תַּחֲנֶת הַמִּשְׁטְרָה
שוטר: אֲנִי?! אֲנִי שׁוֹטֶה?! מָה פִּתְאוֹם! לָמָּה? לָמָּה עָשִׂיתָ דָּבָר בָּזֶה? וְעוֹד לְפִי?... לִנְשִׂיא הַקְהִלָּה הֶעָשִׁיר, יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁאֶל הַמֶּלֶךְ. אֵיזֶה שׁוֹטֶה!
אסיר: הַיֶלֶד הַזֶּה עָבַד עָלִי. הוּא אָנֹעַם.
שוטר: מָה? אֵיזֶה יֶלֶד? זֶה שֶׁלֹא מַפְסִיק לְחַיֵּךְ. הַחַצְפָּן הַזֶּה חִיֵּךְ מוּלִי בָּרְחוֹב. הִפְלַקְתִּי לוֹ מַכּוֹת, וְאָז הוּא נָתַן לִי מַטְבַּעַ בְּטַתָּנָה. הוּא הִסְבִּיר לִי שֶׁהַיּוֹם יוֹם מִיחָד, בּוֹ הַיְהוּדִים גּוֹתְנִים אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁעֲלֵיהֶם לְפִי שֶׁמַּרְבִּין לָהֶם מַכּוֹת חֲזָקוֹת.
שוטר: אַתָּה בֶּאֱמֶת שׁוֹטֶה מִיחָד... עַכְשָׁו תְּקַבֵּל עֲנֶשׁ לֹא רַק עַל שֶׁהִרְבַּצְתָּ לִיְהוּדִי הֶעָוֹשִׁיר אֶלָּא גַּם לְיֶלֶד תָּמִים... הִסְתַּבַּבְתָּ בַּהֹגֶן...
שוטר: דַּבֵּר, חָכְמוֹלוֹג. מָה אָמַר לָךְ הַיֶלֶד?
אסיר: אָז בְּחַרְתִּנִי אֶת הַיְהוּדִי הֲכִי עָשִׁיר בְּדֵי לְהַרְוִיחַ הֲכִי הַרְבֵּה... הַזֶּה עוֹד יְשְׁלֶם כָּהֹגֶן. הַקְטְן כְּבָר מִזְמַן גָדוֹל בְּחָכְמָה וּבִשְׁנִינוּת... אֶת הַלָּקַח הַזֶּה, הַפּוֹשֵׁעַ לֹא יִשְׁבַּח לְנֶצַח.