מדוע קרנו פניו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, מה גילה באוזני ידידו רבי שלום שבדרון, ומהי סיבת שמחתו הגדולה?
כבר זמן רב לא ראה המגיד הירושלמי הנודע רבי שלום שבדרון את רעו וידידו המשגיח הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, כשהוא כה שמח ומאושר. קורנות היו פניו של רבי יחזקאל באושר גדול, ודומה היה כי בשורה טובה כלשהי מסבה לו עונג ושמחה.
"מה שלום כבוד המשגיח?!" פתח רבי שלום בקולו הרם ובניגונו האופייני.
"רואה אני כי בשמחה גדולה שרוי מעלת כבודו, שמא יגלה לנו הרב לפשרה של אותה שמחה..."
תחילה שתק המשגיח, אולם לאחר מכן פתח והחל לספר:
"בימי קדם, בשנים של לפני המלחמה, שימשתי כמשגיח בישיבת קלעצק הנודעת, ולאחר מכן במשך כמה שנים זיכני ד' לנהל את הישיבה הקדושה. לאחר תקופה עברתי ללמוד בישיבת מיר כאברך מן המניין.
הייתה זו תקופת מעבר מאתגרת ביותר. כאשר שימשתי כמשגיח בישיבת קלעצק, קיבלתי משכורת גבוהה ונאה יחסית לזו שמקבל אברך; וכעת, כאברך כולל, המצב היה לא פשוט. לא הייתה בידי פרוטה לפורטה... עול המשפחה וכלכלת הבית היה עליי ועל צווארי, והייתי צריך לדאוג לאוכל לפיות בני משפחתי, והיו ימים שבהם המחסור היה כה גדול, עד שלא ידעתי מה נאכל למחר ואיך נתקיים!...
אולם בכל אותה תקופה, גמרתי אומר בליבי והחלטתי נחושות להשליך את עצמי על הקדוש ברוך הוא, ולסמוך עליו בביטחון מוחלט של גמול עלי אמו. ואכן, יום יום חוויתי וראיתי עין בעין השגחה גלויה ומתמדת. לפעמים הייתי מקבל לידי סכום כסף, רבע שעה בלבד בטרם הוצרכתי להחזיר חוב. ד' זימן אלינו מיני מאכל או כלים שנדרשו לבחורים היקרים".
"הייתה זו תקופה נעלית מאין כמוה, תקופה שאני כה מתגעגע אליה. ימים בהם הרגשתי תענוג אמיתי של ביטחון, תחושה עמוקה שאני נמצא רק בידיים של אבא, בידיו של הבורא אבינו אב הרחמן שאין בלתו. אי אפשר לתאר את המתיקות והתענוג שבידיעה והרגשה אלה.
אחר כך הגיעו זמנים אחרים. התמניתי למשגיח בלומז'א, במיר ובפוניבז'. המשכורת הגיעה כסדרה. גם אז ידעתי כמובן שזה מאת ד' והכול מתנת הבורא הזן ומפרנס. זכרתי שכל אלו אינם אלא שליחים שלו, אך בכל זאת לא היה המצב הזה דומה לאותה תחושה שהייתה לי בהיותי אברך במיר.
אך כעת, בתקופה האחרונה, נקלעה הישיבה למצב קשה. כבר תקופה ארוכה אין המשכורות מגיעות כסדרן ובזמנן. אך לפני שעה קלה ערכתי את חשבון, וגיליתי שכבר שמונה חודשים לא קיבלתי משכורת, ובכל זאת ברוך ד', לא חסר לי מאומה!
שוב איני יודע מה נאכל למחר; חוזר אני לראות ולהרגיש בחוש את יד ד'!
אמור נא לי ידידי רבי שלום, וכי יכול אני שלא לשמוח בכך?!..."