ליקוטי גידולי אברהם – מו"ה ר' גדלי' האפמאן שליט"א
לך לך מארצך (יב, א) להנאתך ולטובתך (רש"י) אם היה זה נסיון, למה נאמר לו "להנאתך ולטובתך" דבר העשוי להקטין בהרבה את הנסיון? אלא, בדבר זה גופו התבטא הנסיון, אם יעשה זאת אברהם בגלל "הנאתו וטובתו", או בגלל מצוות האלוקים. ואולם באמת אברהם עמד בנסיון "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" שהלך רק משום מצוות ה' ולא משום שיפיק מזה הנאה וטובה.
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך (יב, א) "לך לך" – לך לעצמך, בדרכך שלך. לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה. "לך לך" – בבדידות. אם שיטת הרוב איננה אמת – עבוד את ה' לבדך! איך יכולנו להתקיים ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט. (רבי שמשון רפאל הירש)
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך (יב, ב) מדרך העולם שכשאדם עולה לגדולה ומתעשר הרי הוא מתרחק מבני משפחתו וממכריו העניים ואין זה לפי כבודו לתת דעתו עליהם ולעזור להם, וממילא קונה לו אדם זה שונאים ומקנאים רבים. לפיכך בירך הקב"ה את אברהם כי אפילו לאחר "ואגדלה שמך" לא תהיה מאלה שגדולתם מביאה להם שונאים, כי אם "והיה ברכה" שתוסיף לעשות צדקה וחסד ותהיה לברכה בפי כל (הדרש והעיון).
ואברכה מברכיך ומקללך אאר (יב, ג) מדוע נאמר בברכה קודם "ואברכה" ואחר כך "מברכיך", ואילו אצל קללה נאמר להיפך, קודם "מקללך" ואחר כך "אאר"? משום שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ולפיכך המברכים יתברכו עוד לפני שיגיעו לכלל מעשה, רק בשביל המחשבה, ואילו המקללים יתקללו רק לאחרי מעשה ולא אחר המחשבה. (כלי יקר)
וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' (יב, ד) אברהם לא נזקק ליישוב הדעת, לא ביקש עצה מאיש ולא דחה את החלטתו אף ביום אחד. מיד כשאמר לו הקב"ה "לך לך", קם ויצא בלי שהיות לארץ ישראל. (שפתי כהן)
הבט נא השמימה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך (טו, ה) כך אמר הקב"ה לאברהם: יודע אתה שלא תוכל לספור את הכוכבים, ואף על פי כן מביט אתה לשמים ומנסה לספור אותם. אף צאצאיך יהיו כך, תהיה בהם ההעזה והרצון להתמודד עם דברים הנראים למעלה מן הטבע ומיכולת אנוש. (כ"ק אדמו"ר ר' מאיר שפירא מלובלין)
ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים... כה יהיה זרעך (טו, ה) כשם שהכוכבים נראים לעינינו מרחוק כנקודות זעירות בלבד, בה בשעה שהם עולמות עצומים... כך ייראו גם היהודים. בעולם הזה יהיה מראיהם עלוב ושפל, אולם בשמים יהיו עצומים ורמים ויהוו את היסוד של כל הבריאה (בשם הבעש"ט).
ותרדמה נפלה על אברם (טו, יב) הקב"ה הראה לאברהם את הגלות ואת כל הצרות שיבואו על בניו, שאחת מהן תהיה ה'תרדמה' – יהודים יהיו רדומים ויבלו את שנותיהם בחוסר מעש. (המגיד מדובנא)
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (טו, יג) לא נאמר "כי גרים", אלא "כי גר", בלשון יחיד. קללת הגלות היא שאפילו בהיותם בניכר, בגלות, יראה כל יהודי את עצמו גר ונפרד מיהודי שני. (אסיפת חכמים)
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך אברהם למסעיו (יג, ב-ג) וברש"י בחזרותיו פרע הקפותיו. לפיכך כתבה תורה 'ואברם כבד מאד' לפי שבאמת כבד מאד לאדם לפרוע חובות עתיקים, היצר הרע אינו מניחו. (הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל)
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם... ויאמר לאברם (טו, יב-יג) ולא נאמר 'ויאמר ה' לאברם', כי כיוון שרמז לו כאן על הגלות בא לידי עצבות, ואין השכינה שורה מתוך עצבות. (תפארת שלמה)
גר יהיה זרעך בארץ לא להם (טו, יג) גם גויים שבעצמם יהיו "בארץ לא להם", זרים בארץ, מיעוטים נרדפים – אף הם יענו את בני ישראל. (מדרש שמואל)
ואחרי־כן יצאו ברכוש גדול (טו, יד) זו דרכו של הקב"ה – הוא מקדים את הרפואה למכה. תחילה הכין רכוש גדול, ורק אז הביא עלינו את הגלות. (זוהר)