העם היהודי, נדידות לארצות ויבשות שונות ומשונות, שוב התחלתם של חיים חדשים על אדמה חדשה, ושוב אריזת מטלטלין ובריחה למקום לא נודע. כך, עד ימנו אנו כשכולנו מתפללים ומקווים שמקרי הטבח הנוראים שחווינו בארה״ק זה עתה יהוו את סוף הגלות המרה והקשה.
מה החזיק את העם המופלא הזה בכל אותם שנים רבות וארוכות? מה הותיר אותו נאמן לדרך התורה וקיום המצוות במסירות ובנאמנות כה עילאית? כיצד הצליח לשרוד את כל העינויים והקשיים האינסופיים? אין זאת אלא מכוחה של אותה עמידה איתנה ומסירות נפש של אבות האומה שהתגברו על כל המכשולים שנקרו בדרכם. הם אלו שסללו עבורנו את הדרך ומכוחם יכולים אנו להמשיך לשאת בעוז ובגאון את דרך התורה והיראה עד ימנו אנו.
עמידתם האיתנה היא זאת שנותנת לכל אחד ואחד מאיתנו את הכוח והיכולת לקום בכל פעם מחדש, להתנער מהעפר ולהתחיל מהתחלה בנשיאתו של לפיד האש של שושלת הדורות.
יזכנו השי״ת ויאמר לצרותנו די.