* בעשרת ימי תשובה הקב"ה מסייע לאדם לעזוב את דרכו הרעה * שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך * בימים הללו יש עזר וסיוע להתגלות הפנימיות של היהודי * בימים אלו התשובה יפה ביותר ומתקבלת מיד * אם יש דין למטה אין דין למעלה
בעשרת ימי תשובה הקב"ה מסייע לאדם לעזוב את דרכו הרעה
לכאורה ישאל השואל במה התייחדו 'עשרת ימי תשובה' יותר משאר ימות השנה, הלא בכל עת ובכל זמן, ידו של הקב"ה פתוחה לקבל שבים. ומצוות התשובה לא נאמרה דווקא על עשרת ימי תשובה, וא"כ במה איפוא התייחדו עשרת ימי תשובה יותר משאר ימות השנה.
מצינו מהרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א (פרי צדיק, פר' וילך ושבת תשובה אות כא) ביאור נפלא לזה. וזו לשונו "ואני תפילתי לך ה' עת רצון וגו' ענני באמת ישעך' (תהלים סט יד). במדרש (דברים רבה ב יב) 'רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן, מהו דכתיב (תהלים סט יד) 'ואני וגו' עת רצון'. אמר לו, שערי תפילה פעמים פתוחין פעמים נעולין, אבל שערי תשובה לעולם פתוחין וכו'. אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידו של הקב"ה פתוחה לקבל שבים.
ובגמרא (ראש השנה יח.) דרשו פסוק (ישעיה נה ו) 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב' על עשרת ימי תשובה ליחיד, וכתיב בתריה 'יעזוב רשע דרכו' וגו'. ולפי פשוטו, שמזהיר על התשובה בהיותו קרוב, נמצא סותר למדרשם הנ"ל ששערי תשובה לעולם פתוחין.
אך הענין, שהנביא הורה לנו סדר תפילה לה' יתברך בהיותו קרוב אלינו בעשרת ימי תשובה, מה יהיה. על זה אמר 'יעזוב רשע דרכו', שזאת יהיה התפילה, שה' יתברך יסייענו על התשובה. וכן אנשי כנסת הגדולה סידרו בקשה ראשונה דשמונה עשרה על התשובה, רק הקדימו ברכת חונן הדעת, שאם אין דעת הבדלה מנין (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב). ואם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע, מנין יודע ממה לשוב. ואחר כך סידרו ברכת 'השיבנו' ו'סלח לנו'.
וכן דוד המלך ע"ה שהוא השליח ציבור מכלל ישראל, אמר ד'ואני תפילתי לך ה' עת רצון'. מה הוא 'תפילתי'? 'ענני באמת ישעך', שיהיה הישועה בדבר אמת לא בהבלי עולם הזה לבד. וכן הורה לנו הנביא מה שיהיה התפילה בהמצאו, שהוא עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ואף שמתפללין על בני חיי ומזוני, יהיה המכוון רק לדבר אמת שיסייעו לעבודת ה' יתברך. 'בני' להדריכם שילכו בדרך ה'. ו'מזוני' כדי שיהיה לבו פנוי לתורה ועבודה, וכן 'חיי'. וכן נאמר (תהלים קמה יח) 'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת', שיהיה הקריאה והתפילה על דבר אמת.
וכן הורה לנו סדר תפילה, 'יעזוב רשע דרכו' וגו', כי בלתי עזר ה' יתברך אי אפשר לעזוב הרע, כמו שאמרו בגמרא (סוכה נב.) 'אלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו'. ש'כל הגדול מחבירו יצרו גדול'. וכיון שעוזב הרע, יצרו מתגדל ומתגבר ביותר. ולכן צדיקים נדמה להם כהר (סוכה שם).
והסייעתא הוא על ידי הבת קול 'שובו בנים שובבים', עד שנשמע גם לְאַחֵר, כמו שאמרו בחגיגה (טו.), ומה הוא תועלת הבת קול, הוא על דרך שאמר הבעש"ט זצ"ל, על מה שאמרו (אבות פ"ו מ"ב) 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב, [ומכרזת]: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', ומה תועלת מהבת קול אם לא שומעים קולו. ואמר, שמזה בא התעוררות בלב ישראל לתורה. וכן מבת קול 'שובו בנים שובבים', נתעורר בלב ישראלי הרהורי תשובה, רק האדם אינו משים לב וסבור הוא שהוא סתם ממחשבות לבו.
ומכל מקום ה' יתברך בחסדו קורא המלחמה והניצוח על שם האדם, שנאמר (תהלים לז לג) 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו', ואומר (זכריה ח ו) 'גם בעיני יפלא', כמו שאמרו בגמרא שם.
וצריך להתפלל על זה בעת רצון. ובשבת בשעתא דצלותא דמנחה איתא בזוה"ק (פר' יתרו פח:) דאז 'רעוא דרעוין אשתכח'. ובעת הרצון מה יתפלל היחיד, 'ענני באמת ישעך', שנזכה שיעזוב רשע דרכו, כמו שנאמר (איכה ה כא) 'השיבנו ה' אליך ונשובה'. אף שה' יתברך אומר 'שובו אלי ואשובה אליכם', 'שובה ישראל'. אנו אומרים ש'לך הוא התשובה' (איכה רבה ה כא) י, 'השיבנו ה' אליך ונשובה".
העולה מדבריו, ששערי תשובה לעולם פתוחים בכל ימות השנה, אלא שזקוקים לסייעתא דשמיא כדי לשוב בתשובה ולעזוב את הדרך הרעה, וזאת ישנו בעשרת ימי תשובה ובעלות המנחה בשבת קודש, שהוא רעוא דרעוין.
שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך
ראשית התשובה היא 'עזיבת החטא', שלא להיות כ'טובל ושרץ בידו'. וכמובא ברמב"ם (תשובה פ"ב ה"ב) 'ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר (ישעיהו נה ז) 'יעזוב רשע דרכו' וגו".
ובזה תלויה הכפרה וביטול כל גזירה קשה חלילה, כמובא בגמ' (תענית טז.) 'הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין'. תנו רבנן: אם יש זקן אומר זקן, ואם לאו אומר חכם, ואם לאו אומר אדם של צורה וכו': אחינו, לא שק ותענית גורמים, אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלוקים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה כ. זו לשון המדרש 'השיבנו ה' אליך ונשובה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, שלך הוא 'השיבנו'. אמר להם, שלכם הוא, שנאמר (זכריה א ג) 'שובו אלי ואשובה אליכם, נאם ה". אמרה לפניו: רבונו של עולם, שלך הוא, שנאמר (תהלים פה ה) 'שובנו אלוקי ישענו', לכך נאמר 'השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם', כאדם הראשון, כמד"א (בראשית ג כד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן'.
ג י) 'וירא האלוקים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה'.
ובמדרש רבה (פר' לך לך מד יב) מובא 'ר' יודן בשם ר"א, אמר, שלשה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפלה וצדקה ותשובה וכו'. ר' הונא בר רב יוסף אמר, אף שנוי שם ומעשה טוב. שנוי השם, מאברהם 'ולא יקרא עוד שמך אברם' (בראשית יז ה). 'מעשה טוב', מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג י) 'וירא אלוקים את מעשיהם, כי שבו וגו" כא.
בימים הללו יש עזר וסיוע להתגלות הפנימיות של היהודי
ואל יעלה בלבו של האדם מחשבה שאינו בר הכי וכו', משום שהיא מחשבת פיגול, שהרי הקב"ה קבע את עשרת ימי התשובה לבלתי ידח ממנו נידח, ובהם הוא ממציא את עצמו בלב כל אחד מישראל. וכפי שמצינו בזרע קודש (הפטרת פר' האזינו) שכתב, שיש בימים האלו עזר וסיוע מן השמים לגלות את פנימיות הקדושה ששורה ושוכנת בלב כל אחד מישראל. וזו לשונו "דרשו ה' בהמצאו' (ישעיהו נה ו), שבעשרת ימי תשובה, דרך כל אחד מישראל לחפור יותר בעומק לבו לבוא ליראת שמים להנקודה באמת. וזה הוא מחמת שממציא ית' כביכול את עצמו אז בתוך לבם. וז"ש ['דרשו'] - שידרשוהו, כיון שכל אחד רואה ש[ה'] יתברך ממציא עצמו לו אז, ולכן תחפשו אז יותר בעומק הלב ותמצאו יותר. וזה שאמר 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך', פירוש, כי 'אלוקיך' נקרא אלקות שלך – החלק אלוקי ממעל שבכל אחד מישראל, כמו שכתבתי במקום אחר. ובעשרת ימי תשובה מתגבר זה החלק בתוך לבו ומתגלה מהעלמו ומעומקו. וז"ש 'עד בקרבך להיות ניכר האלקות שבך. ולכן אנו קורין בשבת תשובה את ההפטרה - 'שובה ישראל', ונקראים 'ימי תשובה', [כי בימי תשובה] האלה, האלקות שבישראל נתגלה כנ"ל'.
ופשיטא מילתא, שכשיהודי מגלה את פנימיותו עד כמה הוא באמת אוהב את הקב"ה, את התורה ואת ישראל, הריהו שב בכל לבבו, שמח וטוב לב.
בימים אלו התשובה יפה ביותר ומתקבלת מיד
מובא בגמ' (ראש השנה יח.) 'אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם?! והכתיב (ירמיהו ב כב) 'נכתם עונך לפני'. אלא, אף על גב שנחתם נקרע, שנאמר (דברים ד ז) 'כה' אלוקינו בכל קראנו אליו'. והכתיב (ישעיהו נה ו) 'דרשו ה' בהמצאו'. התם ביחיד, הכא בצבור. ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים'.
והרמב"ם (תשובה פ"ב ה"ו) פסק עפ"י דברי הגמ' הללו שתשובה מתקבלת מיד כששב, וזו לשונו 'אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד, שנאמר (ישעיהו נה ו) 'דרשו ה' בהמצאו".
אם יש דין למטה אין דין למעלה
פסק המחבר (שו"ע או"ח סי' תרב סעי' א) 'בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים. הגה: ואומרים 'אבינו מלכנו' ערב ובוקר וכו', ואין נותנין חרם'. וביאר זאת הט"ז (שם ס"ק א) 'ואין נותנין חרם. שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכו'. אבל לעשות דין בין אדם לחבירו ודאי מצוה רבה יש לדון, וכן כתב בלבוש, מטעם דכשיש דין למטה אין דין למעלה'.
ויש ללמוד מכך, שאם האדם עושה דין לעצמו - למטה, גורם שלא יהיה עליו דין וחשבון למעלה, אלא חסד ורחמים.
וכן מצינו מפורש במאור ושמש (פר' שופטים ד"ה אמנם יראה) וזו לשונו 'ובפרטות בימים הקדושים והנוראים, אשר רמזו חז"ל באמרם (תנחומא משפטים ה) בזמן שיש דין למטה אין דין למעלה, שכונתם שאם האדם דן את עצמו, מפני אשר יראה בעיניו ולבבו יבין - קוצר עבודת בוראו, ומפני זה ידכה ישוח ויכנע לפני אלוקיו, אז אין דין למעלה, שאין דנין אותו למעלה במדת הדין, אפס מכריעין אותו לכף זכות.
וכיוצא בזה אמרנו על פסוק (דברים טז יח) 'שופטים ושוטרים תתן לך', שרומז בזה, שיתן ויהיה לעצמו שופט ושוטר, וישפוט את עצמו תמיד על קוצר עבודתו. וזה אמרו (דברים טז כ) 'צדק צדק תרדוף', ביאורו, שהגם שכבר שמרה נפשך האזהרות והצוויים ואתה בגדר 'צדק', אף על פי כן 'צדק תרדוף', שתראה לרדוף צדקה, לדעת ולמצוא כי עוד לא השלמת פעולת היום, ולהצדיק מעשיך יותר ויותר מכאן ולהבא, ועל ידי זה יכריעוך לזכות, ולא תהיה נידון במדת הדין, כנזכר'.