פרשת נח
מה הקשר בין ריש לקיש לנח?
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית, פרק ו, פסוק ט)
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדֹרֹתָיו - וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בְּדֹרֹתָיו - כָּל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים (גמרא, מסכת סנהדרין, דף קח, עמוד א)
יש קשר מיוחד בין ריש לקיש לבין נח, ולכן דווקא ריש לקיש מדבר בזכותו של נח. יש לכך רמז נאה: המילים ריש לקיש שווים בגימטרייה תשע מאות וחמישים – שזה בדיוק מספר השנים שחי נח, כמו שאומרת התורה בהמשך: "ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת".
(רבי לוי יצחק, אביו של הרבי – לקוטי לוי יצחק, חלק א, פרשת נח, עמוד כג)
להכניס את כולם לתיבה
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה, מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (פרק ז, פסוק ז)
"תיבה" היא רמז ל"מילה" – כלומר, המילים של התורה והתפילה. ועל כך אומרת לנו התורה: אדם אינו יכול להסתפק בכך שהוא עצמו מכניס את עצמו ושוקע בתורה ובתפילה, אלא זו חובתו 'להכניס אל התיבה' גם את בני ביתו.
ועוד יותר מכך. זוהי אחריותו של כל יהודי 'להכניס אל התיבה' ולחבר לקדושה כל יהודי שהוא יכול. וכאשר אדם מכניס אל ה'תיבה' הקדושה עוד יהודי, הוא זוכה לעזרה ולסיוע מלמעלה בעבודת השם האישית שלו.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך א, עמוד 8)
פרשת לך לך
ירידה שהיא עלייה
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (פרק יב, פסוק א)
שמה של פרשתנו מורה על הליכה ועלייה מחיל אל חיל. ונשאלת השאלה: בפרשה מסופר על אירועים שהתוכן שלהם הוא דווקא ירידה, כמו ירידת אברהם מארץ ישראל למצרים, ולקיחת שרה לבית פרעה. איך הולם שם שמבטא התעלות, דוקא אירועים שמבטאים ירידה?
ההסבר לזה הוא שאותה ירידה היא הדרך לעלייה הגדולה שאחריה ובעקבותיה. הרי ירידת אברהם למצרים הובילה מאוחר יותר לגלות של עם ישראל במצרים, ועלייתו ממצרים עם רכוש גדול היא זו שסללה את הדרך לגאולה ממצרים ברכוש גדול. כך גם לקיחת שרה לבית פרעה הביאה לכך שבגלות מצרים לא משלו המצרים בנשות ישראל, כשם שפרעה לא משל בשרה בהיותה בביתו.
אם כן, הירידה היא כבר תחילתה של העלייה, משום שזוהי המטרה והתכלית שלה מראש. ועל כן, גם אירועים אלה הם במהותם "לך לך" ועלייה.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך ה, עמוד 58)
שליח השם
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (פרק יב, פסוק א)
הקדוש ברוך הוא קורא לאברהם ללכת "מארצך וממולדתך ומבית אביך": "מארצך" – מרצונותיך, "ממולדתך" – ממידותיך ותכונותיך, "מבית אביך" – משכלך וההנחות שלך.
ומדוע נדרש אברהם לעזוב את כל אלה? כי על אף שאלה כוחות של קדושה, בכל זאת היו אלה הכוחות האישיים של אברהם, והדרישה של הקדוש ברוך הוא ממנו הייתה לעזוב את כל אלה וללכת "אל הארץ אשר אראך" – כלומר, שמעתה יפרסם את שם השם לא בגלל שכך הוא מבין וחושב אלא בתור שליח של הקדוש ברוך הוא.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך כ, עמוד 58)
הקדוש ברוך הוא בחר
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (פרק יב, פסוק א)
עוד לפני ההתגלות של הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו והציווי "לך לך", אברהם כבר עשה רבות בעבודתו הרוחנית. הוא הכיר את בוראו והפיץ את האמונה בו, ואף מסר את נפשו על קידוש שמו. ובכל זאת, באופן תמוה, התורה לא מספרת על כל אלה שום דבר!
זאת משום שעיקר הזהות והמציאות שלנו כיהודים והקרבה שלנו אל הקדוש ברוך הוא הם לא בכך שאנחנו מתקרבים אל השם, אלא שהקדוש ברוך הוא בחר בנו וקירב אותנו אליו. ואת זאת רומזת לנו התורה: ייחודו של אברהם אבינו כיהודי ומעלתו הגדולה אינם מתחילים בכך שהוא התקרב לבורא, אלא בכך שהקדוש ברוך הוא התגלה אל אברהם, ייחד אותו מכולם ונתן לו ציווי אישי שהוא קיים.
(הרבי – לקוטי שיחות, כרך כ, עמוד 305)
בין רבא לאברהם
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ, וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים (פרק יב, פסוק טז)
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ". וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מְחוֹזָא: אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ [- כך אמר רבא לבני מחוזא: כבדו את נשותיכם ותתעשרו] (גמרא, מסכת בבא מציעא, דף נט, עמוד א)
על פי כתבי האר"י יש קשר מיוחד בין נשמתו של רבא לאברהם אבינו, ולכן הוא זה שקורא ללמוד מאברהם ולכבד את הנשים. יש כמה רמזים נאים לקשר בין שניהם: המילים "אברם" ו"מרבא" מורכבות מאותן אותיות; רבא היה גר במחוזא, ועל אברהם נאמר בתורה ש"היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר".
(רבי לוי יצחק, אביו של הרבי – לקוטי לוי יצחק, עמוד שעז)
בן ממשיך
וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה (פרק טו, פסוק ו)
נשאלת השאלה: וכי איזה פלא וחידוש יש במה שאברהם אבינו, שמסר את עצמו למיתה על קידוש השם בכבשן האש, האמין בהבטחת השם שיהיה לו בן?
אלא שתשוקתו של אברהם הייתה שיהיה לו בן אשר יירש את דרך עבודתו בעבודת השם, ואכן הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שיזכה לכך. והחידוש הוא שאף על פי שיצחק יכול היה לבחור בעצמו את דרכו, ולא היה מוכרח להמשיך את דרכו של אברהם – בכל זאת, אברהם אבינו האמין בהבטחה של הקדוש ברוך הוא שבנו אכן ימשיך את דרכו.
(מפי חסידים – שמועות וסיפורים, חלק ג, עמוד 203)