בירושלים של פעם חי רופא ירא שמים וצדיק ושמו דוקטור וולך, שטיפל במסירות בכל בני היישוב. בין מפעליו הגדולים היה הקמת בית החולים "שערי צדק " שהתנהל בדרך התורה ובהנחיית גדולי הדור.
כאשר נוסד בית החולים נתקיימה מסיבת חנוכת הבית ובין הבאים היה גם רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. ישב רבי יוסף חיים בראש שולחן הכבוד ולידו ישב מנהל בית החולים הדוקטור וולך. "אם ירשה לי כבוד הרב", פתח הדוקטור, "אשאל אותו שאלה שמציקה לי זה זמן רב: בגמרא מסכת קידושין (פב.) נאמר: "טוב שברופאים לגיהינום", מדוע? והרי פעמים רבות הרופא מוסר נפשו למען הכלל ללא לאות וללא כל תמורה, האם זהו השכר המגיע לו על מסירותו - גיהינום?! " אינך מבין את הכוונה", נענה רבי יוסף חיים בחיוך. "הגיהינום הוא עונש כה קשה ואליו מגיעים רשעים כה גדולים שלאחר שהם מסיימים את עונשם בו צריך את הרופא הטוב ביותר שבנמצא כדי לרפא את פצעיהם"...
