חדוות ה' היא מעוזכם. השמחה בראש השנה נובעת מהאמונה בטוב ה'. בכי של עצבות ושבר הוא מסטרא דקליפה וסטרא דדינא. השמחה ממתקת את הדינים ומעוררת למעלה רחמים ורצון. השמחה מהכתרת מלכו של עולם היא מעוזינו ותפארתנו. מי יתן מציון ישועת ישראל וכו' יגל יעקב ישמח ישראל. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה. כפי השמחה בראש השנה בקבלת מלכותו ית"ש כן מתקיים כל ימי השנה.
חדוות ה' היא מעוזכם
מצינו בנביא נחמיה (פרק ח) תיאור היאך היה נראה ראש השנה הראשון שעשו עזרא ונחמיה לאחר שעלו יחד עם בני ישראל מהגולה. שבשעה שעזרא קרא בתורה, בני ישראל בכו על מה שהם לא קיימו כראוי את התורה. ועזרא ונחמיה אמרו להם: (פסוק ט) 'היום קדוש הוא לה' אלוקיכםא, אל תתאבלו ואל תבכו, כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה' ב.
והשאלה עולה מאליה, מדוע שלא יתאבלו ולא יבכו, והרי הם בכו על מה שלא קיימו את התורה כראוי. וכי מה יכול להיות יותר טוב ממה שיתחרטו ויתמרמרו על חטאיהם וישובו אל ה'.
אכן, בפסוק עצמו כבר נאמרה התשובה על כך, וכפי שהטעים להם עזרא את טעם הדבר 'היום קדוש הוא לה' אלוקיכם, אל תתאבלו ואל תבכו וכו', חדוות ה' היא מעוזכם'. כלומר, ראש השנה הוא יו"ט שהקב"ה שמח בו, ומשמחתו עלינו להתאזר בעוז ותעצומות שיחננו לטובה 'חדוות ה' היא מעוזכם'. ואם כי ביום קדוש כזה ראוי לשוב בתשובה, אך אופן התשובה צריך להיות בשמחה וביטחון בטוב ה', ולא מתוך אבל ושברון לבי. (תהלים קלז ו) 'אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי', שקבלנו זה בשבועה ובקללה, כמו שכתוב (שם ה) 'אם אשכחך ירושלים וגו"ה.
ולהלן נאמר (פסוק י) 'ויאמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם'.
א. פירש"י 'כי יום ראש השנה הוא'.
ב. פירש"י (שם) 'כי בוכים כל העם, מפני שלא קיימו התורה כראוי'.
השמחה בראש השנה נובעת מהאמונה בטוב ה'
מצינו בשם קודש הקדשים הבעל שם טוב (בעש"ט דברים לראש השנה ויום כיפור אות כט) הרחבת דברים בזה, וזו לשונו 'הלא ראש השנה הוא יום טוב, ובמשנה (ראש השנה כט:) יום טוב של ראש השנה וכו', והוא יום שמחה, על כן אומרים 'שהחיינו'. ומה שכתב האר"י ז"ל לבכות, הוא משום גלות השכינה וכו', וכדי שידיננו ה' יתברך לטובה. והוא שכתוב (נחמיה ח י) 'לכו אכלו משמנים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם'. והבכיה שבוכין הוא בכיה של שמחה על שהחיינו והגיענוד. על כן, כיון שהוא יום שמחה ראוי לזכור ירושלים, כמו שכתוב מובא בירושלמי (ראש השנה פ"א ה"ג) 'אמר ר' סימון, כתיב (דברים ד ח) 'ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים' וגו'. ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה, חד אמר, אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם, אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, [לפי שיודעין שהקב"ה עושה להן ניסים'י.
ג. וכשיהודי מתחזק באמונה בה', הריהו גורם נחת רוח למעלה לאין שיעור, וכמו שהיה רגיל הרה"ק רבי נח מלעכוביטש זיע"א (הובא ביסוד העבודה מכתב ו) לחזור בכל ראש השנה, ולומר: 'חדוות ה
כלומר הסיבה שיש להשי"ת נחת רוח וחדווה, 'היא מעוזכם' מה שאנו מאמינים בחסדו ית' שהוא מעוזינו.
ד. על דרך זה מצינו בספר ויגד יעקב (לראש השנה אות כו) 'כתיב גבי עזרא (נחמיה ח ט-י) "אל תתאבלו ואל תבכו וכו' כי קדוש היום לאדונינו' עיין שם. ושמעתי מפ"ק אדמ"ו הגה"ק רי"ד מבעלזא זי"ע, דאף שכתבו בספרים הק' לבכות בימים האלה, אבל הבכיה לא תהיה מחמת אבל וצער ח"ו רק מחמת הדביקות. וכמו שכתב הטורי זהב בהלכות שבת (סי' רפח) בשם המדרש, שהתלמידים מצאו את רבי עקיבא שהיה בוכה בשיר השירים, ואמרו לו: שבת היום. ואמר להם: עונג הוא לי, והיינו מחמת דביקות, וכן הוא מצוי במתפללים בכונה, עיין שם בטורי זהב. והיינו דאמר 'אל תתאבלו ואל תבכו', שלא מחמת האבילות תבכו, רק כי קדוש היום וחדות ד' היא מעוזכם, הבכיה תהיה מכח הקדושה והדביקות'.
ה. על דרך זה מצינו שכתב הלבוש (או"ח סי' תקפד ס"ב) בטעם הדבר שנוהגים בראש השנה להעלות לתורה את הש"ץ ובעל תוקע, שהתכלית היא שיהיו שמחים בעבודת היום, ומקור השמחה היא התורה,. והיינו לישניה 'ויש מקומות שנוהגים לקרות התוקע ממנין החמשה העולים, (ובפוזנא נוהגין לקרות בחיוב ג"כ החזן המתפלל מוסף והוא גם בתוך החמשה, וכן ביום כיפור). ואפשר שנהגו כן, משום שיהא לבו שמח, כי התורה משמחת כדכתיב (תהלים יט ט) 'פקודי ה' ישרים' וגו', ועל ידי כן יאושר כחו שיוכל לתקוע יפה בלא הפסק או טעות'.
היושב על כסא רם ונשא, ויכון בחסד כסאו, וישב עליו באמת, ולשמח להקב"ה שמחה גדולה, ועל ידי זה ימתקו מעלינו כל הדינים, ועל ידי זה נעורר, אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך'.
עליכם' ביום תחילת מלכות, כדי שיעלה זכרוניכם עי"ז לפני לטובה. והיינו 'אל תעצבו, כי 'חדוות ה" היא גורם מעוזכם'.
השמחה מהכתרת מלכו של עולם - היא מעוזינו ותפארתנו
על דרך זה מצינו בחתם סופר (דרשות ח"ב עמ' שסז) שכתב "חדוות ה' היא מעוזכם'. ואמרו חז"ל (ראש השנה טז.), אמר הקב"ה, המליכוני עליכם כדי שיעלה זכרוניכם לטובה. כי הנה יום ראש השנה, אפילו ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לחניטת אילנות, מ"מ הוא יום שמחה ויום טוב, כן כתב הגהות מיימוני ריש הלכות ראש השנה עיין שם.
מי יתן מציון ישועת ישראל וכו' יגל יעקב ישמח ישראל
על דרך האמור, מצינו עוד בחתם סופר (תחילת דרשותיו לראש השנה ד"ה לכו) שכתב "לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם' הוא פסוק בנחמיה (ח י), ונאמר בראש השנה עיין שם. ויש לומר כך, דכתיב (תהלים יד ז) 'מי יתן מציון ישועת ישראל וגו'. יובן כך, כי הנה בימים הקדושים ישלח מקודש עזרו לעורר לב כל ישראל לתשובה. ואם כן בתשובה כזה, יש לבעל דין לחלוק ולומר, כי לא עשו תשובה רק על ידי התעוררות שלך ולא עינה מלבם.
והסברא נותן, שהוא כעין יום כתר מלוכה, שבו חוזר תחילת הבריאה שחנטו האילנות בפעם הראשון בבריאת עולם, והוא כיום גינוסיא (יום ההכתרה, עיין עבודה זרה י.) של מלכים. ומכל שכן א' תשרי שהוא יום גינוסיא לכל עולם כולו. אך לעומת זה, הוא יום חרדת הדין ותחלה לימי התשובה, ואם לא עכשיו אימתי? וראוי לבכות ולהתפלל ולבקש רחמים ותחנונים.
אמנם משום כן מצוה לשמוח בבוא ימים אלו במצוות עשה של תשובה, ומשמחת לבנו, כי שמחים אנחנו לקראת בואו ורוצים אנחנו לשוב לחדול מעושק ידינו. וזהו 'מי יתן מציון ישועת ישראל', פירוש איך אפשר שיותן ישועת ישראל 'בשוב ה' שבות עמו' והם אינם שבים מעצמם? ועל זה בא כמתרץ 'יגל יעקב ישמח ישראל', ועל ידי השמחה יותן ישועת ישראל.
אך אמור אומרים עַם ה', אלו אנחנו נשליך נפשינו מנגד שלא להתעצב ביום חדות ה' אלוקי ישראל ויום גינוסיא שלו, ונשמח עמו ויעבור עלינו מה. ואמנם זה הוא גופיה גורם רחמים יותר מכמה תעניות, בראות הקב"ה שהם אינם חסים על בקשת חייהם מפני כבודו יתברך שמו. והיינו 'המליכוני כן חדוות ה' היא יהיה מעוזכם, לומר כי אנו שמחים שזכינו להתעוררות הלב, וק"ל'.
והן הנה דברי עזרא הנ"ל, כי היו עצבים בראש השנה. אמר להם: אִי היה באמצע השנה והיה התעוררות התשובה מעצמכם, היה ראוי לעצוב. אך באשר היום קדוש והוא גורם ההתעוררות, אם כן, אם תעצבו יהיה מקום לבעל דבר לחלוק, על
הנוראים ראש השנה ויום כפור שהמה מבחינת דיני אלקים. ו'כל השומע' בעת שמיעת קול שופר, 'יצחק לי', אנו זוכרים את זמן הצחוק של חג הסוכות'.
וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה
מובא בעטרת ישועה (מועדים - לשמיני עצרת) וזו לשונו 'שכן עיקר העבדות ב'ימי הרצון', שבזמן שמחתנו בחג האסיף בל יסור מזכרוננו את ימי המשפט שהיו לנו בראש השנה ויום כפור, ועל ידי זה תהיה השמחה מתוך יראה, כטעם (תהלים ב יא) 'וגילו ברעדה'. ובימי ראש השנה ויום כפור צריך להיות העבדות בלי עצב רק מתוך שמחה, ולקשר אותם אל חג הסוכות, כטעם (תהלים סח ד) וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה'. אשר בימי[ם] הנוראים שהם בחינת 'אלקים', אז מיד הם שמחים בשמחה של 'זמן שמחתנו'. וזהו פירוש הקרא (בראשית כא ו) 'צחוק עשה לי אלקים, כל השומע יצחק לי'. שבעת צחוק שהוא 'זמן שמחתנו' בחג האסיף, 'עשה לי אלקים', אנו זוכרים אז את ימים
כפי השמחה בראש השנה בקבלת מלכותו ית"ש - כן מתקיים כל ימי השנה
מצינו בשפת אמת (ראש השנה שנת תרסא) שכתב על השמחה בראש השנה, שתלוי בה השמחה של כל השנה. וזו לשונו 'הנביא צוה לשמוח בראש השנה (נחמיה ח י) 'אכלו משמנים כו' חדות ה' היא מעוזכם'. עיקר העוז לבני ישראל לשמוח בחלק אלקות המיוחד לנפשות בני ישראל. ובראש השנה מתחדש זה הכח שבו נברא האדם 'ויפח באפיו נשמת חיים' (בראשית ב ז). ובראש השנה מקבלים מלכות שמים. וצריך להיות בשמחה, כמ"ש (שבת קל.) 'כל [מצוה] שקיבלו עליהם בשמחה, עדיין עושין [אותה] בשמחה'. וכפי השמחה בראש השנה בקבלת מלכותו יתברך שמו כן מתקיים כל ימי השנה'.