אמרו לפני מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם * 'אלוקי ישראל' שיהיו ישראל נמסרים להשי"ת * האבות הק' הנחילו לבניהם את הטבע להימסר ולבטל את הכוחות להקב"ה * ביטול הדעת והרצון לרצון ה' - הן לשבט הן לחסד
אמרו לפני מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם
מובא בגמ' (ראש השנה לד:) 'אמר רבה, אמר הקב"ה: אִמְרוּ לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם וכו".
שהמליך את הקב"ה על כל העולם כולו, כמובא בתיקוני זוהר (תיקון ע' קל:), שהאדם נקרא עולם קטן, ומי שממליך את הקב"ה על כל אבר ואבר שלו, כאילו הוא המליך את הקב"ה על כל העולם כולו. ושכרו של מי שממליך את הקב"ה על כל אבר ואבר שלו, אין רשות לגלותו - כמו מה שלא התגלו שכרי המצוות - כדי שלא יעשו אותם על מנת לקבל פרסט.
והטעם מדוע העיקר והתכלית של אמירת סדר מלכויות היא 'כדי שתמליכוני עליכם'.
יש לומר, שהוא מפני ש'אין מלך בלא עם', כמובא בבעל שם טוב (פר' נח אות קמ) ". ועל ידי שאנו מכריזים בקול רם: 'המלך היושב על כסא רם ונשא' ואומרים 'סדר מלכויות', בזה אנו מכתירים את מלך מלכי המלכים - שהוא אלוקי עולם ואנחנו עם מרעיתו.
'אלוקי ישראלי - שיהיו ישראל נמסרים להשי"ת
עוד הרחיב השם משמואל (ראש השנה שנת תרעח) במשמעות 'תמליכוני עליכם', וזו לשונו 'והנה מלכיות 'כדי שתמליכוני עליכם' - שיהיה השי"ת נקרא 'אלוקי ישראל', נתבקש שיהיו ישראל נמסרים להשי"ת הן בנפש והן בשכל. כי ענין מלכות, הוא בלתי לידע טעמו של דבר, אלא יהיה העם סר למשמעתו לכל אשר יצונו. אפילו יאמר להם על שמאל ימין ועל ימין שמאל, ואפילו בדבר שאין כחות הנפש מסכימים.
וגדולה מעלת הזוכה להמליך את הקב"ה על עצמו, שהוא נחשב כמי
בספר התניא (פרק יח). וכן מתן תורה שכל נשמות ישראל שם היו, על כן נשארו בטבע נשמות ישראל לעולם לבטל שכלם להשי"ת, ועל כן להם נאה להם יאה שיקרא השי"ת שמו עליהם'.
ביטול הדעת והרצון לרצון ה' - הן לשבט הן לחסד
על כן מזכירים שתי הזכויות הנ"ל, זכות העקידה - היא ביטול כחות הנפש, וזכות מתן תורה שהיא ביטול כח השכל. וזהו 'זכרונות' כדי להזכיר זכות העקידה, ו'שופרות' להזכיר זכות מתן תורה'.
מצינו בשם משמואל (ראש השנה שנת תערב ד"ה בגמ') שכתב 'בגמ' (ראש השנה טז.) 'ואמרו לפני בראש השנה וכו' מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם'. נראה הפירוש, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ויבטלו דעתם ורצונם לרצון ה' יתברך. היינו שכל מה שבא מה' יתברך - הן לשבט הן לחסד, יהיה נוח ומקובל ורצוי להם. כמו שאמר דוד המע"ה (תהלים נו) 'באלוקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר', שפירש"י (שם) בין שיתנהג עמי במדת רחמים בין שיתנהג עמי ח"ו במדת הדין, בין כך ובין כך 'אהלל דבר', ובמדרש איכה 'כל מה דאהני לך אהני לי".
האבות הק' הנחילו לבניהם את הטבע להימסר ולבטל את הכוחות להקב"ה
ואם ישאל השואל מאין יבוא עזרי לבטל דעתי ורצוני לה', הרי בקושי רב הנני מתגבר על יצרי, והיאך אמליך את הקב"ה שיהיו רצונותיי וכוחותיי מסורים לרצונו ית'.
אך יש ללמוד תשובה לזה מהמשך דברי השם משמואל (שם) 'והיינו שהאבות הנחילו טבע זה לבניהם, ועל כן ישראל לעולם הם מבטלין את כוחות נפשם להשי"ת. ואפילו כשישראל בלתי זכאים כל כך, מ"מ מונחת בלבם אהבה מוסתרת למסור נפשם על קידוש השם, וכמ"ש הרב
ויש ללמוד מדבריו, שהמלכת הקב"ה אינה רק שהוא 'אלוקינו היה הווה ויהיה', אלא שדעתנו ורצוננו בטלים ומבוטלים אליו מחמת שהוא מלכנו ואדונינו וכל מה שיעשה עמנו, מרוצה ומקובל עלינו'.
ח. זו לשון קדשו 'וזהו ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', שיתפאר הקב"ה במלכות שהוא בתוך העולמות ויתגלה מלכותו, דהיינו שיכירו הכל שהוא מלך העולמות, וזהו תענוג גדול להקב"ה. ומדת המלכות הוא מצדינו ובידינו, דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו, ואז הוא נשלם במדת מלכותו כי 'אין מלך בלא עם', שמחמת העם נתגלה המלכות, ויש לקודשא בריך הוא תענוג גדול מזה'.
ט. זו לשון הזוה"ק 'ובגין דא אתקרי בר נש עולם קטן, ומאן דאמליך לקודשא בריך הוא על כל אבר ואבר - כאלו אמליך ליה על כל עלמא. ואגרא דבר נש דאמליך ליה על כל אבר ואבר לא אתייהב רשו לגלאה, דאלין אינון טעמי מצוות דלא אתייהיבו לגלאה, בגין דלא יהא בר נש עובד לקודשא בריך הוא על מנת לקבל פרס'.
י. בנר ישראל (רוזי'ן, פר' שופטים) מובא על מה שפירש"י על הפסוק (דברים יח יג) "תמים תהיה עם ה' אלוקיך' וגו'. 'לא תחקור אחר העתידות'. וזו לשונו 'הנה אנו רואים שהיד או הרגל ושאר אברים שבאדם, אינם מחווים דעה להמוח מה לעשות, אלא להיפך, המוח הוא המצווה, ומה שהוא מצווה כן עושים האברים, כי האברים מונהגים על ידי המוח. כן האדם בכללות שהוא מונהג על ידי הבורא ברוך הוא, מן הראוי הוא שיהיה תמיד להבורא ברוך הוא (שהוא כביכול בבחי' מוחו של האדם) ויעשה תמיד רצונו ית'. וכשעושה כן, נקרא 'תמים' - בלא מום. ואי אפשר להגיע להאי מדריגה נעלה אלא על ידי אמונה וביטחון בד' שהוא המנהיג להאי בירה ומשגיח על הכל בפרטי פרטיות וכו'. וכשם שבהנהגת האיברים, אם ח"ו האברים מחליטים לעצמם לעשות ולא מצייתים לפקודת המוח, אין לך בעל מום גדול מזה. כמו כן אם האדם בכללות מחליט שהוא מסוגל לעשות ואינו כפוף ונכנע אחר פקודת המלך הבורא ברוך הוא, הרי הוא בעל מום ואינו תמים'.
ומסיים השם משמואל את דבריו, שמי שממליך באופן כזה 'זה מעורר את הרצון הנעלם שבחר בישראל להיות לו לעם ולמלוך עליהם "א. וזה הוא רחמים גמורים, וממילא נמתקין כל הדינים ונהפך הכל לרחמים'.
יא. אולי כוונתו לדברי המדרש רבה (פר' בראשית א ד) שישראל עלו במחשבה קודם בריאת העולם. שהוא הרצון הנעלם שבחר בישראל להיות לו לעם ולמלוך עליהם.