וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּ מֵ א וּבֵין הַטָּ הוֹר (י, י).
מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ) רבי צדוק אומר כל מי שמבדיל על היין, או ששומע מאחרים שמבדילים, הקב''ה קוראו קדוש ועושהו סגולה. ויש להבין מה גודל מעלת מצוה זו, ואיך במצוה זו לבדה שנחלקו בה הפוסקים אם היא מדאורייתא או מדרבנן יקבל האדם שכר כל כך גדול. וכן יש להבין מדוע צריך בהבדלה דווקא יין.
ויש לבאר בהקדים דברי המדרש (ב''ר לו, ג) בשעה שהלך נח ליטע כרם, פגש אותו שד ששמו שמדון, אמר לו אני שותף איתך, רק תיזהר שלא תיכנס לחלקי לשתות שלא במקום מצוה, ואם תיכנס אני אחבול בך. והיינו שבכרם וביין יש חלק גם לטומאה וגם חלק לקדושה, וצריך להיזהר להבדיל בין שני החלקים. כששותה יין במקום מצוה אזי נמצא בחלק הקדושה, וצריך להיזהר שלא להיכנס ביין לחלק הטומאה. ולכן כל מי שמבדיל במוצאי שבת על היין דוקא, ואומר 'המבדיל בין קודש לחול' הרי הוא מודה ואומר שאינו רוצה להיכנס לחלק הטומאה אלא רק לחלק הקדושה, ולכן שכרו גדול שהקב''ה קוראו קדוש ועושה אותו סגולה, דהיינו שהוא חביב לפני ה', ובכך שאינו נכנס לחלקה ומשתמש עם היין רק במקום מצוה מכניע את כח הקליפה והטומאה.
(זרע שמשון פרשתנו אות ז)