וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁ ה הֵן הַיּוֹם הִקְ רִ יבוּ אֶת חַטָּ אתָ ם וְאֶת עֹלָתָ ם לִפְנֵי ה' וַתִּ קְ רֶ אנָה אֹתִ י כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּ י חַטָּ את הַיּוֹם הַיִּיטַ ב בְּעֵינֵי ה' (י, יט).
חז''ל למדו מאלעזר ואיתמר שלא רצו לדבר בפני אביהם, שהמעלה הראשונה של החכם היא שאינו מדבר בפני מי שגדול ממנו, וכמו שמביא רש''י 'הא ידעת שלא היתה אלא מידת כבוד, אמרו, אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו', ואין לומר שלא היה לאלעזר מה להשיב, שהרי כשהוא רצה לדבר לפני משה ולפני הנשיאים הוא דיבר כמו שכתוב לענין דיני הגעלת כלי מתכות (במדבר לא, כא) 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא'. והקשו המפרשים (יפה תאר ויק"ר יג, א) מה הראיה ממה שאמר אלעזר, וכי בגלל שהוא ידע את הדין של דיני מתכות, מחויב שהוא ידע גם את דין האונן שהקריב.
ויש לתרץ על פי דברי המדרש (ויק''ר יג, א) שבשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, בשבת ובכלי מתכות באונן. וכיוון שלפני שהוא שכח הוא ידע אותם, בוודאי הוא מסרם לבני אהרן שהיו תלמידיו המובהקים, ובכך יובן הראיה ממה שאמר אלעזר את דין כלי מתכות, שכמו שאת אותו הדין הוא ידע כי משה לימד אותו לפני שנשכח ממנו, כך גם כאן בוודאי ידע את דין האונן שכבר לימדו משה, וממה ששתק יש ללמוד שחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו.
('תולדות שמשון' פ''ה מ''ו)