וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּ מֵ א וּבֵין הַטָּ הוֹר (י, י).
במדרש אמרו (ילקו''ש שמיני רמז תקל) סדר הבדלות כיצד, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין טמא לטהור, בין מים העליונים לתחתונים, בין כהנים ללוים וישראל. ויש לפרש בכוונת המדרש שאחד תלוי בשני, שמכיוון שיש הבדלה בין קודש לחול מוכרח שיש הבדלה גם בין אור לחושך, וכן על זה הדרך כפי שיתבאר.
מתחילה הבדיל הקב''ה 'בין קודש לחול' וברא שני עולמות, עולם הזה לרשעים ועולם הבא לצדיקים, ומכך מוכרח שצריך הבדלה 'בין אור לחושך' כי העולם הזה לא היה ראוי להשתמש באור הגדול שצופין בו מסוף העולם ועד סופו, ועמד הקב''ה וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, ועתה יש רק אור השמש וירח. ומכך מוכרח שיש הבדל 'בין ישראל לעמים' שהם מונין לחמה ששולטת רק ביום כי יש להם חלק רק בעולם הזה, אך אנו מונין ללבנה ששולטת ביום ובלילה, כי יש לנו חלק גם בעולם הבא. והבדלה זו מביא את ההבדלה 'בין יום השביעי לששת ימי המעשה' שגוי ששבת חייב מיתה. ויש הבדל בין שבת לחול גם בריח וטעם התבשילים, שבחול הטומאה נטלה את הטעם והריח, אך בשבת שבו שובתים המזיקין יש לה תבלין שריחו נודף, ומכאן אנו רואים שיש גם הבדל 'בין טמא לטהור'.
והבדל זה מביא להבדל 'בין מים העליונים לתחתונים' כי השמים הם מקום טהרה והארץ הוא מקום הטומאה, והמים התחתונים לא רצו לפרוש מהעליונים כי פחדו שיטמאו כמו הארץ ולא יוכלו לקלס להקב''ה. ומתוך כך אנו למדים שאין קילוסו של הקב''ה עולה אלא ממקום טהור, מוכרח לומר שמשמשיו יהיו טהורים ונבדלים מכל טומאה, ויש הבדלה 'בין כהנים ללוים וישראל'.
('זרע שמשון' פרשתנו אות ו)