Skip to content
השגחה פרטית

התמונה של רוזנטל

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מתחתית ההר נראה הדגל קטן מדי, לדעתו של ג'ונסון. הוא רצה דגל גדול יותר, כזה שכל החיילים שעל האי יוכלו לראות אותו. דגל בגודל מטר וארבעים על שני מטר וארבעים, שנמצא באחת מהאוניות, סיפק את רצונו.

הוא שלח אותו אל הפסגה עם הרץ האישי שלו. הרץ מסר את הדגל לשישה חיילים שפגש בפסגה, וביקש מהם להניף אותו. בדיוק באותו רגע הגיע לשם ג'ו רוזנטל, צלם יהודי אמריקאי ששהה באי בשליחות סוכנות ידיעות. רוזנטל ראה נחתים עומדים סביב הדגל הראשון, מחזיקים בידם דגל גדול יותר. כהרף עין הוא קלט את ההזדמנות. התרחק עשרה מטרים לאחור, ערם כמה אבנים וטיפס עליהן. "לפתע ראיתי מזווית עיני שהחיילים מתחילים להניף את הדגל", תיאר רוזנטל. "הפניתי את המצלמה וקירבתי אותה לפרצופי. ברגע המתאים צילמתי את התצלום. הדבר היחידי שיכולתי לעשות לאחר מכן היה לקוות שהתצלום יצא בדיוק כפי שראיתי אותו דרך עדשת המצלמה שלי".

מיד כשירד מההר שלח רוזנטל את סרט הצילום לפיתוח באי גואם הסמוך. התמונה הצליחה מעל המשוער, ורוזנטל שיגר אותה לסוכנות הידיעות שלו. יומיים אחרי הנפת הדגל התנוסס התצלום בעמודים הראשונים של העיתונים בארה"ב.

היה זה לא הוגן בעליל. מיליוני אמריקאים התרגשו מהתמונה. ששת הנחתים שהופיעו בה נתפסו בעיני כול כגיבורי המלחמה. איש לא ידע שהתפקיד שלהם בכיבוש ההר היה מזערי. הם רק הניפו את הדגל השני. איש לא שמע על הלוחמים שכבשו באמת את ההר, שנלחמו בחירוף נפש למען המטרה.

צ'ארלס סיפר: "כשחזרתי הביתה לארצות הברית והתחלתי לדבר על החלק שלי בהנפת הדגל, כינו אותי 'שקרן'". לואיס הצלם שלח לריימונד מכתב: "אתם עשיתם את כל העבודה השחורה, ואילו אלה שהופיעו בתצלום של רוזנטל זכו לכל הקרדיט. זו בושה עצומה שדווקא החיילים שכבשו את ההר לא זכו מעולם בהכרה המגיעה להם!"

(מתוך מדור 'בעל מלחמות')

More in this printout

View the whole printout